מעוצר מין ועד שביתות: כך שינו מחאות הנשים את ההיסטוריה

לפעמים נראה כאילו אנחנו גונבות את הרעיון של שביתת נשים מעולמם של איגודי העובדים, אבל האמת היא שהן לקחו את הרעיון מאתנו

גרדיאן
זואי וויליאמס
גרדיאן
זואי וויליאמס

קיימת תוכנית לציין את יום האישה הבינלאומי בשביתה עולמית. נשים בכל העולם יביעו סולידריות זו עם זו בכך שלא יגיעו לעבודה. קיימים סיכויים טובים שעד שתקראו את זה, כבר תהיו בעבודה. יש סיכוי טוב גם שאם אתן מחויבות לסולידריות נשית עולמית, העבודה שלכן משמעותית יותר עבור נשים לעומת הפטריארכיה, ובכך שלא תגיעו לעבודה, אתן לא תגרמו להרס עצמי, אלא תקלקלו למישהי אחרת. קיים גם מכשול משותף לכל השביתות: אתן תנהגו באופן פוגעני כלפי מי שגם ככה נמצא בצד שלכן, ומי שבאמת זקוק לשביתה לא יושפע ממנה.

השאלה היא פעולות כאלה, שעלו לכותרות אחרי צעדת הנשים בכל העולם בינואר, צריכות להדיר גברים או לסמל אחדות עבור כל מי ששותף להשקפת העולם של הומניזם. ג'נל בראון, מארגון הנשים וומן אנקאט, מזכירה לנו שהיתרונות של מרחבים לנשים בלבד יכולות להיות גדולים מהחסרונות התיאורטיים: "רק באמצעות כך שאין גברים בחדר, קבלת ההחלטות נהפכת למהירה יותר. כשאין הפרעה – אווירת התרברבות – עושים את העבודה".

*****צילום: ז'ראר אלון

לשביתות יש סגולה מיוחדת ששונה מפעולה ישירה או מצעדות מחאה. הפגנות הן כלי בוטה: יש רבות מאתנו – דמיינו מה היה קורה אילו כולנו היינו מפסיקות לשתף פעולה. פעולה ישירה מצומצמת יותר ולעתים אפילו נזכרת יותר, קבלת תשומת לב באמצעות חזרה על רעיון.

שביתת הנשים המקורית עלתה במחזה ליזיסטרטה של אריסטופאנס, שבו כל הנשים ביוון פוצחות בשביתת מין כדי להביא לסיום המלחמה הפלופונסית. הפמיניזם המודרני בז למחזה הזה בגלל שניתן להבין ממנו שלנשים אין יצר מיני משלהן, ושהן מקיימות יחסי מין רק בשביל הגברים – כמעט כמו לקחת מנער את דמי הכיס שלו. במחזה, למעשה, הנשים הן בעלות חשק מיני ומתנגדות לרעיון. ליזיסטרטה מצליחה לשכנע אותן לפצוח בשביתה אחרי שהיא קוראת להן חלשות, אסטרטגיה מנהיגותית שאף פעם לא מלמדים בתואר שני במינהל עסקים, אבל נראה שהיא עובדת.

ואם אתן חושבות ששביתת המין של ליזיסטרטה נשמעת לכן מקטינה באופן מעצבן, אתן תשנאו את השביתות המקומיות: ב-24 באוקטובר 1975, נשות איסלנד לא עסקו במטלות הבית כדי למחות על ייצוגן העלוב בשיעור של 5% בפרלמנט. הן פרצו למעשה בשביתה כללית, אבל בגלל שההדרה שלהן מהדמוקרטיה שיקפה גם את מקומות העבודה, המשמעות המעשית של השביתה היתה שהן פשוט לא השגיחו על הילדים ולא ניקו את הבית (מי שכן עבדה, עשתה זאת בעיקר כמורה או כגננת, ולכן גם המוסדות האלה נאלצו להיסגר). 90% מהנשים השתתפו בשביתה, אחרי שהיום הזה לא מותג כשביתה, אלא "יום חופש לנשים". הגברים נאלצו לקחת את הילדים עמם לעבודה והם נתנו ליום הזה כינוי משלהם: "יום שישי הארוך".

המעשה הזה שינה את הפוליטיקה באיסלנד, והוביל כעבור חמש שנים לעלייתה של הנשיאה הראשונה באירופה, ויגדיס פינבוגדוטיר. אבל המשמעות של היום הזה במרחב הפמיניסטי הרחב יותר פחותה, מכיוון שכיום קיים מתח הרבה יותר גדול במקומות העבודה בדרישה לשוויון לעומת המצב אז. פמיניזם שקשור למטלות הבית נשמע כמו סתם קיטורים. אבל השביתה היא זו שהובילה לגל מחאות באירופה בדרישה לקבלת תשלום על עבודות הבית.

אנחנו דוחות כיום את הרעיון שעבודות הבית הן רק של הנשים, אבל אנחנו עדיין עושות את רובן – ואנחנו עדיין לא מקבלות עליהן תשלום. אני מתקשה לראות ניצחון בשביתה ההיא.

אם אתן כן רוצות לראות מאבק שהצליח, לכו לפולין. הפמיניסטית האקטיביסטית קטרינה בילינסקה אמרה לי שמחאת היער השחור שנערכה באוקטובר שעבר התעוררה "בעקבות הניסיון להגביל עוד יותר את חוקי ההפלות הקשים גם ככה בפולין באמצעות הגשת חוק אפילו ברברי יותר שאוסר לחלוטין על הפלות ומאיים על נשים שהפילו בעונש מאסר של עד חמש שנים, רישום פלילי ולקיחת זכויות מהן". עשרות אלפי נשים פתחו בשביתה, ומי שכן הלכה לעבודה לבשה שחורים ולא עשתה כלום. יותר מ-140 ערים ועיירות הושפעו מכך באופן משמעותי, בעיקר בתחום המגזר הציבורי.

"ההצלחה היתה ענקית ומפתיעה", אומרת בילינסקה. "המפלגה השולטת משכה את הצעת החוק כעבור שלושה ימים".

זכויות הנשים יזדקקו למגננה באווירה הפוליטית הנוכחית. אבל אם נראה שהרעיון של שביתה לקוח מעולמם של איגודי העובדים, שימוש בטקטיקות שנועדו למוביליות חברתית או לעורר סולידריות מגדרית – הן לא. ארגוני העובדים לקחו את הרעיון מאתנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ