הסרט הדוקומנטרי "הנפילה של אנרון" מנסה להסביר איך חברה גדולה כמו אנרון פושטת רגל למרות כל תמרורי האזהרה - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסרט הדוקומנטרי "הנפילה של אנרון" מנסה להסביר איך חברה גדולה כמו אנרון פושטת רגל למרות כל תמרורי האזהרה

מי שלא הכיר עד כה את פרטי השערורייה צפוי להישאר המום בסיום הסרט; הפסקות חשמל מלאכותיות בקליפורניה, תרמית גדולה בהודו, טובות הנאה פוליטיות, שיתוף פעולה של רואי החשבון - זה נראה כל כך בוטה, עד שקשה להאמין שאפשר היה להסתיר את זה

איך פרשיה כמו אנרון יכולה להתרחש בכלכלה המתוחכמת ביותר בעולם? בשאלה זו אפשר לסכם את מה שמבקש הבמאי הצרפתי עמנואל אמרה לגלות בסרט הדוקומנטרי החדש "הנפילה של אנרון" שיוקרן ביום חמישי בשעה 22:00 בערוץ yes דוקו. בסרט שהושלם בספטמבר 2005, אחרי שנתיים של עבודה וכבר הוקרן באירופה, קנדה וארה"ב, מנסה אמרה להסביר איך קרה שחברה גדולה כמו אנרון פושטת את הרגל למרות כל תמרורי האזהרה.

פרשת השחיתות שהתגלתה בחברת אנרון בסוף 2001 גרמה נזק גדול לאמון שבין המשקיעים לשוק ההון, וסימנה את תחילתו של גל חקירות ושערוריות שגם הביא להולדתו של חוק "סרביינס אוקסלי" בארה"ב, שקבע קריטריונים מחמירים לגבי דיווח ופעילות של חברות וגם הטיל אחריות אישית על נושאי משרה בחברות.

חברת אנרון שהוגדרה כ"מלכת האנרגיה של טקסס", נחשבה לסיפור הצלחה, בכל קנה מידה. "כל אחד רצה להגשים את חלומו באנרון", מספר בסרט עובד לשעבר של החברה, שגויס הישר מבית ספר מכובד למינהל עסקים בצרפת. המספרים היו מדהימים. החברה העסיקה 20 אלף עובדים בארה"ב ובשאר העולם והגיעה למחזור שנתי של 100 מיליארד דולר. "הרגשנו חלק מקבוצת חלוצים. המסר שהגיע מוול סטריט, מהשווקים וממנהלי אנרון היה שהחברה מצליחה", אומר העובד ומוסיף את מה שגילה העולם לפני חמש שנים: "אבל זו היתה מעשייה".

אנרון הוקמה בשנות ה-80 במיזוג של שתי חברות צינורות גז בקשיים, והיתה החברה המובילה בפיתוח שוק למסחר מתוחכם באנרגיה - קנייה ומכירה של חוזים עתידיים על חשמל וגז טבעי, בדומה לחיטה או קפה. בהמשך העבירה אנרון את עיקר פעילות המסחר לאינטרנט. היא נודעה כאחת מחברות המסחר המקוון הגדולות ביותר בעולם ומחיר מניותיה שיקף את הבהלה לאינטרנט. כחברת המסחר באנרגיה הגדולה בארה"ב, ריכזה אנרון את רוב המסחר בחשמל במדינות כמו קליפורניה.

מי שלא הכיר עד כה את פרטי השערורייה, צפוי להישאר המום בסיום הסרט. הפסקות חשמל מלאכותיות בקליפורניה, תרמית גדולה בהודו, טובות הנאה פוליטיות, שיתוף פעולה של רואי החשבון - זה נראה כל כך בוטה, עד שקשה להאמין שאפשר היה להסתיר את זה. וזו, כנראה, גם המטרה של אמרה - לנסות להבין איך בוקר אחד קורסת חברת ענק.

יותר מ-2,800 חברות בנות ברחבי העולם

השערורייה הגדולה ביותר בוול סטריט נחשפה ב-3 בדצמבר 2001, כאשר קבוצת המסחר באנרגיה אנרון הגישה את הבקשה לפשיטת רגל בהיקף הכספי הגדול ביותר בתולדות ארה"ב. בחודשים שלאחר מכן נחשפו אט אט פרטים מעוררי השתאות הקשורים לאופן הדיווח החשבונאי של החברה, שקברה בשותפויות עלומות חובות גדולים שהעיקו על מאזניה.

ג'ון אולסון, אנליסט בכיר מיוסטון, מתראיין בסרט ומספר כי מדובר במקרה קיצוני ומורכב של רמאות פיננסית שמטרתה היתה להעלות את מחיר המניה, כדי לממש ברווח אופציות למניות. לדבריו, השיטה היתה מתוחכמת ועשתה שימוש בנגזרים פיננסיים. את הרמאות הצליחו מנהלי אנרון להסתיר באמצעות חברות בנות שנקראו "ישויות מיוחדות" במקלטים כמו איי קיימן. "אם היו שואלים אותי כמה ישויות מיוחדות יש לאנרון, הייתי אומר אולי שלוש. בפועל היו לה יותר מ-2,800", אומר אולסון.

אחרי הקריסה התברר כי ראשי אנרון מכרו מניות במאות מיליוני דולרים, תוך שהם ממשיכים להסתיר הפסדים גדולים בדרכים חשבונאיות עקלקלות. עדויות של העובדים על גריסת מסמכים בקצב מזורז, אפילו בעת שהחקירות היו בעיצומן, רק הוסיפו שמן למדורת הזעם נגד החברה והנהלתה. "מנהלים באנרון הסתירו חובות של עשרות מיליארדי דולרים מבעלי מניות, אנליסטים ועובדים - מה שהם דיווחו היה פשוט שקר", אומר הקריין בסרט.

אמרה לא מסתיר את הכיוון של האצבע המאשימה - מנהלי החברה ובראשם המנכ"ל, קנת ליי שזוכה לכינוי "מלך המניפולציות"; פירמת רואי החשבון ארתור אנדרסון וגם ממשל בוש. מרואיינים בסרט מספרים כי אחד הסודות של המנכ"ל ליי היה הקשרים שלו עם משפחת בוש - האב והבן. שני הצדדים הפיקו מכך תועלת הדדית. ליי עזר לגייס לבוש הבן מיליוני דולרים לקמפיין הבחירות שלו ב-2000 וגם עשה לו תעמולת בחירות משמעותית בתוך אנרון. אנרון לא יצאה נפסדת מכך - לפי הסרט, החברה קיבלה הטבות כלכליות מממשל בוש.

באחד הקטעים בסרט אומר בוש (שמכונה על ידי הקריין בתואר "האיש המיודע ביותר בעולם") שהוא מזועזע מסיפור הקריסה של אנרון ומכך שבעלי מניות ועובדים לא ידעו את העובדות. "חמותי קנתה מניות של אנרון והן לא שוות עכשיו כלום", הוא אומר. אבל מצד המרואיינים יש הרבה ספקנות. "קשה להאמין שאנרון עמדה לפשוט רגל וזה לא עלה בשיחות עם בוש", גורס אחד מהם.

הקריין מציין כי אבן היסוד בשקר היו רואי החשבון. הם היו אמורים לנהל ולבדוק בצורה אובייקטיווית את הדו"חות הכספיים של אנרון. לפי הסרט, אנרון שילמה לארתור אנדרסון לא פחות ממיליון דולר בשבוע רק כדי לוודא שהמספרים מנוהלים בדרך שהם רצו. מערכת הבקרה היתה נטולת כוח. "ברובע העסקים של יוסטון השתיקה שווה זהב. החשבונות המזויפים מקבלים תוקף על ידי מועצת המנהלים של החברה. כל חבר בה הוא ידיד קרוב של קנת ליי. הם חותמים על מה שמבקשים ובתמורה מקבלים מיליוני דולרים באופציות למניות", אומר הקריין. אולסון מסכם בקצרה את הנקודה: "כסף קונה אנשים. הרבה כסף קונה הרבה אנשים".

ואולם הזעם של המשקיעים והעובדים היה לא רק על ההנהלה ועל רואי החשבון, אלא גם על האנליסטים, שהעניקו למניה סיקור חיובי בלי להבין את הדו"חות הכספיים, ועל חברות דירוג האשראי שהתוודו כי האמינו למה שהנהלת אנרון אמרה להם, במקום לבדוק את המספרים בעצמן.

"בפברואר 2001, כמה חודשים לפני ההתרסקות - התאגיד הוא חסר כל, הכספות ריקות, אין כסף לשלם לנושים - וכל השחקנים בשוק ממשיכים להאמין. כל המוסדות הפיננסיים הגדולים ממשיכים לקנות מניות", אומר הקריין. את ליי רואים מצהיר זמן קצר לפני פשיטת הרגל ובצורה מאוד משכנעת כי "נהפוך לחברה הגדולה בעולם".

האם אפשר להיות השופט והנשפט?

כהפקת לקחים מהירה, נחקק בארה"ב חוק "סרביינס אוקסלי" שקובע קריטריונים מחמירים לגבי הפעילות של גופי הביקורת הפנימיים והדירקטוריון בחברות ציבוריות, ומטיל אחריות אישית על נושאי משרה בחברה לגבי נתונים פיננסיים שהיא מפרסמת. האחריות הורחבה גם לרואי החשבון של החברה, אשר כעת צריכים לחוות את דעתם גם על נאותות בקרת הפנים.

החקיקה היתה תגובה פוליטית מהירה של ממשל בוש, שנועדה למחוק את המבוכה הפוליטית שנגרמה לנשיא ארה"ב עם גילוי היחסים הקרובים בינו לבין ליי. "האם אפשר להיות השופט והנשפט?", שואל הקריין בביקורתיות בהתייחסו לבוש, ומשיב שבארה"ב התשובה היא חיובית.

"ידעתי שראיית חשבון לא יכולה להיות כל כך יצירתית. נחרדתי, כי ידעתי שאנדרסון בדקו את זה", אומרת שרון ווטקינס, שהיתה סגנית נשיא באנרון ומשמשת עדת מפתח בשערורייה. ווטקינס ביקשה לחשוף את הסיפור ובעקבות זאת הודחה מהחברה. לדבריה, על אף שהיו עוד שערוריות, אנרון היא הסיפור המפחיד מכולם. "וורלדקום מחזיקה בתואר הונאת התאגיד הגדולה ביותר - 11 מיליארד דולר ואפילו יותר, אבל בסוף מתברר ששם היה מדובר בשישה מנהלי כספים שהעבירו מספר גדול יותר מההצהרה על ההכנסות לדו"ח המאזן. הסיפור של אנרון הרבה יותר מפחיד. הוא מראה את הצד האפל של החדשנות, שהוא ההונאה. מה קורה כשלוחצים אנשים יותר מדי".

ווטקינס מאמינה שבינתיים הכל זה "שואו", ועדיין הקרב האמיתי לא הוכרע. היא רואה את הבעייתיות הגדולה בכך שמשכורת של מנכ"ל בארה"ב גבוהה פי 500 מזו של עובד ממוצע. השכר הגבוה של המנהלים והאופציות למניות שהם מקבלים דוחפים אותם, לדבריה, לבצע תרמיות כדי להעלות את רווחיות החברה ואת מחיר המניה. "עד ששכר המנהלים לא יופחת, הרפורמה לא תושלם", היא אומרת.

המשפט של מנהלי אנרון החל החודש. נגד ליי בן ה-63 הוגשו שבעה סעיפי אישום, ובהם אישומי הונאה בניירות ערך וקשירת קשר לביצוע עבירה, אשר כולם קשורים לתקופה קצרה יחסית שבה חזר למשרת המנכ"ל, לאחר עזיבתו של ג'פרי סקילינג, חודשים ספורים לפני פשיטתהרגל של אנרון. סקילינג בן ה-52 עומד בפני 31 סעיפי אישום, ובהם הונאה, קשירת קשר לביצוע עבירה, העברת מידע כוזב למנהלי החשבונות של החברה ומסחר לפי מידע פנימי במניות החברה. השניים מכחישים את האישומים.

ועדיין, לתביעה, שתביא לבית המשפט 62 עדים, צפויים חיים לא קלים. הם צריכים להוכיח למושבעים כיצד ליי וסקילינג סילפו חוקים, בישלו דו"חות ושיקרו שוב ושוב בנוגע למצב הכספי של החברה. ההגנה תיעזר ברשימה של 199 עדים כדי לנסות להפריך את טענות התביעה. הרשימה כוללת עשרות רואי חשבון, עורכי דין, אנליסטים ובכירים לשעבר באנרון.

"כמו עם בועת האינטרנט, וול סטריט ושמנת הקהילה העסקית האמינו בהצלחה של אנרון ממש עד לסוף המר", מסכם הקריין בסרט בדרמטיות.

הסרט ישודר ביום חמישי ב-22:00 ב-yes דוקו.

"מצטערים קליפורניה, אנחנו לוקחים לך את החשמל"

אחד הסיפורים היותר מדהימים בסרט הוא זה שמתאר איך ב-2001-2000 יצרה אנרון הפסקות חשמל מלאכותיות בקליפורניה, כדי להעלות את מחיר החשמל ולסחור במניות. "השוק בקליפורניה נפתח לתחרות והם הבינו שקל לרמות. המטרה היא רווחים וכל האמצעים כשרים. המחיר עלה, וכל זאת בגלל שאנשים באנרון וכמה אנשי עסקים בתחום האנרגיה שהיו ביוסטון הבינו שאפשר לעבוד על המערכת", מספר הקריין.

רק אחרי הקריסה של אנרון גילו מומחים לאנרגיה את האמת. אחד המרואיינים מספר איך זה עבד ואיך הצליחו לרוקן את הקופה של קליפורניה. "הם הביטו בשוק החשמל של קליפורניה, שרק הוסר ממנו הפיקוח הממשלתי והוא נהפך לפתוח לתחרות, והבינו שקל מאוד לנצל את החוק בקליפורניה. הם עיכבו את זרימת החשמל במקומות מסוימים והזרימו חשמל עודף למקומות אחרים. הם גם היו שולחים חשמל מחוץ למדינה, ואז לכאורה הם קנו אותו ממדינה אחרת. אז היו מעלים את המחיר, כך שהוא עלה מ-50-30 דולר למגה ואט לשעה ל-1,500 דולר לאותה כמות חשמל".

בסרט אפשר לשמוע הקלטות מצמררות של אנשים ש"משחקים עם החשמל" ואפילו צוחקים על זה: "תמצאו סיבות לניתוק", "תהיו יצירתיים", "תגידו שאתם מנתקים למטרות תחזוקה" ו"מצטערים קליפורניה, אנחנו לוקחים לך את החשמל" הם משפטים שנשמעים במהלך שיחות שהתקיימו. תושבי קליפורניה שהתמודדו עם הפסקות חשמל ממושכות, היו כנראה פחות מחויכים.

וכך, במשך שנתיים, ייצרה אנרון הפסקות חשמל מלאכותיות. עסקים (בעיקר קטנים) נפגעו, תושבים ישבו בבית עם פנסים - ומחיר החשמל נסק. בסרט מסופר כי בעקבות הפסקות החשמל בקליפורניה, אחזה בהלה גם בערים גדולות נוספות בארה"ב.

וכאן עולה בסרט השאלה: איך חברה בסדר גודל כזה סוחטת מדינה באמצעות ניתוקה מחשמל מתחת לאפו של הנשיא, שתומך בשוק חופשי? הכלכלן ג'ק סטרו מתראיין לסרט ומעריך כי ממשל בוש, אם היה רוצה, היה יכול למנוע את התרמית. "כשבוש התמנה לנשיא, אנשיו היו נחושים בדעתם שהשוק כבר יפתור את הבעיה בקליפורניה. הם לא הגבילו את המחירים הסיטונאים או הסדירו אותם. בכך הם עברו על החוק שמחייב את הוועדה לפיקוח על האנרגיה להציע תעריפים סבירים ונטולי אפליה. הם הודו בכתב באחד הצווים שהתעריפים לא סבירים, אבל לא עשו כלום בעניין. אם הם היו רוצים, הם יכלו לעצור הכל".

בסופו של דבר קליפורניה חייבת להיות אסירת תודה לדיויד פרימן, ראש הוועדה לאנרגיה של קליפורניה. הוא מצא דרך לעקוף את הסחיטה, לפני שהמדינה פשטה את הרגל. "הנשק שלנו היה חיסכון", מספר פרימן. "אמרנו לאנשים בקיץ 2001 שהם יוכלו לקבל 20% הנחה אם יחסכו 20% בצריכת החשמל. כך החיסכון שלהם היה כפול, גם בצריכה וגם בהנחה. כשצימצמנו את הצריכה, נגמרה החגיגה".

באחד מסרטי הארכיון הפנימיים של אנרון שמוצגים בסרט, נראה מנכ"ל אנרון קנת ליי מאבד את קור רוחו וזועם על מדינת קליפורניה ששיבשה לו את התוכניות.

תרמית נוספת שמתוארת בסרט בהרחבה נעשתה הרחק מהבית, בהודו. "הודו והממשל האמריקאי השקיעו חלק ניכר מ-4 מיליארד דולר שהיו דרושים להקמת תחנת כוח בעיר דאבול. אבל תחנת הכוח לא ייצרה אפילו קילו ואט אחד, כשהחשמל שם אמור להיות היקר בעולם. לאנרון זה לא משנה - זה איפשר לה להציג הון נוסף של 4 מיליארד דולר בספרי החשבונות שלה", מספר הקריין.

"בוש שכח ממי הוא קיבל מנדט"

את הסרט "הנפילה של אנרון", ביים הצרפתי עמנואל אמרה. הוא עבד על הסרט במשך שנתיים ובספטמבר 2005 הסרט הוקרן לראשונה באירופה. בהמשך הוא גם הוקרן בקנדה וארה"ב, ועכשיו הוא מגיע לישראל, לערוץ YES דוקו.

אמרה מספר בראיון ל-TheMarker שהתקציב של הסרט היה 150 אלף יורו, כשרובו סובסד על ידי גופים שונים בצרפת ובשווייץ.

למה דווקא סרט על אנרון? "החלטתי לעשות את הסרט אחרי שהתגלתה השערורייה הבאה, בחברת וורלדקום. רציתי לנתח את סיפור אנרון ולתת תשובה לאנשים הפשוטים, איך דבר בסדר גודל כזה יכול לקרות", מספר אמרה.

לדבריו, התגובה של הצופים לסרט היא תמיד זעזוע. אמרה מציין שגם אותו הפתיע לגלות איך בקלות רבה כל כך התבצעה תרמית מתוחכמת שיכולה היתה להימשך עוד הרבה שנים, בלי שאף אחד יעלה על זה.

קשה לפספס את האצבע המאשימה ששולח אמרה לכיוונו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ולפוליטיקאים בכלל. "פוליטיקאים צריכים כמו אנשי עסקים לשאוף לרווחים, אבל כשפוליטיקה ועסקים מתערבבים, כמו במקרה של אנרון, זה נהפך למושחת. הפוליטיקאים בוואשינגטון לא התייחסו ברצינות לשאלות שעלו ולא ניסו להעניש את אנרון, כי זה היה נוח להם. בוש שכח שהמנדט שלו הוא לאנשים שבחרו אותו, ולא לאנרון. הוא ניצל את הציבור", טוען אמרה.

אמרה מספר שלא היה פשוט להשיג את החומר ולשכנע אנשים להתראיין. "רוב האנשים הקשורים לפרשה בדרך זו או אחרת לא רצו לדבר, וזו אחת הסיבות לכך שההכנה של הסרט לקחה הרבה זמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#