"כך תיראה ארה"ב בעוד 20 שנה": ראש העיר שסגר מינוס של 8 מיליארד דולר בשנה וחצי - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"כך תיראה ארה"ב בעוד 20 שנה": ראש העיר שסגר מינוס של 8 מיליארד דולר בשנה וחצי

סילבסטר טרנר, ראש עיריית יוסטון, הצליח לסגור גירעון פנסיוני של מיליארדי דולרים בשנה וחצי, ושואף להמשיך לנהל את העיר הצומחת והמגוונת ביותר בארה"ב ■ אף שכלכלתה נשענת על נפט, הוא התחייב לקיים את הסכם פריז בניגוד לדעתו של הנשיא טראמפ

17תגובות
יוסטון
Getty Images/iStockphoto

הדבר שסילבסטר טרנר היה הכי רוצה, הוא שכשאנשים חושבים על ארה"ב, הם יחשבו על העיר יוסטון, ורק אחר כך על ניו יורק. זה נשמע כמו חלום מוזר במקצת, אך במקרה של טרנר לא כל כך — הוא ראש עיריית יוסטון זה שנתיים. לפי טרנר, יוסטון "היא מקום שונה, לא רק מטקסס, אלא מארה"ב כולה".

טרנר נולד ביוסטון לפני 62 שנים, היה עורך דין וחבר בבית הנבחרים של טקסס מאז 1989 מטעם המפלגה הדמוקרטית, ונבחר לראשות העיר ב–2015. "יש לי שמונה אחים ואחיות. שני ההורים שלי לא סיימו תיכון ואין להם תעודת בגרות. אבי מת מסרטן כשהייתי בן 13. אמי היתה מנקה בבית מלון. כשאבי מת, היא נדרשה לנהל את משק הבית כולו. לא היה לה רישיון נהיגה, אז היא נסעה באוטובוסים", מספר טרנר בשיחתנו בתל אביב. הוא רוצה להסביר מה כל כך מיוחד ביוסטון, והסיפור האישי שלו מדגים זאת היטב.

"המנקה הזאת", הוא אומר בהדגשה, "חתמה על הלוואה ללימודים בבית ספר למשפטים בהרווארד עבורי, כי היה לה דירוג אשראי טוב". אבל הדרך ללימודים לא היתה פשוטה: טרנר פנה פעמיים לאמו בבקשה שתסייע לו לקבל את ההלוואה, ופעמיים סורב. "אמי חששה שאם אכשל בלימודים, הכסף יירד לטמיון והיא הרי צריכה לפרנס עוד ילדים", הוא אומר. בפעם השלישית הסכימה רובי מיי טרנר לחתום על מסמכי ההלוואה עבור בנה. "כיום אני ראש העיר הרביעית בגודלה בארה"ב", מסכם טרנר את הסיפור.

"יוסטון היתה תמיד עיר של תקווה ושאיפות. וזה המסר לכל ילד בעיר: העובדה שאני נהפכתי לראש עיר, אומרת שבלי קשר למעמדכם — אם תשארו במשחק, ותתמקדו, תוכל להגשים את החלומות שלכם. זאת העיר שאני גאה בה".

יתר על כן, אומר טרנר, שהגיע לארץ בראש משלחת כלכלית של נציגי עירו, יוסטון היא הפנים של העתיד. "אם תרצו לדעת איך תיראה ארה"ב בעוד 20 שנה, תסתכלו על יוסטון עכשיו". ביוסטון רבתי גרים כיום 6.6 מיליון תושבים, מהם 2.3 מיליון בעיר עצמה. העיר הוקמה ב–1836 לחופי מפרץ מקסיקו, על אדמת ביצות. היא משתרעת על שטח מטרופוליני כולל של 26 אלף קמ"ר, מהם 1,642 קמ"ר העיר עצמה.

"ערים יכולות להשפיע ברמה הפדרלית"

עשרה ימים לפני הגעתה של המשלחת מיוסטון לישראל, הכריז הנשיא דונלד טראמפ כי ארה"ב תפרוש מהסכם פריז להפחתת ההתחממות האקלימית. במסגרת האמנה שואפות 195 המדינות החתומות להגביל את ההתחממות הגלובלית ב–2 מעלות צלזיוס עד 2050, בעיקר באמצעות התחייבות להגביל את פליטות גזי החממה. טראמפ, מעבר להיותו מכחיש התחממות אקלימית, פעל לדבריו לטובת חברות האנרגיה האמריקאיות, שכן הדרך להגבלת הפליטות עוברת גם בצמצום צריכה של דלקים פחמימניים.

בתור ראש העיר שהיא בירת האנרגיה של ארה"ב, או אפילו "בירת האנרגיה של העולם", לדברי טרנר, היינו מצפים שהצעד שמיטיב עם כמה מהחברות הגדולות היושבות ביוסטון, כולל אקסון מוביל, חברת הנפט הנסחרת הגדולה בעולם, ישמח את טרנר.

אבל טרנר נקט עמדה שונה מהצפוי: הוא הצטרף למאות ראשי ערים בארה"ב, כמה מושלי מדינות — בהן קליפורניה, וושינגטון וניו יורק, שמהוות חמישית מהכלכלה האמריקאית — וראשי תאגידים אמריקאים ורב לאומיים רבים, שהכריזו כי ימשיכו להילחם בהתחממות הגלובלית ויקיימו את הסכם פריז.

דירוג הערים הגדולות הצומחות ביותר בארה"ב

68 ראשי ערים, שבהן מתגוררים יותר מ-38 מיליון אמריקאים, חתמו על התחייבות לעמוד בהסכם פריז למרות נסיגתה של ארה"ב ממנו. מדוע עשית זאת?

"המספר עכשיו הוא כבר 260", מתקן טרנר. "הסיבות שאני תומך במלחמה בהתחממות האקלימית הן כלכליות — יש כיום יותר משרות בענף האנרגיה הסולארית מאשר בייצור גז. ואלה משרות טובות, שמשלמות שכר גבוה. התשואה הכלכלית להשקעה בתחום היא גבוהה. יש גם סיבות של ביטחון, וכמובן שזה לטובת הסביבה. אנחנו אמנם בירת האנרגיה של העולם, אבל יש חברות ביוסטון כמו אקסון מוביל, שגם הן תומכות בהסכם האקלים — אפשר להיות בעסקי הגז והנפט ולהכיר בחשיבות ובערך של מיזמים הנוגעים לאקלים".

הנסיגה של ארה"ב מהסכם האקלים, ההסתייגות מנאט"ו והרטוריקה הבדלנית — האם אתה חושב שהמדיניות של הממשל גורמת לפגיעה במעמדה והשפעתה של ארה"ב בעולם?

"ארה"ב תמיד שיחקה תפקיד חשוב ותמיד תשחק תפקיד חשוב בעולם. בכל התחומים — ביטחון, חדשנות, הון אינטלקטואלי. יש שיח רחב בעולם בשאלה לאיזה כיוון מדינות צריכות ללכת. המחויבות שלנו לנאט"ו נותרה בעינה".

עד כמה יכולים ראשי ערים, מושלים וראשי השלטון המקומי בארה"ב להשפיע על הפוליטיקה ברמה הלאומית?

"אני אופטימיסט מטבעי. הוויכוח בסוגיות השונות מתנהל במרץ לא רק בארה"ב, אלא בכל רחבי העולם. אין לי בעיה שיש מחלוקת ושיח על הכיוון שהמדינה הולכת אליו, ואני כן חושב שערים יכולות להשפיע על מה שקורה ברמה פדרלית ועל מה שקורה ברמה הגלובלית, ויכולה להיות להן השפעה חיובית על נושאים שנדונים בעולם כולו. יוסטון היא עיר בינלאומית, עם מוטת השפעה בינלאומית. ועידת הנפט העולמית תתקיים בה ב–2020, לאחר ש–20 שנה לא התקיימה בארה"ב. המרכז הרפואי הגדול ביותר בארה"ב נמצא בעיר, לצד מרכז המחקר הגדול ביותר בעולם, מרכז החלל של נאס"א ותעשיות גז ונפט. הנמל של יוסטון הוא הגדול ביותר בקיבולת הטונאז' של מטענים מחו"ל ויש גם חברות פורצ'ן 500 שיושבות בעיר".

סילבסטר טרנר
בלומברג

עיר מגוונת, אבללא מפולגת

יוסטון היא אחת הערים הצומחות ביותר בארה"ב בין הערים הגדולות. כשטרנר אומר שהיא יוצאת דופן לא רק בטקסס או בארה"ב, הוא צודק במובן חשוב אחד: היא העיר הכי מגוונת מבחינה דמוגרפית — אתנית וגזעית. 140 שפות שונות מדוברות בעיר, כפי שטרנר עצמו מצהיר בגאווה. הכלכלה שלה מבוססת ברובה על נפט ואנרגיה, ולכן סבלה מהאטה מאז 2014 בעקבות קריסתו של מחיר הנפט, והחלה להתאושש רק בסוף השנה שעברה. אולם יוסטון אינה מקדש לנפט — יש בה תעשיות תחבורה, חלל, וכמו שמזכיר טרנר, היא גם מרכז אקדמי ורפואי חשוב בארה"ב.

יוסטון היא אחת מתשע ערים גדולות בלבד בכל ארה"ב שמדדי הצמיחה שלהן גבוהים מהממוצע הלאומי. היא מדורגת שלישית בצמיחה הכלכלית ב–2009–2014, ושנייה בגידול בפריון העבודה באותה תקופה.

מהם העקרונות שמאפשרים לנהל בהצלחה עיר כל כך גדולה ומגוונת מבחינה גיאוגרפית ואנושית, ומה האתגרים העיקריים?

"האתגר הגדול ביותר הוא לנהל עיר מגוונת בלי שהיא תהיה עיר מפולגת. צריך להכיר בכך שהגיוון הוא נכס, אבל לא לעצור שם. חייבים להיות גם מכלילים. אני חושב שיוסטון מצליחה בזה במיוחד. אנחנו עיר צומחת — הרביעית כיום, בקרוב נהיה מספר שלוש ונעבור את שיקגו. עד 2040 צפויים להיות עוד 3 מיליון תושבים ביוסטון רבתי.

"התשובה שלי לצמיחה הזאת היא תשתיות. צריך להשקיע ולהצמיח אותן בקנה אחד עם הצמיחה באוכלוסייה, אחרת נהיה משותקים. תחבורה וניידות הן הדבר החשוב, ולא מספיק לבנות כבישים — צריך לספק לאנשים אופציות. אנשים ביוסטון רוצים עיר ידידותית להולכי רגל, ובהתאם לכך אנחנו מתכננים ומעצבים את העיר. ביוסטון יש 200 מייל של נתיבי אופניים, ואישרנו תוכנית להגדיל את זה ל–800 מייל ב–20 השנים הבאות".

תוכניות ההרחבה של מערכות התחבורה בעיר הן אכן שאפתניות. בעיר יש רכבת קלה, שבה הסתיימה באחרונה תוכנית הרחבה ב–2.1 מיליארד דולר. בשנה שעברה אושרה תוכנית להקמת רכבת קליע (רכבת עם קטר בעל חזית מחודדת, הנוסעת במהירויות גבוהות) בין המרכז הרפואי הגדול ביוסטון לבין העיר מיזורי, בעלות של 400 מיליון דולר. בשנה הבאה תתחיל הקמה של רכבת קליע בין יוסטון לדאלאס, שאמורה להיות כשירה לפעולה מלאה ב–2022. הרכבת תיסע במהירות 200 מייל לשעה (כ–320 קמ"ש). הפרויקט ייצור 10,000 משרות בשנה, לדברי טרנר.

"אנשים גם רוצים פארקים ואזורים ירוקים, ופעילות תרבותית — זה קריטי לעיר. האתגרים עבורי ועבור חברי במועצת העיר הם לבנות עיר שהיא פוטוריסטית, לא רק עיר שמתמודדת עם אתגרי העבר, אלא גלובלית בהיקפה, ועם תשתית שתוכל לשמר את הצמיחה", הוא אומר.

התוכניות האלה עולות המון כסף. איך מממנים אותן?

"כשנכנסתי לתפקיד שלי לפני 18 חודשים, העיר היתה בגירעון פנסיוני של 17 שנים, שהגיע ל–8.2 מיליארד דולר, ועלה לעיר מיליון דולר ליום. נכון לשבוע שעבר, תוכנית ההבראה שהגשנו נחתמה על ידי בית המחוקקים והמושל".

אתה אומר שאתה פחות משנתיים בתפקיד וכבר פתרת גירעון בפנסיה, בעיה שערים ומדינות שוברות את הראש איך לפתור אותה ולא מצליחות. איך עשית את זה, אתה קוסם פיננסי?

"זה נכון. מעט ערים גדולות הצליחו לעשות את זה. אנשים לא האמינו שזה יקרה", מחייך טרנר, ומפרט את המרכיבים שסייעו להגעה לפתרון. הראשון, הוא אומר, היה ההבנה המשותפת של כל הצדדים — העובדים, השוטרים והקהילה העסקית — כולם התגייסו לפתור את הבעיה. "דבר שני", מסביר טרטנר, "ניהול פיננסי. המועצה ואני עבדנו ביחד לאזן את התקציב. בנוסף, עבדנו על תכנון פיננסי ארוך טווח שיקבע מפת דרכים לפעולה בעשור הקרוב, כך שאני אופטימי שנוכל להבטיח שנישאר מאוזנים".

המגוונת בארה"ב

זה לא מסביר איך פתרת את בעיית הפנסיה.

"הפתרון נמצא בשיתוף פעולה. אי־אפשר להגיע לפתרון אם אין אמון. שנית, כל הצדדים נדרשו להכיר בכך שהמסלול הנוכחי אינו בר קיימא", אומר טרנר לפני שהוא נכנס לעובי הקורה. הנקודה שהוא מעלה אכן קריטית, למי שמכיר את נושא הפנסיות. בארה"ב יכולות ערים ורשויות מקומיות, כפי שקרה בשנים האחרונות לדטרויט במישיגן וסטוקטון בקליפורניה, לפשוט רגל. במקרה כזה העובדים מסתכנים בכך שייאבדו הכל. החרב הזאת שמונפת מעליהם לא תמיד סייעה, כפי שמראים המקרים הידועים בארה"ב, להגעה לפתרון, ולכן התוכנית שעליה עבד טרנר מעניינת במיוחד.

בראש ובראשונה, התחייבויות העיר לשלוש קרנות הפנסיה של עובדיה הופחתו. משמעות הדבר, העובדים יקבלו פחות ממה שהיו אמורים לקבל. תוכנית הפנסיה שלהם מבוססת על גמלה ידועה מראש (defined benefit), וטרנר אומר שהוא לא רצה, ושלא היתה נכונות מצדם, לשנות אותה לפנסיה מבוססת הפרשה (defined contribution), שבה בדרך כלל העובדים מנהלים את תיק הפנסיה שלהם והתשואה אינה מובטחת על ידי המעסיק.

הרפורמה ביוסטון כללה התחייבות מהעיר לשלם במלואן את התחייבויותיה לקרן הפנסיה של הכבאים, השוטרים ועובדי העירייה. ואולם להתחייבות העתידית הזאת התייחסו כאל משכנתא של 30 שנה, מסביר טרנר, שבסופה החוב נסגר. לצורך מימונה, העיר הנפיקה אג"ח מיועדות.

מרכיב חשוב נוסף הוא הפחתת הנחת התשואה. כל קרן פנסיה מניחה שלכסף שהיא חוסכת עבור הפורשים תהיה תשואה מסוימת, ולפי זה מפרישה להתחייבויות העתידיות. הנחת התשואה היתה 8%–8.5% והיא הוקטנה ל–7%. בנוסף, מסלול ההצמדה למדד יוקר המחיה הופחת גם הוא. אם שיעור המימון של ההתחייבויות של הקרנות יורד מתחת לרמה מסוימת, הן יורשו להעביר עובדים חדשים לסוג אחר של פנסיה, Cash balance, שדומה יותר לפנסיה מבוססת הפרשות.

ולסיום, כדי להקטין את החשיפה העתידית של העיר וכדי למנוע פתיחת גירעונות מחודשים, במקרה שעלויות הפנסיה חוזרות לעלות, העובדים התחייבו לחזור למשא ומתן להפחתת חבילות הפרישה שלהם.

"התוצאה", אומר טרנר, "היא שמשלמי המסים לא צריכים לשלם עוד כסף, אנחנו שומרים על ההבטחות לעובדים, לא צריך להזרים כסף מהעירייה, והחשיפה העתידית של העיר מוגבלת. הייתי ממליץ על זה כמוטו לכל ממשל שהוא".

"לא חנקנו את הצמיחה של העיר"

יוסטון הליברלית והמגוונת להפליא על רקע הנוף הטקסני, מתייחדת מכל הערים הגדולות שבארה"ב, ואולי גם בעולם המערבי, במוזרות אחת בולטת: אין לה ייעוד שימושי קרקע, מה שנקרא zoning, הקיים בכל מקום בעולם. ללא ייעוד קרקע, אפשר לבנות תיאורטית בית חרושת באזור מגורים, מסבאה ליד כנסייה ובתי מגורים באדמות חקלאיות. החריגה הזאת הפכה אותה למעבדת מחקר נדירה, ואולם התוצאות מורכבות.

איך מנהלים עיר גדולה בלי ייעוד של קרקעות?

"זה מה שאני מכיר מאז ומתמיד, בהיותי יליד יוסטון, וכך העיר צמחה. זאת תמיד היתה עיר שסירבה להגביל את השימוש באדמות. אנחנו לא מטילים הגבלות על שימוש בקרקעות, ומאפשרים לאנשים להשתמש ביצירתיות, חדשנות, יזמות. כך נבנות הקהילות כאן, זה ייחודי ליוסטון וזה עבד מצוין. עכשיו יהיה קשה לבוא ולהטיל הגבלות ייעוד. זה לא יעבוד.

"זה לא אומר שזאת עיר ללא תכנון. יש תכנון, ואנחנו מנסים לאזן באופן עדין בין בעלי בתים ועסקים", מסביר טרנר. מומחים לאורבניות ונדל"ן מסכימים עמו. יוסטון אולי לא מגבילה מראש את ייעודי הקרקע, אך יש לה חוקי עזר, תקנות ופיקוח שמונעים ממה להפוך למערב פרוע, בהיעדר דימוי אחר, והיא אינה נראית שונה מהותית מערים גדולות אחרות.

"יוסטון היא עיר בת השגה, ואנחנו מנסים לשמור עליה ככה. לא חנקנו את הצמיחה של העיר. אני מודה שזה יוצר אתגרים ומצריך איזון עדין. וזה ימשיך להיות ככה ככל שהעיר תגדל", מסביר טרנר. "זאת עיר תוססת, דינמית ואקלקטית. אני רוצה שהיא תמשיך להיות כזאת. יש בה הרבה יותר מתעשיות אנרגיה — יש פארקים, מוזיאונים, 11 אלף מסעדות, ומיליוני אנשים שעובדים ביחד".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם