שובו של איש ה-5 טריליון דולר

הפסדתי 100 מיליון דולר. למדתי לקח ועכשיו אני רוצה 16 טריליון דולר

לורנס פינק הקים חברה שנהפכה בעשור האחרון למכונת צבירת הנכסים הגדולה בעולם ■ עוצמתה הושוותה לזו של בנק מרכזי, אך הרגולטורים חוששים: בלקרוק היא מלכודת נזילות

ניו יורק טיימס
לנדון תומס ג'וניור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לורנס פינק
לורנס פינקצילום: Damon Winter / The New York Time

לורנס (לארי) פינק, מנכ"ל ומייסד בלקרוק, חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם, חזר הביתה. או לפחות לבית הספר הישן. פינק, בוגר מחזור 1974 של אוניברסיטת קליפורניה, הגיע לנאום בפני 5,000 הבוגרים הטריים הנרגשים שהתכנסו באולם הכדורסל של קמפוס האוניברסיטה בלוס אנג'לס, והיה לו סיפור לספר להם. פעם הוא היה כוכב הרוק של וול סטריט. היה לו שיער מנופח ותכשיטי טורקיז נוצצים, ועשיית כסף היתה משימה קלה עבורו. עד שהכל השתנה.

"פישלתי", מודה פינק, כשהוא נזכר ב-100 מיליון דולר שהפסיד בעסקות משכנתאות כושלות ב-1986, "וזה היה רע".

הבוגרים הטריים, בני דור המילניום, מתעניינים בסיפור לא רק משום שהוא מגיע מבוגר האוניברסיטה שהגיע לפסגות ההפכפכות של וול סטריט, נפל מהן וטיפס שוב. מה שמעניין אותם הוא לשמוע על הסיבות לנפילתו, וכיצד נהפך מסוחר אג"ח חסר מזל למנהל חברה ששואפת לנהל סכום השקול לשוויה של כלכלת ארה"ב - 16 טריליון דולר.

"נהייתי שאנן, בטוח מדי במה שחשבתי שידעתי", אומר פינק. "חשבתי שפיצחתי את השוק. אבל טעיתי, כי בזמן שלא שמתי לב, העולם השתנה".

בעשור האחרון לא היתה חברת פיננסים שעירערה יותר מבלקרוק את מודל עשיית הכסף הקלאסי של וול סטריט עבור בנקי השקעות וחברות קרנות הנאמנות המסורתיות: לגייס - ולתגמל בצורה נאה - סוחרים "תותחים" שמהמרים בגדול עם כספם של אנשים אחרים.

עתיד העולם הפיננסי, נוהג פינק לטעון, נמצא בהשקעה שמתבססת על כללים ומידע - כמו תעודות סל שעוקבות אחר מדדי מניות ואג"ח או נוסחה פיננסית כלשהי. גישה כזו מאפשרת לצמצם את הסיכוי לטעויות אנוש, והעלויות נמוכות יותר.

הרעיון של שימוש בטכנולוגיה כדי להימנע מסיכונים הוא לבה של אסטרטגיית ההשקעות של בלקרוק, והוא מיושם באמצעות פלטפורמת מזעור הסיכונים של החברה, אלדין (Asset Liability and Debt and Derivatives Investment Network), שמזכירה את האל 9,000, המחשב הידידותי בסרט "אודיסאה בחלל".

האסטרטגיה התגבשה בעקבות אסונות שוק

משרדי בלקרוק
משרדי בלקרוקצילום: בלומברג

בוול סטריט, יוקרה והשפעה של פירמה היו תמיד תלויות ביכולתה של חברה לשלוט ב"זרם" - טריליוני הדולרים בניירות ערך שנקנים ונמכרים מדי יום ברחבי העולם. לפני המשבר הפיננסי בנה לעצמו גולדמן סאקס שם בזכות העובדה שהעסקות הנבחרות שלו נוהלו על ידי הבנקאים והסוחרים שלו. ההצלחה של קרן הגידור SAC קפיטל אדוויזורס הגיעה הודות למנהלה, סטיבן כהן, שעלה לגדולה (ונהפך גם ליעד של הרגולטורים) בזכות יכולתו לתמרן בתוך אותו זרם.

אבל כיום, בעולם של תנודות מחירים אלימות ושווקים מורעבים לכסף, מי שבידיהם כוח קנייה כמעט אינסופי - בנקים מרכזיים, קרנות השקעה ממשלתיות וחברת ניהול הכספים הגדולה בעולם - נהפכו למכווני הזרם.

האסטרטגיה של בלקרוק התגבשה והתעצמה הודות לשני אסונות שוק שהתרחשו בשלושת העשורים האחרונים. הראשון היה כמובן מה שקרה לפינק בפירסט בוסטון ב-1986, כשביצע הימור גדול על משכנתאות בלי שהביא בחשבון שבמקרה קיצוני מחירם עלול ליפול. השני, והחשוב יותר, היה המשבר של 2008: בלקרוק נהפכה לענקית שהיא כיום רק אחרי האירועים של 2008, כשניירות ערך רעילים - שפינק היה בין התורמים ליצירתם שנים קודם לכן - קרסו והציתו שרשרת של קריסות בנקים, ואת המשבר הכלכלי העולמי הגדול ביותר מאז השפל הגדול. בנקי השקעות נאלצו להפסיק את פעילותם בתחומים האלה בלחץ הרגולטורים.

מי שנכנסה לתמונה בעקבות הקריסה היתה בלקרוק. מכל הפירמות בוול סטריט בחרה ממשלת ארה"ב בחברה הזאת כדי לנהל עבורה את החילוץ לבנק ההשקעות בר סטרנס שקרס, לחברת הביטוח הענקית AIG ולסיטיגרופ - מהבנקים הגדולים בעולם. בנוסף, החברה זכתה במכרז לביצוע תוכנית של הבנק הפדרלי להמרצת שוק הדיור הגוסס, ואף נשכרה כדי לסייע בהערכת פאני מיי ופרדי מאק, ענקיות מימון המשכנתאות שנוצרו על ידי הממשלה.

הנכסים שבלקרוק ניהלה גדלו בעידן שלאחר המשבר, שבו הריבית ירדה ומשקיעים רעבים לתשואות גבוהות התנפלו על תעודות הסל שלה, שעלו ועלו ביחד עם השווקים.

סדר כלכלי עולמי חדש זה בא לידי ביטוי באביב האחרון. פינק ישב על הבמה בכנס משקיעים לצדו של ג'ון קריאן, שבאחרונה הופקד על המשימה לשקם את מצבו של דויטשה בנק, אחד מבנקי ההשקעות שעשה הרבה כסף לפני שהשווקים קרסו ב-2008. אף שהאירוע הוצג כדיאלוג בין שני אנשים חשובים מוול סטריט, הוא הסתכם בשורה של שאלות מעט מרגיזות שהציב קריאן בפני פינק. "בעצם נהפכת לספק נזילות של המוצא האחרון - אחרי הבנקים המרכזיים", אמר קריאן לפינק.

בדבריו המחוצפים טען קריאן למעשה כי בלקרוק והר הנכסים שלה, ששוויו 5 טריליון דולר, נהפכו לרשת ביטחון עבור יציבות השווקים, בזכות יכולתה של בלקרוק לקנות ולמכור מניות ואג"ח בזמנים קשים. בנקי השקעות, שבעבר שאפו להיות בעלי התפקיד הזה, מתלוננים במשך שנים שהמערכת הפיננסית נהפכה למסוכנת יותר משום שאסור לתת לבלקרוק ולחברות דומות לשלוט בצורה כזו על השוק.

אבל לומר את הדברים האלה ישירות לפינק - ובפני אולם מלא במשקיעים, לא פחות - היה דבר חריג. פינק מן הסתם התעצבן לשמע השאלה. "זה לא התפקיד שלנו - אנחנו לא ממלאים את התפקיד הזה", השיב בנוקשות.

סוחרים בוול סטריט בסוף 2008
סוחרים בוול סטריט בעת המשבר ב-2008צילום: אי־פי

הג'יני שעושה קסמים עם ניירות ערך

בעשור האחרון הפך פינק את בלקרוק מפירמת מסחר באג"ח, שמשרתת קרנות פנסיה וחברות ביטוח, למכונת צבירת נכסים. בלקרוק משתמשת בטכנולוגיה מתקדמת כדי לעצב מחדש את האופן שבו משקיעים קונים, מוכרים ומעריכים את הסיכונים של מגוון רחב של ניירות ערך. הודות לתעודות הסל שלה בשווי יותר מטריליון דולר, מילאה בלקרוק תפקיד חיוני ביצירתם של שווקים חדשים בתחומי אג"ח בתשואה גבוהה ואג"ח הקונצרניות. בכך נהפכה למתחרה ישירה של המודל העסקי של בנקים כמו דויטשה בנק.

לטענת החברה, פלטפורמת אלדין היא המערכת המפותחת ביותר הקיימת כיום בשוק שבודקת כיצד ניירות ערך יגיבו למצבים מסוימים, כמו עליית ריבית פתאומית או תרחיש פוליטי מפתיע כמו ניצחון של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב. אלדין, שעליה מופקדים 2,300 מבין 13 אלף עובדי בלקרוק, מסייעת לחברות לסחור, לנתח ולעקוב אחר נכסיהן.

בעידן של רגולציה מחמירה, השירות נהפך לפופולרי למדי. 75 חברות משתמשות בו, ובהן חטיבת ניהול הנכסים של דויטשה בנק ופרדי מאק, שמנהלות סכום כולל של 10 טריליון דולר.

"יום אחד אתעורר ואומר: איני יכול יותר"

יחסית לאדם שמדבר הרבה על טכנולוגיה וניתוח סיכונים, פינק הוא לא בדיוק חובב טכנולוגיה. כמו רבים מהנפילים של וול סטריט בגילו, פינק, 63, שולח מיילים רק לעתים רחוקות. כמי שלא נוהג כמעט לשלוח סמסים, רוב התקשורת שלו נעשית בשיחות טלפון, ישיבות או על מנת פסטה פיקנטית במסעדה האיטלקית האהובה עליו במרכז מנהטן.

לוח הזמנים של פינק מתיש, ומשלב נסיעות מחוף לחוף בארה"ב עם גיחות לסין ולמזרח התיכון. "העבודה הזאת דורשת מחויבות עצומה", הוא אומר. "הקצב חסר רחמים. יום אחד אתעורר ואומר שאני לא יכול יותר". פינק אומר כי עוד רחוק היום, אך לאור צמיחתה האדירה של בלקרוק בגודל ובהשפעה, סוגיית יורשו נהפכה לשאלה קיומית עבור הדירקטוריון. כל חברה שמחליפה מייסד נתקלת בבעיה הזאת: פינק הגדיל את הנכסים מאפס ל–5 טריליון דולר, והחותם שהטביעה אישיותו הדומיננטית כה משמעותי - עד שכמעט כל אחד שיחליף אותו יחוויר לעומת ההישגים שלו.

פינק היה האדם שב-1983 המציא את CMO (Collateral Mortgage Obligations) - ניירות ערך מגובי משכנתאות. ביחד עם לואיס רניירי מסלומון ברדרס, פינק היה האדם שאיפשר למשקיעים גדולים להיכנס לשוק המשכנתאות. רבע מאה לאחר מכן הבין פינק כי זהו הזמן המתאים לתעודות סל, ובשיאו של המשבר הפיננסי קנה את עסקי iShares של ברקליס, עסקה שאנליסטים מכנים כאחת הממולחות בהיסטוריה של וול סטריט.

נתונים המופיעים בכתבה

להגדלה לחצו כאן >>>

למנהלים בתחום הפיננסים יש שתי דרכים עיקריות לרכוש את כבודם של עמיתיהם: במחיר מניה עולה ובהתחמקות מעין הרגולטורים. כך, כשפינק והלוביסטים החזקים שלו הצליחו לשכנע את וושינגטון אחרי המשבר של 2008 שחברות ניהול קרנות, כמו בלקרוק, לא מציבות סיכון בפני השווקים בגלל גודלן - ההילה שלו רק גדלה.

בספרו של דון דלילו "קוסמופוליס", שעוסק בהשפעה המנכרת של כסף ומכונות, יש רגע שבו הגיבור הפיננסייר נותן לעמיתו עצה. יש רק דבר אחד ששווה לרדוף אחריו מקצועית ואינטלקטואלית, הוא אומר: אינטגרציה בין טכנולוגיה להון. את אותם הדברים אמר פינק ב–1982 לדקסטר זנפט, המומחה שלו למחשוב בפירסט בוסטון. "אנחנו מכניסים את המחשב לקומת המסחר, דקסטר", נזכר פינק בדברים שאמר אז. "אם נוכל לעשות זאת, זה ישנה את העסקים שלנו לנצח".

פינק וקוסמי האג"ח שלו הצליחו לא רק למכור ניירות ערך חדשים בשווי מיליארדי דולרים - ניירות שהולידו את שוק האג"ח מגובות המשכנתאות של ימינו - הם גם ניתחו והבינו כיצד ניירות הערך האלה ייסחרו במצבים מסוימים.

ההפסדים העצומים של פירסט בוסטון ב-1986 לימדו את פינק לקח שעיצב בסופו של דבר את בלקרוק. פינק הבין שלקוחותיו בצד הקונה - חברות ניהול קרנות, חברות ביטוח וקרנות פנסיה שחיפשו השקעות - נהפכו לתלויים יותר ביכולת של הצד המוכר - בנקי ההשקעות בוול סטריט - לנתח משכנתאות. הסיבה לכך היתה שמעט לקוחות בצד הקונה השקיעו במחשבים וטכנולוגיה ברמה שבה עשתה זאת פירסט בוסטון.

מרבית החברות לניהול כספים מדגישות קודם את התשואות על ההשקעות שלהן, ורק אחר כך את ניהול הסיכונים. בלקרוק נקטה גישה הפוכה: היא מאמינה שניתוח סיכונים, כמו ההערכה כיצד ייסחר נייר ערך מסוים אם הריבית תעלה או תרד, משפר את ביצועי ההשקעות.

כאן נכנסת לתמונה אלדין. זוהי רשת של קודים, עסקות, צ'טים, אלגוריתמים ומודלים לתחזיות, שבכל יום נתון יכולה לתת תמונה לגבי נקודות התורפה וההזדמנויות שקשורות ל–15 טריליון הדולר שאחריהם החברה עוקבת - 10 טריליון דולר מהם שייכים לחברות חיצוניות שמשלמות לבלקרוק עבור הגישה לפלטפורמה.

אלדין נמצאת על הצגים של רוב העובדים בבלקרוק. אחד ממנהלי ההשקעות אף הגדיל לעשות ותלה מסך בגודל של מסך קולנוע על קיר המשרד שלו כדי לקבל את חוויית אלדין המלאה. בכנס המשקיעים של החברה שנערך ביוני, פינק ובכירים אחרים הזכירו את אלדין 82 פעם - יותר מכל חלק אחר בחברה - אף שהפלטפורמה אחראית רק ל-5% מתוך הכנסות של 11.2 מיליארד דולר שבלקרוק רשמה בשנה שעברה.

לורנס פינק
לורנס פינקצילום: Eric Thayer / Bloomberg

דמיינו לעצמכם סרטון שיווקי שייצא באחרונה ובו פינק ובכירים אחרים מביטים למצלמה ואומרים בזה אחר זה: "אני אלדין".

האיש שצמא להכרה

מימיו הראשונים של פינק בוול סטריט, תמיד העיבה על השאפתנות שלו התחושה שהוא לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו על הישגיו. אף שהוא היה מהראשונים שהפכו את המסחר בניירות ערך מגובי משכנתאות לפופולרי, עמיתיו בבנק ההשקעות פירסט בוסטון, ובהם לואיס רניירי (שנחשב ממציא האג"ח מגובות המשכנתאות), משכו יותר תשומת לב כחדשנים ומייצרי כסף.

בשנות ה-90 וה-2000, כמנהל אג"ח מצליח בבלקרוק, אם כי עדיין אנונימי יחסית, ראה פינק כיצד מנכ"לים בגולדמן סאקס, מריל לינץ' ומורגן סטנלי זוכים בהערכה, כסף והשפעה. זה החל להשתנות ב-2009, כשפינק קנה את עסקי תעודות הסל של ברקליס. בשנה שעברה היה פינק חלק מחוג מצומצם של בכירים בוול סטריט שהשתתפו בארוחת ערב בבית הלבן עם נשיא סין, שי ג'ינפינג.

פינק, דמוקרט נלהב, סבור במידה מסוימת כי הוא יכול להיות שר אוצר טוב, לדברי אנשים ששוחחו עמו על פוליטיקה. אף שבאחרונה הוא שיכנע את שריל מילס, אחת מהיועצות הקרובות להילרי קלינטון, להצטרף לדירקטוריון בלקרוק, ההערכה הרווחת היא שאם קלינטון תיבחר לנשיאות, הסיכוי שתבחר אדם מוול סטריט לתפקיד שר האוצר נמוך מאוד.

לאור העובדה שמניית בלקרוק יותר מהוכפלה מאז 2011 ונסחרת קרוב לשיא, נראה כי השוק התקרב להשקפת העולם הפיננסית של פינק: סגנון השקעות מערכתי ובעלות נמוכה שמניב לאורך זמן צמיחה מהירה יותר מהמודל היקר יותר של "השקעה אקטיבית", שבו אנשים, ולא אלגוריתמים, מקבלים את ההחלטות לגבי השקעה במניות, אג"ח ונכסים.

הנתונים מגבים את השקפת העולם הזאת. נכון ליולי, תעודות סל וקרנות מדדיות מסורתיות היוו 30% מכלל נכסי קרנות הנאמנות, לפי המכון לחברות השקעה (ICI) - שיעור שהוכפל בתוך פחות מעשור. כמובן שעם קרוב ל-1.5 טריליון דולר בקרנות שמנוהלות באופן אקטיבי, פינק עדיין לא מוחק את החלק הזה בתעשייה, והוא מדגיש את החשיבות שביכולת להציע את הטוב משני העולמות ללקוחות בלקרוק. ואולם בתוך החברה ומחוצה לה, אין לאיש ספק כי הוא מהמר בגדול על תעודות סל וסוגי השקעה דומים.

בסן פרנסיסקו, צוות של משקיעי מניות משתמשים בניתוח הנתונים כדי לבחון את השפה שבה משתמש מנכ"ל במהלך שיחת ועידה לאחר פרסום דו"חות כספיים. האם הוא נשמע פסימי יותר מאשר ברבעון הקודם? אם כן, אולי כדאי למכור את המניה. "יש לנו יותר מידע מלכולם", אומר פינק.

רשימה ארוכה של יורשים

יש אנליסטים שטוענים כי בלקרוק צריכה להיחשב כחברת טכנולוגיה, ולא כחברת ניהול נכסים. מארק ווידמן, 45, בכיר בבלקרוק שנמצא ברשימה המצומצמת של המועמדים לרשת את פינק, סבור כי תעודות סל, במיוחד אלה העוקבות אחר אג"ח, יוצרות שוק נזיל שבו דור חדש של משקיעי אג"ח יכול לקנות ולמכור בחופשיות.

במשך שנים ניסו ווידמן ופינק לשכנע חברות ביטוח וקרנות פנסיה להפסיק לקנות אג"ח בודדות, ובמקום זאת לבחור בתעודת סל על אג"ח של בלקרוק. כעת זה קורה. "אני חושב על תעודות סל כעל טכנולוגיה", אומר ווידמן. "זה מוצר שמאגד בתוכו כמה ניירות ערך, מציג אותם על מסך והופך אותם לקלים יותר למסחר". כמו בכירים רבים בבלקרוק, ווידמן מתרגש כשהוא מדבר על הנושא. באמצע הראיון הוא שיחרר באגרסיביות את העניבה שלו והשליך אותה הצדה.

הרגולטורים נלהבים פחות. רגולטורים בינלאומיים, כמו הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים וקרן המטבע הבינלאומית, תיארו את זרימת הכסף לתעודות הסל של בלקרוק כאשליית נזילות. לדברי משקיע האג"ח קן מונהן, תעודות הסל האלה משכו משקיעים "תיירים" - אנשים שהתפתו בשל התשואות הגבוהות, אבל אולי לא יהיו מסוגלים לעמוד בשינוי מתמשך בשוק. ואם כולם יעזבו בבת אחת, כדאי להיזהר. "תעודות סל לא מייצרות נזילות", אומר מונהן, מחברת ניהול הקרנות אמונדי סמית' ברידן. "המשקיעים החדשים האלה אינם קבועים".

מלבד ווידמן, רשימת המועמדים לרשת את פינק כוללת את רוברט קפיטו, 59, מייסד משותף ונשיא בחברה, שנראה כבחירה הברורה מאליה אם העברת המושכות תהיה מוקדמת מהצפוי. מועמדים אחרים הם רוב גולדסטין, 42, סמנכ"ל התפעול ומי שנחשב למנוע שמאחורי צמיחת אלדין; מארק מק'קומב, 50, בכיר לשעבר ב-HSBC, שמטפל בלקוחות הגדולים של החברה; ריץ' קושל, 50, שמנהל את אסטרטגיית ההשקעות בנכסים מרובים עבור לקוחות; וגארי שדלין, 52, סמנכ"ל הכספים. יש גם את מארק ווייסמן, שהצטרף בספטמבר לבלקרוק כדי לנהל את עסקי המניות.

זו רשימה לא קצרה, ולא בכדי. מבחינת פינק, המלצה על יורש תהיה כנראה ההחלטה הקשה ביותר שיצטרך לקבל כמנכ"ל בלקרוק. "אני רוצה לוודא שביום שאחרי עזיבתי, החברה תסתדר טוב בלעדיי", הוא אומר.

באביב האחרון כינס פינק יותר מ-100 ממנהליה הבכירים של החברה ליומיים של פגישות בברצלונה. בלקרוק עמדה לחגוג 30 שנה להיווסדה ופינק היה במצב רוח נוסטלגי. ואולם בדבריו היה גם עוקץ: נכון, בלקרוק הצליחה, הודות להתמקדות שלה בקרנות בסיכון נמוך ועלות נמוכה, ובזכות הפלאים של אלדין, אבל זו לא העת לנוח על זרי הדפנה. "אנחנו לא יכולים לתת לאף אחד למתג אותנו כדיונון ערפדי", הזהיר פינק, שהתייחס למאמר ב"רולינג סטון" שתיאר כך את גולדמן סאקס.

זה גם לא הזמן לשבת שבעי רצון עם ערימה גדולה של נכסים ולתת לעמלות לזרום פנימה, אמר בעקיצה לא ישירה כלפי ענקיות מנוהלות־אקטיבית כמו פרנקלין טמפלטון ופימקו, שחוו באחרונה ירידה.

תעשיית ניהול הקרנות מעולם לא היתה כה תחרותית ומשתנה, לדבריו. "אם אתם חושבים שאתם יודעים הכל על העסק שלנו, אתם משלים את עצמכם", אמר פינק. "השאלה הגדולה ביותר שעליה אנחנו צריכים לענות היא: 'האם אנחנו מצמיחים את המנהלים הנכונים?'"

בהביטו לעבר המנהלים השאפתנים שישבו מולו, שאל פינק: "האם אתם מוכנים להיות אחד מהמנהלים האלה?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker