בוקר רע וייטנאם - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בוקר רע וייטנאם

מנהלי המפעל הגרמני שייצר את הגז ציקלון בי נידונו למוות אך יצרניות אייג'נט אורנג' בארה"ב מזוכות שוב ושוב

תגובות

בסוף השבוע האחרון דחה בית משפט לערעורים בניו יורק תביעה שהגישו מיליוני וייטנאמים שנפגעו מהחומר הכימי אייג'נט אורנג' (Agent Orange) נגד עשרות חברות אמריקאיות - בהן מונסנטו (סימול MON) ודאו כמיקל (סימול DOW) - אשר ייצרו את החומר עבור צבא ארה"ב בשנות ה-60.

בשנים 1971-1962 ריסס צבא ארה"ב כ-70 מיליון ליטר של חומרי הדברה, בהם אייג'נט אורנג' - הגורם להשרת עלים הודות לחומר הפעיל בו, דיוקסין - על שטחי יער נרחבים בווייטנאם שבהם הסתתרו לוחמי הווייטקונג. מספר שנים אחר כך, התגלו ריכוזים גבוהים של דיוקסין בדגי הנהרות במדינה ובתינוקות שנולדו לתושבי האזור. כמו כן, התגלו מומים קשים בעקבות היחשפות אימהותיהם לחומר. בין התופעות הקשות שנגרמו היו תינוקות שנולדו ללא עיניים, זרועות ואיברים פנימיים.

בתביעה שנדחתה כאמור בסוף השבוע, נטען כי במהלך המלחמה נחשפו כ-3 מיליון וייטנאמים לאייג'נט אורנג', ולפחות מיליון בני אדם במדינה סובלים כיום מבעיות רפואיות, בהן מחלת הסרטן, כתוצאה מכך. יתר על כן, יצרניות הכימיקלים ידעו כי החומרים מסוכנים לבריאות בני אדם, אולם לא עשו דבר. "הן ידעו איזה שימוש ייעשה בחומר, והיו להן סיבות להעריך את הנזק ההרסני שהדבר יגרום, אך הן בכל זאת עשו זאת", אמר עורך הדין של התביעה, ג'ונתן מור, בבית המשפט. "כעת, כעבור שנים, אנו עדים לתוצאות של מוצר רעיל נוראי זה", הוסיף.

עם זאת, בית המשפט לערעורים בניו יורק דחה את התביעה בטענה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי השימוש באייג'נט אורנג' היווה הפרה של האיסור על שימוש בכימיקלים רעילים בזמן מלחמה, וכי לא הוכח קשר בין השימוש בחומר לבין בעיות בריאותיות של מיליוני וייטנאמים.

בית המשפט גם לא התרשם מטענות התביעה בדבר תקדימים משפטיים בעקבות מלחמת העולם השנייה, כאשר שניים ממנהלי המפעל הגרמני אי גה פארבן - אשר ייצר את הגז ציקלון בי, בו עשו הנאצים שימוש להרג בני אדם במחנות ההשמדה מיידנק ואושוויץ בירקנאו - הועמדו לדין בפני בית משפט צבאי בריטי, ונידונו למוות. מה גם שכמו במקרה של אייג'נט אורנג', גם ציקלון בי היה במקור חומר מסחרי שנועד להשמדת מזיקים. "מדובר בנסיבות שונות, הלא כן?", שאל-קבע השופט רוברט סאק, עוד במהלך דיוני בית המשפט.

"פסק הדין בלתי סביר, מוטה, לא צודק ולא הולם את התוצאות בפועל שגרמו אייג'נט אורנג' ודיוקסין לקורבנות בווייטנאם", נאמר בהודעה שהוציא האיגוד הווייטנאמי של נפגעי אייג'נט אורנג' לאחר פסק הדין. "כל אדם בעל שיקול דעת יתמוך בבקשה שיצרני הרעלים הקטלניים ישאו באחריות המשפטית לתוצאות מעשיהם", נכתב בהודעה.

כעת מתכוונים נפגעי אייג'נט אורנג' לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון של ארה"ב, אולם גם שם, ספק אם ימצאו אוזן קשבת. "הערכנו כי לא יהיה קל לתבוע חברות אמריקאיות גדולות ורבות עוצמה על אדמת ארה"ב ובמסגרת מערכת המשפט האמריקאית", אמר נג'וין טרונג נאן, שר הבריאות לשעבר של וייטנאם המשמש כסגן יו"ר האיגוד הוייטנאמי של נפגעי אייג'נט אורנג', לסוכנות רויטרס.

אין זו הפעם הראשונה בה יצרניות כימיקלים אמריקאיות חומקות מנטילת אחריות לגרימת מותן של אוכלוסיית במדינות עניות בעולם. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא שורה של תביעות פיצויים, שנדחו, שהגישו קורבנות האסון התעשייתי הגדול בהיסטוריה, אשר אירע לפני יותר מ-23 שנים במפעל בהודו של יצרנית חומרי ההדברה האמריקאית יוניון קרבייד - שאותה רכשה בתחילת העשור, לא אחרת מאשר דאו כמיקל.

בליל ה-3 בדצמבר 1984 התרחשה תקלה במפעל של יוניון קרבייד בבופאל. בשעה שמרבית תושבי בופאל נמו במיטותיהם, עטף ענן לבן ורעיל את העיר וגרם לאלפים מתושביה להיחנק למוות. נשים הרות דיממו בעת שהפילו את עובריהן תוך כדי בריחה לאחר שרחמיהן נפתחו בעקבות החשיפה לגז הרעיל. מאות נרמסו למוות בעת הבריחה המבוהלת בסמטאות הצרות של העיר. לפי הערכת יוניון קרבייד, כ-3,800 בני אדם מתו כתוצאה מהאסון. עובדי עיריית בופאל, לעומת זאת, דיווחו על יותר מ-15 אלף גופות.

תושבי בופאל ממשיכים למות כתוצאה מנזקי האסון עד היום. מדי חודש מתים בעיר 30-15 בני אדם בעקבות סיבוכים שנגרמו מחשיפתם לגז הרעיל, ומספר האנשים שמתו מאז האסון עולה כעת על 22 אלף. למעלה מ-150 אלף בני אדם עדיין סובלים מהשפעותיו; 50 אלף מהם אינם מסוגלים לעבוד למחייתם ושרידי עופרת וכספית עדיין נמצאים בחלב אמהות בעיר.

עם זאת, בחלוף יותר משני עשורים מהאסון, ממשיכים בתי המשפט והחברות לשטות בניצולים, הניצבים חסרי אונים אל מול אטימות המוסדות ואנשי השררה. קרבייד ברחה מהודו מיד לאחר האסון והותירה את הזיהום באתר ללא טיפול. כימיקלים רבים חדרו למי תהום באזור וגרמו להרעלה חוזרת ונשנית של הקורבנות. מנכ"ל קרבייד, וורן אנדרסון, נעצר תחילה על ידי משטרת הודו, אולם בהמשך שוחרר ונמלט מהמדינה. כעת הוא מבוקש בהודו באשמת רצח, אבל ארה"ב מסרבת להסגירו.

בבופאל, כמו בווייטנאם, עדיין מחכים. המצבה היחידה בבופאל לזכר קורבנות אסון קרבייד הוקמה בכספי תורמים. על המצבה, שתוכננה על ידי בת של ניצולי שואה, מופיע הכיתוב: "לא להירושימה, לא לבופאל, אנחנו רוצים לחיות".

אולם במטה של חברת דאו כמיקל במדינת מישיגן בארה"ב - אשר האדמה סביבו רוויה ברעל דיוקסין - לא מתרשמים. לא מטענות תושבי בופאל ולא מטענות אזרחי וייטנאם. כמו במקרה של אייג'נט אורנג', גם בבופאל לא עשתה דאו כמיקל דבר למען הנפגעים בהודו, והחברה עומדת בסירובה לנקות את אתר המפעל בבופאל, לממן טיפולים רפואיים לנפגעים, לסייע לאלה מהם שאינם מסוגלים לעבוד ולעמוד לדין בהודו בגין האסון. אפילו ממשלת הודו זנחה את קורבנות האסון - כדי לא לפגוע בתדמיתה כיעד ידידותי להשקעות.

לאחר פסיקת בית המשפט בסוף השבוע האחרון בעניין השימוש באייג'נט אורנג', הוציאה דאו כמיקל הודעה קצרה. "אנו שבעי רצון מהחלטת בית המשפט", נאמר בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#