על אף המגרעות הקיימות בה - מתנגדי הגלובליזציה טועים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על אף המגרעות הקיימות בה - מתנגדי הגלובליזציה טועים

מבקרי הגלובליזציה טוענים שהיא מועילה רק לאליטות, אבל בכלכלה סגורה העניים נפגעים בצורה הקשה ביותר

4תגובות

בספטמבר 1843 דיווח העיתון "ליברפול מרקורי" על עצרת גדולה שנערכה בעיר למען סחר חופשי. האמפיתאטרון המלכותי היה עמוס באנשים. ג'ון ברייט, חבר פרלמנט טרי, דיבר ברהיטות על היתרונות שבביטול מכסים על מזון מיובא, וחזר בכך על טיעונים של "אקונומיסט", אז עיתון בתחילת דרכו. ברייט הסביר לקהל שלו כיצד "סתתי אבן, סנדלרים, נגרים וכל סוג של בעל מלאכה יסבלו אם הסחר של המדינה יוגבל". הנאום שלו בליברפול זכה לתשואות.

קשה לדמיין, 173 שנה לאחר מכן, פוליטיקאי מערבי מוביל זוכה לשבחים על כך שהוא מגן על הסחר החופשי. אף אחד מהמועמדים לנשיאות בארה"ב לא תומך בכך. דונלד טראמפ, שלא מדבר בבירור על הרבה סוגיות, ברור מאוד בעניין הזה: תחרות לא הוגנת מצד זרים השמידה משרות בבית. הוא מאיים לבטל את הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, לפרוש מהשותפות הטרנס־פסיפית (TPP) ולפתוח במלחמת סחר מול סין. בגרמניה, אחת היצואניות הגדולות בעולם, עשרות אלפים יצאו לרחובות בספטמבר וצעדו במחאה נגד הסכם סחר מוצע בין האיחוד האירופי לארה"ב.

ההתנגדות לסחר היא רק סימפטום אחד לחרדה כוללת לגבי ההשפעות של כלכלות פתוחות. ההחלטה של בריטניה במשאל העם לעזוב את האיחוד האירופי (ברקזיט) משקפת את החששות בנוגע להשפעתה של ההגירה ההמונית על השירותים הציבוריים, המשרות והתרבות. עסקים גדולים סופגים אש על כך שהם משתמשים בחטיבות במדינות זרות כדי לחמוק ממסים. בביקורת הזו יש מן האמת: יש לעשות יותר כדי לסייע למי שמפסידים מהפתיחות הזאת. אבל ישנו הבדל תהומי בין שיפור הגלובליזציה לביטולה. הרעיון לפיו גלובליזציה היא הונאה שמועילה רק לתאגידים ולעשירים לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת.

מדיניות אמיתית למען העניים

תומכי האיחוד האירופי בבריטניה
LUKE MACGREGOR/רויטרס

הראיה הראשונה לכך היא השיפור ברמת החיים בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה, שהתגבר הודות לזינוק בסחר העולמי. יצוא הסחורות עלה מ–8% מהתמ"ג העולמי ב–1950 לכמעט 20% חצי מאה מאוחר יותר. הצמיחה בהובלת היצוא וההשקעות הזרות הוציאו מיליונים בסין מעוני, וחוללו מהפכה בכלכלות כמו אירלנד ודרום קוריאה.

את הבוחרים במערב לא מנחם השינוי האדיר במצבם של השווקים המתעוררים. אבל גם במערב קשה להתווכח עם יתרונות הסחר החופשי. חברות יצוא נהפכו ליעילות יותר ומשלמות שכר גבוה יותר מאלה שמשרתות רק את השוק המקומי. מחצית מהיצוא בארה"ב הולך למדינות שעמן יש לה הסכמי סחר חופשי, אף שהכלכלות האלה מהוות פחות מעשירית מהתמ"ג העולמי.

פרוטקציוניזם, לעומת זאת, פוגע בצרכנים ולא מועיל מאוד לעובדים. העניים מרוויחים מהסחר הרבה יותר מהעשירים. מחקר שנערך בקרב 40 מדינות מצא כי הצרכנים העשירים ביותר עלולים לאבד 28% מכוח הקנייה שלהם אם הסחר חוצה הגבולות ייפסק. אבל אלה שבתחתית סולם ההכנסות עלולים לאבד 63%. העלות השנתית לצרכנים בארה"ב של מעבר לצמיגים לא סיניים אחרי שהנשיא ברק אובמה העלה את המכסים ב–2009 היתה סביב 1.1 מיליארד דולר, לפי מכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית. זה מיתרגם ליותר מ–900 אלף דולר לכל אחת מ–1,200 המשרות ש"ניצלו".

פתיחות מניבה יתרונות אחרים. מהגרים משפרים בזכותה לא רק את החיים שלהם, אלא גם את הכלכלות של המדינות המארחות אותם: מהגרים אירופיים שהגיעו לבריטניה מאז שנת 2000 תרמו למשרד האוצר הבריטי והוסיפו יותר מ–20 מיליארד ליש"ט (34 מיליארד דולר) לקופת המדינה ב–2001–2011. השקעות זרות ישירות מובילות לתחרות, טכנולוגיה, ידע ניהולי ומשרות, וזו הסיבה לכך שצעדיה הזהירים מדי של סין לעידוד השקעות זרות, מאכזבים.

קשה להכחיש שלגלובליזציה יש מגרעות. מאז שנות ה–40 של המאה ה–19 תומכי הסחר החופשי ידעו שלמרות היתרונות הרבים שלה, יש מי שמפסידים ממנה. לא מספיק נעשה כדי לעזור לאנשים האלה. אולי חמישית מתוך כ–6 מיליון משרות ייצור בארה"ב שאבדו ב–1999–2011 היו בשל תחרות מצד סין. רבים ממי שאיבדו את המשרות האלה לא מצאו חדשות. בראייה לאחור, פוליטיקאים בבריטניה היו שאננים מדי לגבי הנטל של ההגירה מהחברות החדשות המזרח אירופיות באיחוד האירופי על השירותים הציבוריים. ואף שאין הפגנות רחוב בשל המהירות והתנודתיות של ההון בטווח הקצר, הגאות והשפל בתנועה שלו בין מדינות גרמה לא פעם נזק, לכל הפחות למדינות מוכות החוב בגוש היורו.

הדרכים לטיפול

יש לעשות יותר כדי להתמודד עם הבעיות האלה. ארה"ב מוציאה סכום עלוב של 0.1% מהתמ"ג שלה, שישית מהממוצע במדינות העשירות, על מדיניות לשימור עובדים וסיוע במציאת משרות חדשות. בהקשר הזה, מצער שלא טראמפ ולא הילרי קלינטון מציעים מדיניות שתסייע למי שהמשרות שלהם נפגעו בגלל הסחר או הטכנולוגיה הזולה.

הפגנה בפרנקפורט נגד הסכמי סחר בין גרמניה לארה"ב
FABRIZIO BENSCH/רויטרס

בנוגע להגירה, הגיוני יהיה לפעול לפי הדוגמה של דנמרק ולקשור את הכנסות הממשלה המקומית למספר הנכנסים, כך שהנטל על בתי ספר, בתי חולים ודיור יוקל. רבים רואים את הכללים שנכפים על מדינות החותמות על הסכמי סחר כפגיעה בדמוקרטיה. אבל ישנן דרכים שבהן הכללים האלה יכולים להגביר את האוטונומיה של מדינות. תיאום של נורמות המיסוי של חברות רב־לאומיות ייתן למדינות שליטה גדולה יותר בכספי הציבור שלהן. גישה מתואמת לריסון זרימת ההון התנודתית תשיב להן את השליטה במדיניות המוניטרית הלאומית.

אלה התגובות ההגיוניות לכל מקדמי הפרוטקציוניזם. התגובה הגרועה ביותר תהיה שמדינות יפנו את גבן לגלובליזציה. הנימוקים בעד פתיחות נותרו במידה רבה כפי שהיו כש"אקונומיסט" נוסד במטרה לתמוך בביטול חוקי הדגן — חוקים שקבעו שיעורי מכס גבוהים על יבוא של דגנים לבריטניה. יש הזדמנויות רבות ומגוונות יותר בכלכלות פתוחות מאשר בכלכלות סגורות. ובאופן כללי, כשיש יותר הזדמנויות, אנשים מרוויחים מהן יותר. מאז שנות ה–40 של המאה ה–19 האמינו תומכי הסחר החופשי כי כלכלות סגורות מועילות לחזקים ופוגעות במעמד העובדים. הם צדקו אז, והם צודקים גם כיום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#