כך אפשר לשבור את המונופולים של גוגל ופייסבוק - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך אפשר לשבור את המונופולים של גוגל ופייסבוק

אף שגוגל ופייסבוק נהנות מכוח מונופוליסטי, הצרכנים אוהבים את שירותיהן, מפני שאינם נדרשים לשלם עבורם כסף ■ רבים אינם מודעים לכך שהם דווקא משלמים, וביוקר — במידע בעל ערך שנאסף עליהם ■ ומה הפתרון?

44תגובות
אפליקציה של פייסבוק בסלולרי פתוחה על הגדרות הפרטיות
בלומברג

האיחוד האירופי הטיל בשבוע שעבר קנס של 2.4 מיליארד יורו (2.7 מיליארד דולר) על גוגל, בשל מניפולציה שעשתה בתוצאות מנוע החיפוש שלה — כך שיעדיף את שירות השוואת המחירים של גוגל על פני מתחרותיה. בכך הופך האיחוד האירופי למוסד האחרון עד כה שמכיר בהתגברות המונופוליזציה בתעשיית הטכנולוגיה.

לגוגל יש נתח שוק של 90% בתחום החיפוש, ו–89% מהגולשים באינטרנט משתמשים בפייסבוק. כלכלנים מכנים את התופעה "אפקט רשת". הכוונה היא שבשוקי מוצרים מסורתיים, בחירתו של לקוח אחד (למשל, בצמיג רכב מסוג מסוים) אינה בהכרח משפיעה על העדפותיהם של אנשים אחרים לגבי המוצר הזה, והתחרות מבטיחה בדרך כלל שהצרכנים ייהנו מהמוצרים הטובים ביותר במחיר הנמוך ביותר, במידת האפשר.

מנגד, ברשתות החברתיות, כאשר לקוח אחד מעדיף את פייסבוק על פני מייספייס, יש לכך השפעה ישירה על העדפותיהם של משתמשים אחרים: הם רוצים להיות ברשת החברתית שבה החברים שלהם נמצאים. השווקים האלה, באופן טבעי, נוטים לכיוון מונופול.

מבחינה היסטורית, יש שני סוגים עיקריים של התערבות ממשלתית להורדת הסיכון שטמון בכוח המונופוליסטי. הראשון הוא רגולציה של מחירים. כאשר חברות הרכבות השיגו כוח שוק מוגזם בסוף המאה ה–19, ממשלת ארה"ב הקימה את נציבות הסחר הבין־מדינתית (Interstate Commerce Commission) ונתנה לה את הכוח לקבוע מחירי מקסימום (בטווח הרחוק התרופה התבררה כגרועה מהמחלה, אבל זה כבר סיפור אחר).

הסוג השני של התערבות ממשלתית הוא הגבלים עסקיים. כאשר סטנדרד אויל שלטה בתחילת המאה ה–20 ב–90% מיכולת זיקוק הנפט של ארה"ב, הממשלה הפדרלית השתמשה בכוח ההגבלים העסקיים שלה כדי לשבור את המונופול ליותר מ–30 חברות קטנות. תהליך דומה נכפה על AT&T כ–70 שנה מאוחר יותר.

עם זאת, יש עדיין בעיה עם מדיניות ההגבלים העסקיים המסורתית כאשר בוחנים את תחום האינטרנט: היא מתמקדת רק בהטבות של הצרכנים מהתחרות — והצרכנים אוהבים את גוגל ופייסבוק, משום שעבור השירותים שלהן הם לא משלמים אגורה.

מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג
בלומברג

מה שמשתמשים רבים אינם מבינים באופן מלא הוא שהם דווקא משלמים עבור השירותים האלה — במידע בעל ערך. ולאלה שמבינים את עלות השימוש אין באמת ברירה: אין מנוע חיפוש גדול שאינו שומר את החיפושים שביצענו בעבר או לא אוסף מידע על הפעילויות שלנו, ואין רשת חברתית משמעותית שאינה מחזיקה בהעדפות שלנו. זו העלות של השימוש בטכנולוגיות האלה. היעדר תחרות משמעותה גם היעדר אפשרויות, שבשורה התחתונה הוא היעדר חופש.

לקפוץ מפייסבוק ל"מייבוק"

מה אפשר לעשות? עבור בעיה של המאה ה–21, אנחנו מציעים פתרון של המאה ה–21: הקצאה מחדש של זכויות קניין באמצעות חקיקה, כדי ליצור עוד תמריצים לתחרות. למעשה, הרעיון אינו חדש. חוק הפטנטים, למשל, מעניק את זכות ההמצאה לחברה שבה עובד המדען, כדי לתת לחברות מוטיבציה להשקיע במחקר ופיתוח.

באופן דומה, בתעשיית הטלפונים הניידים, רוב המדינות קבעו כי מספר הטלפון שייך ללקוח, ולא לחברה הסלולרית. ההגדרה מחדש של זכות הקניין (שקרויה בז'רגון "ניידות מספרים") מקלה על הלקוח בהחלפת חברה סלולרית, מקדמת את התחרות בקרב החברות ומורידה את המחירים שמשלמים הלקוחות.

הדבר אפשרי גם בתחום הרשתות החברתיות. צריך רק להקצות מחדש לכל לקוח את הבעלות על כל הקשרים הדיגיטליים שהוא יוצר — מה שידוע כ"גרף החברתי". אם הגרף החברתי שלנו יהיה בבעלותנו, נוכל להיכנס לרשת מתחרה של פייסבוק, נקרא לה למשל מייבוק, ובאמצעות הרשת ננתב באופן מיידי את כל ההודעות של חברי הפייסבוק שלנו למייבוק, כפי שאנו מנתבים מחדש שיחת טלפון.

אם נוכל להיות בקשר עם חברי הפייסבוק שלנו באמצעות רשת חברתית אחרת (ויש סיכויים טובים שננסה רשתות חברתיות חדשות), רשתות חדשות ייווצרו בידיעה שהן יכולות למשוך לקוחות קיימים של פייסבוק, ויתרונות התחרות יישמרו.

יו"ר גוגל, אריק שמידט
בלומברג

כיום פייסבוק מספקת למתכנתים ממשקים הניתנים לתכנות, שמאפשרים גישה לגרף החברתי של הלקוחות שלה — Facebook Connect ו–Graph A.P.I. פייסבוק שולטת בשערים לכלים האלה, ושומרת על הזכות לסגור אותם בפני מפתח שמציב סיכון תחרותי — משום שהיא צופה מראש את התוצאות של מהלך כזה. מעט מאוד מפתחים משקיעים באופן רציני ביצירת אלטרנטיבות, ומונעים מראש אפילו את הסיכוי לתחרות.

בכך שיבטיח גישה לקשרים ומידע של לקוחות חדשים, חוק הניידות של הגרף החברתי יוריד את רמת אפקט הרשת שקיימת בפלטפורמות הדיגיטליות הנוכחיות, ויבטיח את יתרונותיה של תחרות.

גוגל ופייסבוק ישתמשו ללא ספק בכוח הלוביסטי העצום שלהן כדי להרוג את הרעיון בחיתוליו, אבל בכך הן ייקחו סיכון. אם המונופול שלהן לא ירוסן באמצעות תחרות, הוא ירוסן בסופו של דבר על ידי רגולציה, והניסיון מראה שזה יהיה גרוע יותר — לא רק לצרכנים, אלא גם לגוגל ופייסבוק.

כפי שהוכיחה המהומה הציבורית שנגרמה בעקבות המקרה שבו יונייטד איירליינס הורידה נוסע מטיסה, הסובלנות של אנשים כלפי כוח השוק של חברות פוחתת והולכת. המהפכה של "גרף חברתי לאנשים" כבר התחילה; לקונגרס כדאי לעמוד בראשה — או שימצא את עצמו מופתע.

זינגלס ורולניק הם מרצים בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת שיקגו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#