ניו יורק טיימס

תנו לסטיב בנון לעבוד

לסטיב בנון, היועץ האסטרטגי של דונלד טראמפ, היתה הזדמנות למקד את הפוליטיקה האמריקאית בדאגות של מעמד העובדים - אבל לעת עתה נראה שהנשיא זנח את הפופוליזם הבנוני לטובת כל מה שמריח מגבריות ושריריות, כמו השקעה בצבא ובמאבק בטרור

סטיב בנון והנשיא טראמפ
סטיב בנון והנשיא טראמפצילום: Evan Vucci/אי־פי

אני דואג לסטיב בנון. אני רואה אותו בתמונות בבית הלבן, אבל בעיניו כבר אין את מבט נסיך האופל.

פילוסופיית המשילות של בנון כורסמה לחלוטין על ידי העכברים שסביבו. נדמה שיש לו השפעה גדולה על הנאומים של הנשיא דונלד טראמפ, אבל אפס השפעה על המדיניות שבה באחרונה נוקט הנשיא. אני מתחיל לחשוש שבנון מבלה את ימיו כשהוא יושב עגמומי בחדר רוזוולט, ומשחק באחד מאותם משחקי השתלטות על העולם בסמארטפון שלו.

בזמנים היפים ההם — לפני חודשיים בערך - היה כיף לצפות בבנון בפעולה. הוא היה האיש עם פילוסופיית המשילות הסדורה. נדמה שהוא הבין ששתי מפלגות הממסד זנחו את מעמד העובדים. נדמה היה גם שהוא מבין שהדיון הפוליטי במאה ה–21 אינו עוסק בממשלה גדולה לעומת קטנה, אלא בממשלה פתוחה לעומת סגורה.

לבנון היתה הזדמנות "ליישר" מחדש את הפוליטיקה האמריקאית סביב הדאגות החברתיות, התרבותיות והכלכליות של מעמד העובדים: להקים מחסומים כדי להשאיר זרים בחוץ, ולהעביר כסף מהעשירים למעמד העובדים כדי ליצור ביטחון כלכלי בבית.

קל לראות כיצד האג'נדה של טראמפ תנבע מהפילוסופיה הזאת: להגביל את הסחר ואת ההגירה; לממן תוכנית תשתיות שתיצור משרות; ליישם את שאיפות הרפובליקאים ברפורמה, ולהקטין תקציבי רווחה; להגדיל את המימון לכל סוגי התוכניות שמיטיבות עם מצביעי מעמד העובדים במדינות כמו פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן. רבים מאתנו לא היו אוהבים אג'נדה כזאת, בעיקר את החלקים שנוגעים בסחר ובהגירה, אבל לפחות היא היתה עוזרת לאנשים שנזנחו על ידי הכלכלה האמריקאית.

אבל מה שנזנח הוא הפופוליזם של בנון. תוכנית התשתיות והמשרות מוקפאת עד לשנה הבאה (במלים אחרות: היא לעולם לא תתבצע). בינתיים, ממשל טראמפ הסכים לתוכנית המשוגעת של יו"ר בית הנבחרים, פול ריאן, לפעול במערכת הבריאות. פוליטיקאים אמריקאים נלהבים מעיסוק ברפורמה במערכת הבריאות כמו פרפרים שנמשכים לאש. הנושא הזה נהפך לביצה מרעילה עבור המפלגה כולה, והסחת דעת מוחלטת מהפרויקט הפופוליסטי. הרעיון של ריאן כל כך מופרך, שאנשי טראמפ הבינו שעליהם לסגת ממנו לעת עתה, וביטלו ביום שישי הגשת הצעת החוק בקונגרס.

גרוע מכך, תוכנית הבריאות של ריאן מענישה את אותם האנשים שטראמפ ובנון התחייבו לעזור להם. היא תעלה את פרמיות הבריאות בשיעור של עד 25% לאנשים בני 50–64 — חלק אינטגרלי מבסיס המצביעים של טראמפ — ותפגע לחלוטין במצביעים ממעמד העובדים, שהכנסותיהם מציבות אותם בדיוק מעל סף מדיקייד (ביטוח בריאות ממלכתי למעוטי הכנסה).

התקציב של טראמפ הוא עלבון גדול עוד יותר לפופוליזם של בנון. הוא מבטל או מקצץ ארגונים כמו הוועדה האזורית להרי האפלצ'ים ויוזמת השיקום של האגמים הגדולים, שהם חשובים לאנשים מטנסי ומערב וירג'יניה ועד אוהיו ומישיגן. הוא מקצץ הכשרות מקצועיות ותוכניות לבניית כבישים, כמעט שאינו תורם להגדלת הזדמנויות למעמד העובדים, ומתמקד כמעט לחלוטין בשירות החברות הביטחוניות ותקציבי ההגנה.

תוכנית פוליטית או פנטזיה מינית?

אז מדוע הבנוניזם נזנח? אפשרות אחת היא שפשוט אין מספיק אנשים ברוחו של טראמפ כדי לאייש את הממשל, כך שטראמפ ובנון מילאו את המנגנון ברפובליקאים שממשיכים בעיסוקים הרגילים שלהם בדרכה הפסאודו־ליברטריאנית של הגוורדיה הישנה.

האפשרות השנייה, שהועלתה על ידי ריץ' לוארי מפוליטיקו, היא שהניצחון הרפובליקאי הסוחף של 2016 הושג בשתי דרכים שונות. טראמפ זכה בנשיאות בזכות פופוליזם, אבל הרפובליקאים ניצחו בקונגרס בזכות השיח הישן של קיצוצים בממשל. לרפובליקאים בקונגרס יש יותר תוכניות מוכנות מלבנון, ותוכניותיהם דוחקות הצדה כל דבר שבנון עשוי היה לבחון.

האפשרות השלישית היא שלטראמפ לא באמת אכפת ממדיניות פנים — אכפת לו בעיקר מטסטוסטרון. הוא רוצה לקצץ תקציב מכל דבר שנראה רך ותומך, כמו תוכניות עוני. הוא רוצה לקצץ כל תוכנית שעשויה להיראות רגשית, כמו התקציב הלאומי לאמנויות. הוא רוצה לקצץ בכל תוכנית שעשויה להיראות חכמה ומרובעת, כמו המכון הלאומי לבריאות.

מנגד, הוא רוצה להגדיל את התקציב לכל גוף ותוכנית שנראים גבריים, קשוחים ושריריים, ובראשם הצבא ותוכניות מאבק בטרור. אכן, התקציב של טראמפ נראה פחות כמו פילוסופיה פוליטית ויותר כמו פנטזיה מינית. הוא מרעיף תשומת לב על כל היבט של עוצמה, וחותך בכל דבר שאינו כזה.

תוכניות התקציב והבריאות של טראמפ יהיו קשוחות עבור העניים, כפי שצפינו, אך בניגוד לציפיונתינו, הן גם יהיו קשות למעמד העובדים.

בסופו של דבר, זכינו בגרוע מבין אנשי הגוורדיה החדשה והפופוליסטית של טראמפ, ובגרוע מבין אנשי הגוורדיה הישנה של הרפובליקאים הליברטריאנים. אנחנו בונים חומות כדי להיסגר מפני העולם, בזמן שאנחנו מעבירים הון מהעניים לעשירים.

כששתי התוכניות האלה ייכשלו, מה שנראה סביר, תהיה מלחמה כוללת בין הבית הלבן לגבעת הקפיטול. אין לי תקוות גדולות למה שיתרחש כתוצאה מאותה מלחמה, אבל זה יהיה נחמד אם אנשים שהצביעו לטראמפ יקבלו תמיכה כלכלית, ולא עונשים. לשם כך, יש צורך לעשות דבר אחד: לתת לסטיב בנון לעבוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker