תפסיקו להעריץ עבודה קשה - ותתחילו לאהוב את עצמכם

למה צריך לעבור לשבוע עבודה של 30 שעות בלבד

גרדיאן
אנה קוט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גרדיאן
אנה קוט

הלחץ הגדל בעבודה גובה מחיר כבד מחיי הבית. מנהלים דורשים מעובדיהם להציב את העבודה בעדיפות גבוהה יותר מהמשפחה, ולהיות בכוננות מסביב לשעון. יותר מרבע מהנשאלים בסקר שערך באחרונה יו-גוב אמרו כי הם עובדים יותר מכפי רצונם.

זו לא תמונה יפה כלל: זו כלכלה שבה רמות גבוהות של לחץ וחרדה נהפכו לנורמליות, שבה אנשים נעשים חולים בשל אובדן שליטה על חייהם, כלכלה שבה נגרם נזק לנישואים ושבה הילדים סובלים. ועדיין, זו תמונה שמצפים מאיתנו לאהוב. לדוגמה, המנהיגים הפוליטיים שלנו מעודדים "אנשים שעובדים קשה", ולא אנשים "רגועים" או "אבות מעורבים". ככל שאתה עובד יותר זמן ויותר קשה - כך אתה אמור להיות נערץ יותר.

חברת היי־טק בתל אביב
עובדי חברת היי־טק בתל אביבצילום: עופר וקנין

אני מבוגרת מספיק כדי לזכור מהי הפסקת צהריים. אז עמיתי לעבודה ואני יצאנו למזנון קרוב למשך שעה לפחות, אכלנו ארוחה ראויה ואולי גם שתינו כוס יין. כיום, כמו כל העובדים החרוצים, אני נשארת ליד השולחן, עם המזלג שלי וכלי הפלסטיק, כשהאף דבוק למסך. אני מהופנטת לנוכח תרבות העבודה המודרנית, שבה אהיה די המומה למצוא קולגה שלי אוכל בחוץ בהפסקת הצהריים. תרבות עבודה בלי אלכוהול, בלי סייסטה, בלי זמן פנוי.

נשמע לנו די מוזר כשאנחנו שומעים על אוטומציה ו"סוף העבודה". אם הרובוטים באים, למה אנחנו נופלים מהרגליים? למעשה, הכל חלק מאותה תמונה.

כל המפלגות המרכזיות בפוליטיקה הבריטית מתעקשות כי כלכלה מוצלחת היא רק כלכלה שצומחת. לצורך הצמיחה דרושה פרודוקטיביות גבוהה יותר: לקבל יותר תפוקה מכל השקעה. המערכת תאווה ליותר משאבים, אבל עובדים ומכונות נדרשים לעשות יותר – תמורת פחות. תהליכים יעילים יותר (כולל יותר רובוטים) מפחיתים את ההשקעה האנושית הנדרשת ולכן, מי שיש לו עבודה נדרש לעבוד קשה יותר - ויותר זמן - כדי להמשיך במה שהשיג ולשמור על הצמיחה הכלכלית.

בגלל שהרובוטים עדיין לא יכולים לעשות הכל, צצות משרות "כניסה" חדשות וחוזי עבודה בעלי שכר מעליב וללא ביטחון. המעמד הזה מכונה פרקריאט (המעמד הפגיע), ורבים הנמנים עליו משוועים להיות עסוקים יותר, כמו עובדים אחרים. העבודות האלה מוציאות אנשים מבתיהם בלילה (אובר), כוללות משלוחי מזון מהיר וטכנאים שיתקנו דברים בבתים. רבים מהעובדים הפרקריאוטים חייבים להחזיק בשתיים או שלוש עבודות רק כדי לגמור את החודש. יש עליהם לחץ עצום, והם נקרעים לעתים קרובות בין עוני לבין יחס בלתי נסבל בין עבודה לחיים.

מה אנחנו יכולים לעשות בנושא? קודם כל, לקחת בחזרה את השליטה על מקום העבודה. זה אומר שעובדים בכל מיני תצורות מוצאים דרכים להתאגד ולדרוש את הזכויות שלהם. העובדים הפרקריאוטים הארעיים עשויים לבנות פלטפורמות דיגיטליות כדי להתמודד מול ענקיות הטכנולוגיה שמדאיגות כל כך את השוק.

שנית, אסור לנו לעולם לשכוח כי עם האתגרים האלה מתמודדים גם גברים וגם נשים. חלק גדול מהלחץ והיעדר השמחה בעבודה מתרחשים משום שנשים צריכות לשאת ברוב הנטל של עבודות הבית - עבודות ללא תשלום. עד שגברים לא ישאו באמת בנטל של מטלות הבית והטיפול בילדים, לא סביר שהם ידרשו בתוקף משטר אנושי יותר בעבודה.

ודבר שלישי - צריך לעבור לשיטה של פחות שעות עבודה בתשלום - לכולם. לא רק לנשים. הקרן לכלכלה חדשה (The New Economics Foundation) טוענת כך זמן רב, ויש גידול בעדויות שתומכות ביתרונות השיטה. אף אחד לא צריך לעבוד יותר מארבעה ימים בשבוע או 30 שעות בשבוע - גם בכלכלה של ימינו שחיה 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע. יש כמה מקצועות שהאוטומציה מכחידה, ומקצועות אחרים יכולים להיווצר כדי לכסות על שעות העבודה החסרות, תוך שיהיו נטולי לחץ.

המעבר צריך להיות הדרגתי, כשההשפעה על השכר תהיה מינימלית. לדוגמה, נניח שכל העובדים מעל גיל 50 יקצצו שעת עבודה אחת בשבוע בכל שנה. אם הם מתחילים בשבוע עבודה בן 40 שעות, הם יכולים להגיע לשבוע עבודה של 30 שעות עד גיל 60 ו-20 שעות עד גיל 70. ונניח שכל העובדים הצעירים שנכנסים לשוק העבודה יתחילו עם שבוע עבודה בן 30 שעות וישמרו על רמת התעסוקה הזו - הם ייהפכו ל"נורמלים" החדשים. ומה אם כל העובדים בארגונים שבהם מתנהל משא ומתן שנתי על הסכמי השכר ידרשו יותר זמן פנוי בתמורה להעלאה נמוכה יותר בשכר?

כל הדברים האלה צריכים לבוא יד ביד עם העלאת שכר המינימום, קצבאות ילדים נדיבות יותר ו"הכנסה חברתית" בטוחה יותר במונחים של שירותים ציבוריים איכותיים יותר (כמו חינוך, בריאות, קצבאות ילדים, דיור וכו'). כך גם הטיעון שלפיו אם המשכורות הגרועות מכריחות אנשים לעבוד מסביב לשעון, אזי הבעיה היא בשכר - כבר אינו טיעון הגיוני.

אם שבוע עבודה של 30 שעות ייהפך לסטנדרט החדש, עבור נשים וגברים כאחד, בכל הסוגים של העבודות, מרופאים ועד לשליחים, ממורים ועד לטכנאים - יהיו פחות לחץ וחרדה הן בעבודה והן בבית. תהיה לנו יותר שליטה על החיים שלנו, ויותר זמן לטפל זה בזה. נוכל להאט ולהירגע יותר – ולהסתמך פחות על תעשיית המזון המהיר המזהמת או על טיולים. יהיה לנו יותר זמן להיות פעילים בקהילה ובפוליטיקה. יהיה לנו יותר זמן להילחם למען תרבות עבודה חדשה שמכבדת אהבה, משפחה וחברות במקום הערצת "העבודה הקשה".

והכי חשוב: נוכל לבנות כלכלה שמאפשרת לאנשים לצמוח, במקום כזו שממוקדת בצמיחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker