מה גורם לקשישים להקים סטארט-אפ ראשון בגיל 80 - ואיך זה ישפיע על חיינו? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגזין TheMarker

מה גורם לקשישים להקים סטארט-אפ ראשון בגיל 80 - ואיך זה ישפיע על חיינו?

שוק עבודה שלא רצה אותם כשכירים יקבל אותם בתור יזמים: אחד מכל ארבעה יזמים כבר עבר את גיל 60, כחלק מניצנים של מהפכה בגיל השלישי שהבסיס לה הוא תעסוקה ויזמות במקום פרישה לגמלאות

8תגובות
בלומברג

וולי בלום הוא בעליה של חברת הגלידות דנאלי פלייברס, שמגלגלת 85 מיליון דולר בשנה. הוא היה בן 62 כשהקים את החברה. מרי טניסון, 63, פיתחה תיק־ארנק מיוחד לקשישים שנהפך להצלחה. בת גילה, גייל דון, הקימה עסק משגשג שמקל על נשים מבוגרות כמוה להתמודד עם שלל המשימות הכרוכות באחזקה וטיפול במכונית. ליסה גייבל פיתחה רצועה מיוחדת לחזייה כשהגיעה לעשור השמיני לחייה, וניהלה את החברה עד גיל 85. ארט קוף הקים לפני 13 שנה סוכנות כוח אדם לבני גיל הזהב. הוא היה אז בן 72, אך הוא והחברה פועלים במרץ עד היום. ג׳יאן דוול חיכתה עד גיל 80 כדי לפתוח את הסטארטאפ שלה: אחרי 40 שנה שלימדה יוגה, היא הקימה יחד עם בתה את חברת בגדי היוגה גרין בודהה, שמעבירה חלק מרווחיה לצדקה.

גם אם לא שמעתם עליהם עד קריאת הכתבה הזאת, קשה שלא להתפעל מהיזמים האלה, שלעגו לנורמות החברתיות ולסטטיסטיקה. בעולם שבו גיל היזמות העסקית הממוצע הוא 35 וכשיותר מ־90% מהסטארטאפים נכשלים, אין עוררין על כך שבלום, טניסון, דון, גייבל, קוף ודוול הם סיפור הצלחה. אבל למה זה אמור להפתיע? מדוע אנשים בעלי ניסיון עשיר, ידע עצום, שיקול דעת וקשרים עסקיים, פוליטיים וחברתיים שנטוו וטופחו לאורך עשרות שנים, נתפשים בעולם היזמות כסחורה שכבר אין לה ביקוש רק בשל גילם המתקדם? הרי מנהלים רבים מגיעים לראש חברות רק בגיל שבו שיער ראשם כבר הלבין, ופוליטיקאים יכולים לחכות עשרות שנים עד שהם נהפכים לראשי מדינות, אז מדוע אין כמעט אנשים בני 60 ומעלה שמקימים חברות חדשות? ואם בגיל 85 וורן באפט ממשיך להיחשב המשקיע המצליח והמשפיע בעולם, מדוע אנשים צעירים ממנו ב־20 שנה כבר נתפשים כנטל על החברה ולא כנכס?

יש מעסיק אחד לפחות שמפגין כלפיהם יחס אוהד, ובמקרה הוא גם אחד האנשים העשירים בתבל: קרלוס סלים, איל המדיה המקסיקאי שמתחרה בעושרו בבאפט, טוען כי עובדים במדינות מפותחות מגיעים לשיאם בשנות ה־60 לחייהם. בגיל 73, עם 49 מיליארד דולר בבנק, ייתכן שהוא יודע על מה הוא מדבר.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות תומכים בסלים – לא רק לגבי סגולותיהם של עובדים בגיל השלישי, אלא גם לגבי סיכויי ההצלחה של יזמים מבוגרים. מחקר שפורסם ב־2009 על ידי קרן קאופמן לקידום היזמות, שהתבסס על 652 מנכ״לים של החברות הגדולות בארצות הברית, הראה כי עסקים שהוקמו על ידי אנשים מבוגרים הם גם מצליחים יותר.

בנוסף, מתוך חברות ההייטק שנכללו בסקר, היו כפליים יותר מייסדים שהקימו את החברה בגיל 50 ומעלה מאשר בני 25. בהייטק, כדאי להזכיר, עובדים בני 50 מקבלים בדרך כלל תזכורת כואבת לחוסר הרלוונטיות שלהם בענף, בין אם בדיוק הראו להם את הדרך החוצה ובין אם איש לא מעוניין להתחיל להעסיק אותם. אפליית הגיל מורגשת במיוחד בחברות הטכנולוגיה, אבל היא קיימת בכל המגזרים: סקר שנערך בארצות הברית ב־2013 מצא כי 71% מהאנשים בני 55־64 חוו אפליה בשוק התעסוקה בשל גילם.

אולם אם השוק לא רוצה אותם כעובדים, ייתכן שהוא יקבל אותם כיזמים: ב־2014 יותר מ־25% מהיזמים העסקיים החדשים בארצות הברית היו בני 55־64 – אחד מכל ארבעה – לפי סקר של קרן קאופמן. מדובר בעלייה חדה לעומת 1997, אז היה שיעורם 15% בלבד. היות שתוחלת החיים התייצבה מאז 1997, נראה שההסבר לעלייה החדה נובע מחילופי הדורות והשוני בתפישת החיים. "כיום אני משוכנע שיזמות עסקית בגיל 50 פלוס היא הבחירה היותר פרקטית להרבה בייבי־בומרז שרוצים להגדיל את הכנסתם״, כתב לאחרונה העיתונאי הכלכלי כריס פארל באתר הפיננסים ״מרקטווץ׳״.

פארל, עיתונאי עטור פרסים וכותב ותיק ב"בלומברג ביזנסוויק", נמצא בעיצומו של העשור השישי לחייו. הוא מחבר הספר ״אי פרישה: איך בני דור הבייבי־בום משנים את האופן שבו אנחנו חושבים על עבודה, קהילה והחיים הטובים״ (Unretirement: How Baby Boomers are Changing the Way We Think About Work, Community, and the Good Life).

לפי השקפתו בספר אנחנו קרובים למועד פריצתה של מהפכה חיובית בכלכלה ובחברה, שהבסיס לה הוא תעסוקה ויזמות במקום פרישה. ״אנשים תמיד מצאו משמעות ומוטיבציה בעבודה ובקהילה, ודור הבייבי־בום שצפוי לחיים ארוכים, בריאים וטובים יותר מאשר כל דור לפניו בהיסטוריה, כבר החל לגלות כיצד אי הפרישה משפרת את חייו – באמצעות חיי עבודה, קריירות חדשות ויוזמות עסקיות״, כתב פארל והוסיף, ״הניסיון, התבונה וההכנסות המתמשכות יעשירו את החברה שלנו בעשורים הבאים״.

פארל טוען כי עבור עובדים בגיל השלישי, יזמות ועבודה כעצמאי עדיפה על פני משרה כשכיר. לשיטתו, עבודה כעצמאי מאפשרת גמישות רבה יותר בלוח הזמנים ובהיקף שעות העבודה, ועליית הכלכלה הדיגיטלית יצרה אלפי סוגי משרות והזדמנויות לתוספת הכנסה, החל מנהגים באובר דרך מכירת עבודות יד באתרים כמו אטסי ועד כתיבה בתשלום מהבית, כפי שפארל עצמו עושה. ״האינטרנט והסמארטפונים הוזילו דרמטית את העלות של יישום רעיון עסקי חדש, לפני שצריך לפנות לגיוס הון גדול״, מאבחן פארל.

בינתיים, יזמים קשישים מהסוג שפארל מהלל הוכיחו שגם בלי פלאי הטכנולוגיה הם יכולים להצליח בעסקים, מספיק לשאול את רוקח הגלידות בלום, מפתחת ארנק הקשישים טניסון או תופרת בגדי היוגה דוול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#