גמלים, גוון סטפני וחשבון של 20 מיליון דולר |

אולי לעניים פשוט לא אכפת שהמיליארדרים חוגגים

כשהמיליארדר סטיבן שוורצמן חגג יום הולדת 60, המסיבה הראוותנית נהפכה לסמל לכל מה שרע בוול סטריט ■ ואולם מה שהיה מגונה לפני עשור, נהפך בעידן טראמפ לסמל סטטוס, ואף אחד לא התרגש כששוורצמן חגג שוב בנהנתנות בסוף השבוע האחרון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סטיב שוורצמן בכינוס הפורום הכלכלי בדאבוס, 2017
סטיב שוורצמן בכינוס הפורום הכלכלי בדאבוס, 2017צילום: בלומברג

לסטיבן שוורצמן היתה מסיבת יומולדת. חגיגת יום הולדתו ה-70 בביתו בפאלם ביץ' פלורידה בסוף השבוע, כללה גמלים, אמני טרפז והופעה של הזמרת גוון סטפני. היו שהעריכו כי עלותה של המסיבה היתה 20 מיליון דולר, אם כי יודעי דבר בתעשייה טוענים שהמספר מנופח. אבל אין ספק שהאירוע היה יקר להחריד.

בדרך כלל מסיבת יום הולדת לידוען לא מצדיקה יותר מאשר משפט בטורי הרכילות. ואולם שוורצמן הוא המייסד המיליארדר של בלאקסטון גרופ, והחבר החדש והאהוב של דונלד טראמפ, המשמש יו"ר פורום המדיניות האסטרטגי של הנשיא. מסיבת יום ההולדת נהפכה, אפוא, לנקודת מפנה תרבותית.

לפני עשור חגג שוורצמן את יום הולדתו ה-60 בעלות של 5 מיליון דולר, לפי דיווחים, בפארק אווניו ארמורי במנהטן.

המסיבה נהפכה לסמל למשבר הקיומי של וול סטריט ולנזקי הנהנתנות המופרזת. בוול סטריט ובמדיה, מסיבתו של שוורצמן ב-2007 היתה סוג של אזעקת אש. "ניו יורקר" הכריז כי המסיבה הפכה את שוורצמן ל"פני הרשע" של תחום ההשקעות הפרטיות. הסנאטור צ'רלס גראסלי, רפובליקאי מאייווה, הגיע הצעת חוק בשם חוק בלאקסטון, שנועדה לחסל את הטבת המס שנהנים ממנה מנהלי קרנות גידור וקרנות פרטיות, אם כי ההצעה נבלמה בעקבות התנגדות התעשייה.

הזמנים השתנו.

בעידן טראמפ והפנטהאוז המוזהב המפורסם שלו, המסיבה של שוורצמן עברה בשקט, מלבד קצת יחסי ציבור במגזין "טאון אנד קאנטרי" וקיטורים בקרב האליטה של צפון־מזרח ארה"ב.

ייתכן שטראמפ הפך את הנהנתנות לנורמלית ומקובלת. בטוויטר, פייסבוק ואינסטגרם הודלפו כמה תמונות מהמסיבה של שוורצמן, אבל הן לא זכו לביקורת ויראלית. מעט מפגינים ניסו להפגין בשבת נגד המסיבה ולא הצליחו להתקרב אליה, וגם לא להישמע במדיה.

הפיהוק הקולקטיבי אולי אומר משהו על השינוי שעובר על חלקים מארה"ב ביחסם לעושר. בחירתו של טראמפ ומינויים של מיליארדרים לחברי קבינט ספגו ביקורת מיריביו, אך מי שבחר בו - ממעמד הביניים והמעמד הנמוך - לא מתרגש מכך, וגם לא מהפגנות העושר שלו ושל אחרים. לפי סקרים רבים, אמריקאים רבים שואפים להיות כמו טראמפ או שוורצמן.

זיקוקים מעל אחוזתו של סטיב שוורצמן במסיבת יום ההולדת שלוצילום: בלומברג

עוגת יום הולדת בצורת מקדש אסיאתי

טראמפ עצמו לא השתתף במסיבה. ואולם בתו איוונקה ובעלה ג'ארד קושנר היו שם. וכך גם אחרים מהממשל שלו, כמו איליין צ'או, שרת התחבורה; סטיבן מנוצ'ין, שר האוצר; וילבור רוס, המועמד לתפקיד שר המסחר. אורחים אחרים היו הפיננסייר הנרי קראוויס מ–KKR ומעצבת האופנה דונטלה ורסאצ'ה.

אנשים שהיו במסיבה מספרים שמגרשי טניס כוסו בתפאורה בסגנון אסיאתי, וכי שוורצמן קיבל ברוב טקס עוגת ענק בצורת מקדש אסיאתי. ואולם כל המותרות שתוארו לא מגיעות לסכום של 20 מיליון דולר; גם אם שילם שוורצמן מיליון דולר לסטפני, כפי שקיבל רוד סטיוארט במסיבה לפני עשור (ואין מצב שהיא קיבלה סכום כזה), יידרשו 20 כמוה כדי להגיע לתג מחיר של 20 מיליון דולר.

חבר של שוורצמן אמר כי אחד הלקחים שלו מהתגובה הקשה למסיבת יום ההולדת ה-60 היתה שהוא החליט הפעם שאין ברצונו להפיס את דעתם של מבקריו, וכי ימשיך לחיות לפי רצונו שלו. בגיל 70, אמר החבר, שביקש לשמור על אנונימיות, שוורצמן כבר החזיר הרבה לחברה ואינו חש צורך להשביע את רצון כולם.

האמת היא ששוורצמן נהפך אולי לפיננסייר המצליח ביותר בוול סטריט בעשור האחרון, ובלאקסטון צמחה להיות אחת מחברות ניהול הנכסים הגדולות במדינה, הרבה לפני חברות השקעות פרטיות מתחרות. היא גם אחת ממשקיעות הנדל"ן הגדולות בעולם. נדיבותו של שוורצמן הגיעה לכדי תרומות של תשע ספרות - יותר מ-100 מיליון דולר כל אחת - לאוניברסיטת ייל, לספרייה הציבורית בניו יורק ולתוכנית מלגות נוסח רודס לסטודנטים מארה"ב שלומדים באוניברסיטת טסינגואה בסין.

בשבוע שעבר, בתגובה לביקורת של מקבלי המלגות על החלטתו לסייע לטראמפ, ענה שוורצמן במכתב: "אני מצטער על כך שלכמה מלומדים יש ביקורת לגבי הגישה לממשל החדש בוושינגטון. בחיים לומדים שהשפעה ומתן עצות טובות הם דבר טוב, אפילו אם יזכו לביקורת או ידרשו קורבן כלשהו".

סטיב שוורצמן. כבר לא מרגיש צורך להתנצלצילום: Todd Korol/אי־פי

אולי זאת סתם קנאה

הסנטימנט הפופוליסטי, האנטי־וול סטריט, שהיה רועם כל כך לאחר המשבר הפיננסי, השתקף בקמפיין של ברני סנדרס, ובמידה מסוימת ואירונית בזה של טראמפ. ואולם העוינות נגד חתולים שמנים עומעמה בקרב בוחריו של טראמפ במדינות הרפובליקאיות, לפחות באופן זמני, כל עוד הוא ממשיך לנסות למלא את הבטחותיו לייצר משרות. זוהי נקודה שרבים במדיה - ואני ביניהם - מחמיצים.

הצלחתו המפתיעה של טראמפ בבחירות מראה כיצד רואים אנשים רבים את התאגידים הגדולים. כמוה גם התמיכה בהורדות מסים ודה־רגולציה שמציע הנשיא. שוורצמן נמצא בדיוק במוקד של רבים ממאמצים אלה.

ב-2012 פירסם NPR (הרדיו הממלכתי) מאמר שלא זכה לתשומת לב ראויה: "פער ההכנסות: לא הוגן, או שאנחנו סתם מקנאים"?

באותו הזמן, התקשורת דיווחה תכופות על האי־שוויון בהכנסות והפער הגובר בין עשירים לעניים.

המאמר מ–NPR התבסס על תוצאות סקר של מכון המחקר פיו ששווה לחזור עליהן: "שינוי מהותי בתפישת הציבור לגבי מחלוקת בין המעמדות בחיי האמריקאים", אך "אין בכך בהכרח איתות על עלייה בתרעומת כלפי העשירים".

לפי המחקר, "ייתכן כי אנשים שסבורים שיש יותר מחלוקת בין המעמדות, חושבים שהכעס כלפי העשירים אינו מוצדק". המידע, טען המחקר, "אינו מצביע כי יש תמיכה גוברת במהלכי הממשלה להפחית את האי־שוויון בהכנסות".

אולי זה מסביר את השקט סביב המסיבה של שוורצמן, או שמי שקטל אותו לפני עשור, פשוט עסוק עכשיו בטראמפ.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker