לשחקן מובטל היה רעיון מקורי איך להרוויח כסף. וזה הולך מצוין - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לשחקן מובטל היה רעיון מקורי איך להרוויח כסף. וזה הולך מצוין

צ'אק מקארתי, שחקן מובטל מלוס אנג'לס, חיפש דרך להרוויח כמה גרושים והגה רעיון שנראה מופרך בתחילה; הוא הציע לאנשים לצאת איתו להליכה בצוותא בתמורה לתשלום לפי קילומטראז', וגילה כי יש ביקוש לרגליים זריזות אך בעיקר לאוזן קשבת

30תגובות
צ'אק מקארתי
נח סמית, גרדיאן

צ'אק מקארתי עשה לא מזמן אודישן לתפקיד של אופנוען רצחני בסדרת טלוויזיה, אבל את תהילתו ואולי אפילו את הצלחתו העסקית, מצא השחקן בתפקיד אחר: מוליך האנשים (people walker) הראשון של לוס אנג'לס.

מקראתי מוציא אנשים לטיול בעבור 7 דולרים למייל (16 שקל לק"מ) ברחובות ובפארק שליד ביתו, ובכך משמש מקבילה חלוצית למוליך כלבים (dog walker), אבל כזה שאינו זקוק לרצועה. הוא צריך רק ללכת, לדבר ויותר מכל - להקשיב.

הרעיון עלה בראשו של השחקן המובטל לפני כמה חודשים כבדיחה, עד שנהפך למציאות. "ככל שחשבתי על זה יותר, זה נשמע לי מופרך פחות", אומר מקארתי תוך כדי שהוא לוגם מבקבוק מים, ויוצא אל אור השמש להליכה נוספת. הלוגו על החולצה שלו, שאותו צייר בעצמו בטוש, מכריז עליו כעל "מוליך האנשים" - ומשמש פרסומת ניידת זולה. "הוצאתי אנשים להליכות כמעט כל יום בשבוע האחרון ויש לי לקוחות חוזרים, שזה מה שאני רוצה".

מפת לוס אנג'לס

להתמודד יחד עם שאלות קיומיות

נראה שהרבה אנשים בלוס אנג'לס רוצים לצאת לטיול נינוח בעיר עם הענק המזוקן, רך הדיבור וארוך השיער - כך נראה לפחות מהתגובות למודעות שהכין בבית ותלה ברחבי העיר, ומהתגובות בעמוד הפייסבוק שלו.

"צריכים מוטיבציה להליכה?" שואלות המודעות שתלה מקארתי על עמודי התאורה. "מפחדים ללכת לבד בלילה? לא אוהבים ללכת לבד? לא רוצים שאנשים יראו אתכם הולכים לבד ויניחו שאין לכם חברים? לא אוהבים להאזין למוזיקה או לפודקאסטים, אבל מתקשים ללכת לבד בדממה שמחייבת אתכם להתמודד עם מחשבות על העתיד הלא־נודע או חוסר החשיבות שלכם ביקום המתרחב?"

מסתבר שרבים משיבים בחיוב על השאלות האלה; מקארתי מקבל מאות מיילים מאנשים בודדים, סקרנים והרפתקנים שרוצים בחברתו של הזר המהלך. "אני מנסה להקשיב יותר מלדבר", הוא אומר בשעה שהוא פוסע ליד בתים יפים בלוס פליז, שכונה סמוכה להוליווד.

פעמים רבות שיחותיו עם הלקוחות כוללות וידויים, אבל הוא מכבד את פרטיותם. "אלה בעיקר נושאים שטחיים, מעין שיחות חולין - אבל אני חושב שזו תרפיה גם אם הם לא שופכים את הלב שלהם". לדוגמה, להתלונן על פקקי תנועה בפני אדם אחר מעניק תחושה טובה יותר מאשר להתלונן על כך ברשתות החברתיות. "לצייץ בטוויטר ולא לקבל תגובה רק גורם לך להרגיש עצוב יותר", אומר מקארתי.

כל כך הרבה בקשות זרמו אל מקארתי, עד שהוא גייס חמישה "מוליכים" נוספים שיעבדו באזורים אחרים של לוס אנג'לס. עם זאת, הוא אומר שלא ייקח נתח מההכנסות שלהם, לפחות עד שיפתח מודל עסקי.

המגיבים בעמוד הפייסבוק שלו משיאים הרבה עצות: "גבה יותר כסף והרחב את השירות"; "הבן מהו המתכון הסודי - אישיות, היכולת להקשיב, היכולת לשים לב לבולשיט מטופש וכדומה - והכשר בהתאם את המוליכים שלך".

לוח מודעות שמפרסם את ישורת הטיול לאנשים
נח סמית, גרדיאן

"יש הרבה אנשים בודדים ודפוקים"

הרעיון הזה יכול לצמוח במהירות. בישראל כבר יש מישהי שהעתיקה אותו; בחור מבריטניה ביקש ממקארתי לשכפל את הקנספט לשם; ומישהו מניו יורק פנה אליו כדי שיוליך את בנו בן השמונה לתחנת האוטובוס מדי יום.

מקארתי נבוך ונרגש מתשומת הלב, ושוקל לפתוח בקמפיין מימון המונים כדי שיוכל להעסיק אנשי טכנולוגיה שיבנו עבורו אפליקציה בסגנון שירות ההסעות אובר. אפליקציה כזו, מלבד חלוקה לפי אזורי מגורים, תאפשר למוליכים וללקוחות לדרג אחד את השני לפי תכונות כמו אישיות ומהירות הליכה. המהירות חשובה במיוחד למוליכים - משום שקצב אטי של 3 קמ"ש למשל, מכניס רק 14 דולר לשעה, לעומת קצב של 6 קמ"ש, שמניב 28 דולר לשעה.

"רעיון מגניב, יש הרבה אנשים בודדים ודפוקים", נכתב באחת התגובות בעמוד הפייסבוק של מקארתי, תגובה שרומזת על כך שהתפקיד הוא יותר "הלוחש לאנשים" מאשר "מוליך האנשים".

ואולם לפי מקארתי, העובדה שאתה משלם כדי שיוליכו אותך לא אומרת שאין לך חברים. זה רק אומר שלא תמיד אפשר לתאם מפגש אתם. זוהי תוצאה של אורח החיים הקדחתני שמעצים את בדידותם של אנשים. "אנחנו כל הזמן מתקשרים דרך טלפונים ומחשבים, אבל לא מתחברים הרבה. אנחנו צריכים אינטראקציה אנושית".

ההליכה היא גם אימון עבור מקארתי, שהידק את חגורת מכנסיו בשני חורים נוספים מאז שהתחיל ללכת. "אני משתדל לא לרוץ - כי זה יכול להרוס את המותג שלי", הוא מסביר.

מקארתי, במקור מאטלנטה, רציני מאוד בנוגע לעיסוקו במשחק, ואינו מוכן לחשוף את גילו המדויק. הוא מסכים להגיד רק שהוא בשנות ה-30 לחייו. הוא הצליח לקבל כמה תפקידים קטנים מאז שעבר ללוס אנג'לס לפני עשור, אבל עוד לא השיג את הפריצה הגדולה שקיווה לה. "גידלתי זקן כדי שאוכל לשחק תפקידים של מחוסר בית", הוא אומר. ואולי גם אופנוען משוגע - תפקיד שאותו הוא מקווה מאוד לקבל.

מקארתי מדגיש שהוא לא מאמן אישי. "אני רוצה יותר לעודד אנשים לצאת מהבית וללכת, ופחות להיות רס"ר משמעת שצועק עליהם".

האם ההליכות היומיות בשכונת לוס פליז ייהפכו לסרט? אחרי הכל, חומרים רדודים יותר הגיעו למסך הגדול. מוליך האנשים משיב בחיוך: "למה לא? אולי (ז'אן־קלוד) ואן־דאם יגלם אותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#