אחרי 30 שנה: סוני תחזור לייצר בעצמה תקליטי ויניל

סוני סגרה את מפעל התקליטים האחרון שלה בסוף שנות ה-80 אחרי שה-CD כבש את תעשיית המוזיקה, אבל תופעת תקליטי הוויניל שהתחיל כשיגעון היפסטרי כבשה את העולם

לוגו גרדיאן
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תקליט ויניל מטופל בקפידה. לדברי יזהר אשדות, "המוזיקאים הצעירים שואפים לחזור לערכים האמנותיים והמוזיקליים של אז"
תקליט ויניל. רק נושא את הצליליםצילום: בלומברג

הם נחשבו למוצר נישה להיפסטרים שאין להם אפילו פטיפון או לאבות שרוכשים הוצאות מחודשות של "דארק סייד אוף דה מון". אבל התחייה של תקליטי הוויניל מקבלת תוקף רשמי מחברות המוזיקה הגדולות, אחרי שסוני מיוזיק הודיעה שהיא תייצר שוב תקליטים.

הזרוע היפנית של סוני מיוזיק הודיעה כי תפתח במארס מפעל תקליטים ביפן כדי שתוכל לעמוד בביקוש העצום לתקליטים במדינה. החברה הפסיקה לייצר בעצמה תקליטי ויניל ב-1989 אחרי שתקליטורי ה-CD, שנכנסו לשוק ב-1982 שלטו בו בשנות ה-90 ובשנות ה-2000.

אבל כפי שקורה בכל העולם, מכירות הוויניל ביפן זינקו בארבע השנים האחרונות ומפעל התקליטים היחיד שפועל במדינה לא מסוגל להתמודד עם הביקוש – ולכן סוני חוזרת לשוק.

גם באירופה הסיפור דומה. רק שני מפעלים מייצרים כיום תקליטים ביבשת – GZ מדיה בצ'כיה ורקורד אינדסטרי בהולנד. אבל שני המפעלים מסוגלים לייצר ביחד 100 אלף תקליטים ביום – וזה לא מספיק להשביע את התיאבון העולמי.

"המצב טוב מדי", אמר בשנה שעברה טון וורמולן, הבעלים של רקורד אינדסטרי. "הביקוש מרקיע שחקים ואנחנו צריכים לדחות אנשים, ואני לא אוהב לעשות את זה".

הזינוק המכירות הוויניל מיוחס לשני גורמים: הדור המבוגר שקשור זמן רב לפורמט, והקהל הצעיר שהתרגל לרכוש מוזיקה דיגיטלית ורוצה להחזיק גם בפורמט פיזי. עם ירידת קרנו של ה-CD, הוויניל נהפך לתחלופה נפוצה.

"הרבה צעירים קונים שירים שהם אוהבים להאזין להם בשירותי סטרימינג", אמר מיצ'ינורי מזונו, מנכ"ל סוני מיוזיק יפן.

ההחלטה של סוני להשקיע במפעל ויניל משלה מוגבלת כרגע ליפן. התקליטים שייוצרו במפעל יהיו בעיקר הוצאות מחודשות של מוזיקה יפנית ישנה, וכמה אלבומים חדשים שיימכרו רק ביפן.

אבל להחלטה יש השפעות מרחיקות לכת על תעשיית המוזיקה העולמית, שמתמודדת עם שינויים מהירים בהעדפות המאזינים הודות לשירותי הסטרימינג ולביקוש העולמי לתקליטי ויניל.

הזינוק בביקוש לתקליטי ויניל באירופה ובבריטניה מפעיל לחץ רב על מפעלי הייצור הבודדים שנותרות. ב-2016 נמכרו 3.2 מיליון תקליטים בבריטניה, זינוק של 53% לעומת 2015. אם המכירות ימשיכו לזנק, סוני לא תהיה חברת המוזיקה היחידה שתקים מפעלי תקליטים – כפי שקרה בשנות ה-70 וה-80.

מארק מוליגן, אנליסט תעשיית המוזיקה, אינו מופתע מהצעד של סוני. "אין ספק שתקליטי ויניל מהווים שוק שימשיך לצמוח – אפילו שכיום יכולת הייצור העולמית לא מצליחה לעמוד בביקוש", הוא אמר. "כתוצאה מכך, מפעלי הייצור יכולים לגבות מאולפני המוזיקה פרמיות גבוהות מאוד. זה יכול להיות תמריץ רווחי מאוד ללייבלים נוספים לפתוח מפעלים משלהם".

אבל מוליגן אומר גם שזה "ידרוש השקעה רבה לא רק בחומרים, אלא גם במיומנות הייצור ובהכשרת עובדים".

תעשיית התקליטים האירופית מבוססת כיום במדיה רבה על המפעל שרכש וומולן מסוני ב-1998 כדי שיוכל לייצר תקליטי דאנס לתקליטנים. השנה צפוי המפעל לייצר 11 מיליון תקליטים – יותר מכפול מתפוקת הייצור שלו ב-2014. כ-60% מהתקליטים המיוצרים במפעל הם הוצאות מחודשות של מוזיקה ישנה, אבל במפעל מייצרים גם מוזיקה חדשה של אמנים כמו ליידי גאגא וג'מירקוואי.

מנהלת המכירות, אנוק ריג'נדרס, אומרת שהיא לא מוטרדת מההחלטה של סוני לייצר בעצמה תקליטים בגלל שהם מיועדים בעיקר לשוק האסייאתי.

"זה לא מדאיג אותנו... אני לא מצפה מהם לנפח ייצור משמעותי בשנים הראשונות. אנחנו מייצרים 40-50 אלף תקליטים ביום, אבל לייצר ויניל זה תהליך עדין מאוד וצריך אנשים עם ידע לעשות את זה, אז אני חושבת שהם עשויים להתקשות.

"אני חושבת שאפשר לצפות לכך שמחירי הוויניל יעלו בשנתיים הקרובות. זה לא אפנה חולפת, אני חושבת שתחיית הוויניל תימשך בשנים הקרובות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker