שקר האינפלציה, הבל המקרו

הודאת בריטניה, כי נתוני האינפלציה לא משקפים את עליות המחירים שחווים אנשים רבים, עשויה להיות צעד בדרך להכרה בכך שלא ניתן לתמצת כלכלה בנתונים סטטיסטיים קרים

נמרוד הלפרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נמרוד הלפרן

בדיחה ישנה מספרת כי שעון עומד מדויק יותר בממוצע משעון הממהר בחמש דקות בכל יום. זאת משום ששעון עומד מדייק בשעה פעמיים ביום, בעוד ששעון שממהר בחמש דקות מדייק רק פעם בחמישה חודשים, לאחר שמחוגיו הקדימו את השעה בסיבוב שלם בן 12 שעות. כמו בדוגמת השעון, כך גם בסטטיסטיקות של נתוני מקרו כלכליים.

הפער בין שיעור האינפלציה הרשמי בבריטניה לבין שיעור עליית המחירים של משקי בית רבים נובע מכך שהנתונים הרשמיים מבוססים על דפוס ההוצאות הממוצע, בשעה שחלוקת סעיפי ההוצאות של כל משק בית בפועל משתנה. כך למשל, מרבית משקי הבית העניים לא נהנו מנפילה של 27% במחירי נגני המדיה בבריטניה בשנה שעברה, אולם נדרשו לספוג זינוק של יותר מ-17% במחיר הגז ועלייה של 11% במחירי החשמל. עם זאת, במדד המחירים לצרכן הרשמי זוכים סעיפים אלו למשקל שווה. יתר על כן, לפי חישוב שערך "אינדיפנדנט", העלייה במחירי מוצרים ושירותים חיוניים בשנים האחרונות היתה חדה לאין-ערוך משיעור האינפלציה, ובשלב מסוים היתה גבוהה כמעט פי ארבעה.

ההודאה בכך שנתוני האינפלציה בבריטניה אינם משקפים את עליות המחירים שחווים בפועל מרבית משקי הבית במדינה, באה על רקע ביקורת גוברת לגבי המידה שבה משקפים נתוני מקרו ככלל את מצבה הכלכלי של מרבית האוכלוסייה. כך למשל, שיעור הצמיחה כפי שהוא מחושב בתוצר המקומי הגולמי אינו משקף את הצמיחה שממנה נהנים חלק ניכר מהאנשים החיים בחברה נתונה. למעשה, לא פעם ההפך הוא הנכון. מחקר שערכו הכלכלנים האמריקאים תומס פיקטי ועמנואל סאאז, שממצאיו עולים בקנה אחד גם עם נתוני משרד התקציב של הקונגרס, הראה כי בשנים 2000-1973 ירדה ההכנסה הריאלית הממוצעת של תשעת העשירונים התחתונים בקרב משלמי המסים בארה"ב ב-7%. עם זאת, ההכנסה הממוצעת של המאיון העליון זינקה באותה התקופה ב-148%, בשעה שהכנסתו של האלפיון העליון קפצה ב-343% וההכנסה של ה-0.01% העשירים ביותר נסקה ב-599%. יתר על כן, נתונים אלה אינם כוללים רווחי הון, ולפיכך אינם נובעים מרווחי העתק ששילשלו לכיסם עשירי אמריקה בתקופת הבועה של שוק המניות.

ההנחה הסטטיסטית שלפיה צמיחה כלכלית מיטיבה עם כולם, שגויה ביסודה. די בכך שקומץ מיליארדרים יגדיל את הכנסתו באופן משמעותי בשעה שרמת השכר של מרבית ציבור העובדים תתכווץ בכדי שבכל זאת תהיה צמיחה בשכר הממוצע בשוק העבודה. כך למשל, בשנת 2004 ובחודשים הראשונים של 2005, גדל השכר הממוצע בארה"ב בשיעור נמוך משיעור האינפלציה לראשונה מאז המיתון של 1990. במלים אחרות, בתקופה זו ספג ציבור העובדים בארה"ב קיצוץ גורף בשכרו, בעוד שהפלא ופלא - הכלכלה צמחה בשיעור מרשים של 4% ורווחי החברות הגדולות בארה"ב הגיעו לשיאים חדשים הודות לשיפור בפריון העבודה על אף השחיקה בשכר העובדים.

בנוסף לכך, נתוני תמ"ג מציגים לא פעם תמונה חלקית, שכן הם אינם מפרטים את הסיבות לצמיחה. כך למשל, מחקר שערך הכלכלן ברנרד וואסו ממכון המחקר האמריקאי סנצ'ורי פאונדיישן, הראה כי בשנים 2000-1970 גדל התמ"ג לנפש בארה"ב ובצרפת בשיעור כמעט דומה, של 64% ו-60% בהתאמה. עם זאת, תושבי שתי המדינות חוו את הצמיחה באופן שונה בתכלית, שכן בארה"ב נבעה הצמיחה מעלייה של 38% בפריון לעובד ומגידול של 26% במספר שעות העבודה לעובד, בעוד שבצרפת היא נבעה מעלייה של 83% בפריון לצד ירידה של 23% במספר שעות העבודה.

ההודאה הבריטית בדבר הפער שבין נתוני מקרו כלכליים לבין המצב הכלכלי האישי עשויה להיות צעד ראשון בדרך להכרה בכך שכלכלה היא רקמה אנושית מגוונת, שלא ניתן לתמצת בנתונים סטטיסטיים קרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker