פרנסואה הולנד, היזהר מגול עצמי

גל שביתות ומחאות של איגודי העובדים בצרפת מאיים לשבש את טורניר יורו 2016 שייפתח ביום שישי, 
אך המשחק החשוב כאן הוא זה הפוליטי - ולממשלה אסור להיכנע בו

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

בית הזיקוק גרנפואי, ששוכן בלב שדה חיטה בעיר הנושאת את אותו שם, הוא ספק הדלק העיקרי לפריז רבתי. אך לא זרמה ממנו טיפת נפט ושום מכלית לא יצאה משעריו מאז פתחו איגודי העובדים בשביתה ב–17 במאי.

בשבוע שעבר הצטופפו במקום, שמרחקו שעה נסיעה מפריז, עובדים לבושי אפודים צהובים מ–CGT, איגוד העובדים הנוקשה ביותר בצרפת, במשמרת מחאה שנהפכה למפגן סולידריות גברי, והכינו נקניקיות, למרות הגשם החזק. לידם ניצב מקרר קטן עמוס בבקבוקי בירה ומכוסה בבד קנבס, ועל החימום הופקדה חבית נפט ישנה שהובערה בה אש. "יש לנו באגטים טריים ואת כל הרטבים לבשר", הכריז אחד השובתים. "נחזיק מעמד עד הסוף המר".

בשבועות האחרונים מתנהל בבתי הזיקוק, במסופי הנפט וברשתות התחבורה בצרפת מאבק על הישרדותה של ממשלה רפורמיסטית, ועמו מאבק על עתידה של המפלגה הסוציאליסטית. השביתות גרמו למחסור בדלק: 2,300 תחנות - חמישית מכלל תחנות הדלק בצרפת - התרוקנו או נאלצו לקצוב כמויות למכירה. לפני כשבועיים, אחרי שהיחידה המשטרתית לפיזור הפגנות הסירה את רוב החסימות בבתי הזיקוק, המחסור הוקל. אולם מאז התפשטו השביתות לרכבות ולנמלים, ואפילו טייסי אייר פראנס הצביעו בעד הצטרפות לשביתה.

הפגנה מחוץ לבית זיקוק בדונגס, שבמערב צרפתצילום: STEPHANE MAHE/רויטרס

השמאל מול השמאל

צרפת מכירה אפיזודות של מחאות עובדים שכוללות שביתות, עיצומים ומבוי סתום פוליטי. אבל הסכסוך הנוכחי, באופן חריג, מציב את השמאל מול השמאל. מצד אחד ניצבת ממשלתו הסוציאליסטית של נשיא צרפת פרנסואה הולנד, שמגלה כעת יחס ידידותי יותר לעסקים, תחת מנואל ואלס, ראש הממשלה הרפורמיסט, ולצדה חברי איגוד העובדים הצרפתי CFDT. מן העבר השני ניצב CGT, איגוד העובדים הגדול בצרפת, הקשור היסטורית למפלגה הקומוניסטית, ולצדו מורדים ממפלגתו של הולנד.

המחאה העיקרית היא על ניסיונו של ואלס להגמיש את חוקי העבודה של צרפת. זה החל בניסיון אמיץ לשחרר את שוק העבודה ולעודד יצירת משרות חדשות במדינה עם שיעור אבטלה שעומד כבר זמן רב מעל 10%. אחרי ההפגנות, הצעת החוק הסופית צנועה מהמתוכנן: היא תקל על מעסיקים לפטר עובדים ותפגע בכוח המיקוח הקולקטיבי, דבר שיקל על חברות לנהל משא ומתן ישיר מול העובדים על שעות עבודה, ויפחית את משקלם ההסכמים הכלל מגזריים. היות שהמורדים הסוציאליסטיים דחו אפילו את הגרסה המרוככת של החוק, ניסה ואלס לקדם אותו בפרלמנט ללא הצבעה, ושרד הצבעת אי־אמון שנערכה בעקבות זאת.

עבור CGT היה זה רגע חשוב, מעין אנחת רווחה לאיגוד, שחש נוסטלגיה לניצחונות העבר שרשם לזכותו. האיגוד אולי נראה חזק, אבל הוא משך כמות קטנה מאי־פעם של מפגינים לרחובות, ופחות מ–3% מהעובדים חברים בו. המנהיג החדש שלו, פיליפ מרטינז, לשעבר טכנאי של רנו שמתהדר בשפם מקסיקאי ומכונה זפאטה, זיהה את ההזדמנות להשאיר חותם. הוא צולם כשהוא משליך צמיג על בריקדה מחוץ למסוף נפט סגור. המחזה הזה נהפך למאבק בין שני אנשים — ואלס ומרטינז, שניהם ממוצא ספרדי, כשכל אחד מהם מציג גרסה מתחרה של השמאל. התנהגותו של ואלס היתה אנטי־דמוקרטית, טען מרטינז, שחוקי העבודה החדשים מסמלים עבורו "חזרה למאה ה–19".

הפגנה של איגוד העובדים CGT בפריז, בשבוע שעבר צילום: ANNE-CHRISTINE POUJOULAT/אי־?

מאחורי המאבק עומד לקח חשוב: בשנים שבהן היתה באופוזיציה, נמנעה המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית מביקורת עצמית. היא מעולם לא עשתה את הבחירה בין הסוציאליזם המסורתי, הכולל מיסוי והוצאות, לדמוקרטיה סוציאליסטית מתונה יותר, הנהוגה בגרמניה או במדינות סקנדינוויה. ב–11 השנים האלה עמד הולנד בראש המפלגה, כשהוא מאמץ את בן הכלאיים. במסע הבחירות ב–2012 התחייב להיאבק בעשירים, רגע לפני שנקט טון ידידותי יותר לשווקים באמצע הקדנציה.

אין פלא שבוחריו של הולנד חשים נבגדים. CGT אולי לא מייצג את מי שהוא מתיימר לייצג, מטעה את הציבור וצמא דם - אבל יש משהו בדבריו. במשמרת המחאה של גרנפואי השובתים זועמים כשהם שומעים את שמו של הולנד. "בעבר, בכל פעם שהיתה בשלטון ממשלה סוציאליסטית, היא שיפרה את תנאי העובדים", אמר דיוויד פיקורון, דובר CGT. "אבל הממשלה הזו היא של הבוסים. זה לא מה שהצבענו בשבילו".

התמיכה הציבורית בשובתים דועכת

זו הפעם הראשונה שבה ממשלה סוציאליסטית מתעמתת על רפורמות כלכליות עם מי שסייעו לה לעלות לשלטון. זה גם הופך את המצב לסימבולי יותר, מבחן לסוג השמאל שצרפת רוצה, וגם למורכב וקשה יותר לניהול. הולנד, הנשיא הכי פחות פופולרי של צרפת בעת המודרנית, כבר דחה חוק לביטול אזרחות לטרוריסטים בשל התנגדות משמאל. הוא לא יכול להרשות לעצמו נסיגה נוספת.

בית הזיקוק גרנפואי. מושבת מתחילת מאיצילום: William Wilson Lewis III/אי־?

החששות שלו משכו מטה את ואלס - מנהיג פופולרי בעברו - שנראה נחוש בדעתו להוכיח שצרפת יכולה לחולל רפורמות, כשהוא מודע למקומו בהיסטוריה. "אני לא רוצה להצטרף לרשימה של מי שנסוגו וביזבזו זמן לצרפת", הוא אומר, ומתעקש כי CGT "לא יכול להחזיק את צרפת כבת ערובה". אף שישנה אהדה רומנטית מסוימת להתנגדות, התמיכה הציבורית בהפגנות נוטה לדעוך עם הזמן. 63% מהצרפתים אינם מחזיקים בדעה חיובית על CGT.

בינתיים, הלחץ לסיים את הסכסוך גובר. חוק העבודה יעבור לאישור הסנאט ב–14 ביוני, שבו כבר אמורה לצאת לפועל שביתה לאומית. ארבעה ימים לפני כן ייפתח בצרפת טורניר הכדורגל יורו 2016. המדינה עדיין במצב חירום, והדבר האחרון שממשלת צרפת רוצה הוא צרות נוספות לקראת טורניר שכבר סובל מחששות ביטחוניים מוגברים בשל איומי טרור.

הולנד, ששיעור התמיכה בו הוא בקושי 13%, נמצא בעמדת נחיתות. נדמה שהרפורמות, שכבר דוללו מאוד, אינן מטרה ששווה למנהיג סוציאליסטי להיאבק למענה. בשלב זה, כשההפגנות והמחאות רק הולכות ומתגברות, ממשלות אחרות בצרפת כבר היו נסוגות מזמן. לפני עשר שנים היה זה נשיא המרכז־ימין ז'אק שיראק, שנטש רפורמה שנויה במחלוקת בשוק העבודה לאחר שבועות של הפגנות סטודנטים. ולפניו נסוגו אחרים ב–1986, 1994 וב–1995. אלא שכניעה נוספת ב–2016 תהיה טעות. הממשלה צריכה להתנגד אפילו לפשרה רק כדי להימנע משיבושים ביורו - פשרה שתסתור את רוח הרפורמות.

ואלס אומר שהוא מתכוון להתעקש על עמדתו. אם הוא והולנד רוצים להראות שהם רציניים - זה הרגע שלהם. הם צריכים אחת ולתמיד להיות כנים עם העם הצרפתי ולהסביר לו שרפורמות העבודה המתוכננות נועדו ליצור משרות חדשות ולעודד צמיחה, לטובת כולם. יהיה חבל אם טורניר הכדורגל שייפתח השבוע ישובש. אבל למען עתידה של צרפת, במשחק הפוליטי הזה הממשלה חייבת לנצח.

ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס צילום: ALAIN JOCARD/אי־אף־פי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker