"החברות הגדולות לוקחות את הקוד הפתוח - ולא נותנות כלום למפתחים" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"החברות הגדולות לוקחות את הקוד הפתוח - ולא נותנות כלום למפתחים"

סלבטורה סן־פיליפו פיתח את בסיס הנתונים רדיס בקוד פתוח מתוך אידאולוגיה, אבל מרגיז אותו לראות כיצד חברות ענק מנצלות אותו ■ כיום הוא עובד בחברת רדיס לאבס הישראלית ("האנשים כאן הם כמו האיטלקים - אומרים מה שהם מרגישים") - שחגגה באחרונה יום הולדת שבע

3תגובות
סלבטורה סן־פיליפו. "מרגיש בתל אביב כמו בבית"
עופר וקנין

הרשת החברתית טוויטר הצליחה לצבור מוניטין כמקור לצריכת מידע מיידי, מהיר ושוטף שמגיע כמעט מכל מקום על פני הגלובוס. הצרכנים משתמשים בפיד של טוויטר כדי לקבל מידע חדש - מהכרזות על האייפון החדש ועד פיגועי טרור - לפני שהוא עולה ברוב אתרי החדשות המסורתיים.

המשתמשים בטוויטר מקבלים את המידע בלי סינון, בלי עיכובים, בשנייה שבה הגורם המדווח שיחרר את הציוץ שלו לאוויר. בכל ריענון של הפיד זורמים לתוכו ציוצים טריים שנשלחו באותה שנייה מכל מקום בעולם, כשנגישות ומהירות הן שם המשחק.

אבל כדי לספק את השירות הזה - ממיליוני משתמשים למיליוני משתמשים, בו זמנית ובו במקום - נדרשת מערכת ניהול נתונים עוצמתית. פה נכנסת לתמונה רדיס (Redis): שפה שמשמשת לבניית בסיס נתונים שהיתרון המרכזי שלה הוא מהירות. כשרוצים להציג ציוצים במהירות - משתמשים באלה ששמורים בבסיס הנתונים של רדיס. אחרי פרק זמן מסוים, הציוצים מועברים לבסיס הנתונים המרכזי של טוויטר, ומשם כבר נדרש זמן רב יותר לשלוף אותם, אבל עיקרון המהירות והמיידיות של טוויטר נשמר בזכות הציוצים ששמורים ברדיס.

"ניתן להשוות את רדיס לזיכרון האנושי", אמר ל–TheMarker סלבטורה סן־פיליפו, האיטלקי שהמציא את רדיס לפני שבע שנים. "כשאתה צריך לשלוף משהו מהזיכרון במהירות, אתה משתמש בזיכרון לטווח קצר - ואתה יכול למשוך את המידע הזה במיידיות. אבל אתה לא יכול לאחסן שם הרבה דברים, לכן יש צורך גם בזיכרון לטווח ארוך, שהוא אטי יותר, אבל גדול יותר. מסדי נתונים רגילים הם כמו זיכרון לטווח ארוך, ורדיס היא כמו זיכרון לטווח קצר. אתה יכול להכניס פנימה פחות מידע, אבל אפשר למשוך אותו במהירות", הסביר סן־פיליפו.

כיום עובד סן־פיליפו בחברת רדיס לאבס (Labs) הישראלית, שממשיכה לפתח את רדיס. לדבריו, החברות שתמכו פיננסית בפיתוח של רדיס, לא הבינו באמת מה זה, אבל ברדיס לאבס המצב שונה. "ברדיס לאבס יש צוות גדול וביחד מחליטים מה לעשות. אנשי הצוות גם כותבים קוד לשפה ויש להם ניסיון רחב וארוך שנים עם מקרי מבחן של משתמשים", אמר.

גורו של מעריצי
 הקוד הפתוח

ניתן היה להניח שמי שפיתח בסיס נתונים מהנפוצים בעולם, שבו משתמשות חברות רבות, יהיה גם אדם אמיד מאוד שיכול לצאת לפנסיה לפני גיל 40, ולקנות אי בודד אי־שם בעולם. כשמדובר בסן־פיליפו, הסיפור לא כל כך פשוט. הוא פיתח את רדיס בקוד פתוח מתוך עיקרון, אבל לדבריו, כמו שקורה במקרים רבים של מפתחי קוד פתוח - החברות הגדולות יודעות מתי כדאי להן להשתמש בפיתוחים אלה, אבל הן לא יודעות כיצד לתגמל כראוי את המפתחים שרואים בפיתוחים סימן להצלחת האידאולוגיה של הקוד הפתוח.

מצד שני, לא צריך לדאוג לסן־פיליפו, בן ה–39. הוא מתגורר בעיר קטנה בסיציליה שעל חוף הים התיכון יחד עם אשתו ושני ילדיו - רחוק מכל מרכז טכנולוגי בינלאומי כמו סן פרנסיסקו, ברלין או לונדון - ומרשה לעצמו לעבוד רק כאשר בעיה מסוימת מעוררת את סקרנותו. באופן כללי, סן־פיליפו נחשב לגורו של מעריצים רבים של הקוד הפתוח ושל רדיס, וחשבון הטוויטר שלו מונה כ–18 אלף עוקבים. בשיחה עמו הוא גם מודה שקשה לו להשיב לכל הפונים.

סן־פיליפו החל לעבוד על רדיס ב–2009, כשרצה לפתור בעיה בחברה קטנה שניהל אז. כשלא מצא לכך פתרון מספק, הוא החליט לכתוב בעצמו בסיס נתונים שיוכל לשלוף עבורו מידע במהירות. "אחרי שראיתי שזה הפתרון, התחלתי לתרגם אותו לשפת C כדי שזה יעבוד מהר יותר", הוא נזכר.

לדבריו, הוא בחר לכתוב את רדיס בקוד פתוח מתוך פילוסופיה אישית, אך גם בגלל שזה מאפשר למפתחים נוספים להרחיב ולשכלל את בסיס הנתונים: "יותר רעיונות, יותר עבודת קידוד, יותר לקוחות - לכן טוב יותר לשתף", אמר סן־פיליפו. לטענתו, חברות טכנולוגיה שמאמצות טכנולוגיות חדשות - מעדיפות להשתמש באלה שפותחו בקוד פתוח - כי זה מבטיח את המשכיות הפיתוח.

הקונספט של הפיקסלים

סן־פיליפו זוכר איך אביו הכניס הביתה בתחילת שנות ה–80 מחשב עתיק של חברת טקסס אינסטרומנט, שהתחבר ישירות לטלוויזיה "עוד לפני הקומודור 64". "במחשב הזה אפשר היה לכתוב מסרים על המסך באמצעות אותיות יווניות שסימלו את הפיקסלים. שאלתי את אבי: 'איך אפשר לכתוב פרפר?', 'איך אפשר לכתוב מכונית?" ועוד מיליון מילים אחרות. אחרי שאבי התרגז, הוא הסביר לי את הקונספט של פיקסלים - ואז יכולתי לשחק עם האותיות והייצוג שלהן על המסך, וכך - למרות שלא הבנתי דבר - התחלתי לכתוב תוכנות בסיסיות, ומשם המשכתי במשך חודשים - עד שהתחלתי להבין", סיפר סן־פיליפו.

בסיציליה של שנות ה–80, חוגי מחשבים שאורגנו על ידי גופים ציבוריים היו דבר שבשגרה - וכך כל ילד יכול היה לרכוש השכלה בסיסית חשובה. "התחושה שלי היא שהדור החדש חושב שמחשבים הם עובדה. הם לא מבינים איך מחשב עובד באופן כללי. בעבר יכולת לכתוב תוכנה במחשב, היום שולחים באמצעותו אייקונים מצחיקים", הוסיף סן־פיליפו.

לטענתו, היעלמותם של חוגי המחשבים הציבוריים והנגישים נהפכה לבעיה עולמית, שתגרום לירידה באיכות של דור המתכנתים הבא.

מה אתה חושב על החברות הגדולות שעושות שימוש נרחב במוצרים שפותחו על ידי מתכנתים בקוד פתוח?

סן־פיליפו: "אני חושב שהחברות האלה אינן תורמות לקוד הפתוח באותו אופן שבו הן נהנות ממנו. זה חבל מאוד. החברות פשוט משתמשות בטכנולוגיות האלה, אבל הן לא תורמות באופן דומה לאנשים שמפתחים את הטכנולוגיות האלה. לפעמים הן לא נותנות להם כלום, ולפעמים משהו קטן".

לדבריו, הבעיה היא שלרוב חברות הקוד הפתוח הקטנות אין באמת מודל עסקי בר קיימא.

"חשוב מאוד להקשיב למשתמשים"

סן־פיליפו הגיע לישראל בפעם הראשונה במארס ונדהם מהתזזיתיות של תל אביב, אבל הוסיף שהוא מרגיש כאן "כמו בבית" בעודו מתבונן על הים התיכון.

"האנשים פה הם כמו האיטלקים - אומרים את מה שהם מרגישים", ציין.

עכשיו אתה לא הבוס של עצמך יותר, אתה חייב לעבוד בחברה. לפני כן, יכולת לשבת בחדר העבודה שלך, לכתוב קוד מתי שאתה רוצה, ואז ללכת לים. האם זה עדיין המצב?

סן־פיליפו: "דיברתי עם מייסדי רדיס לאבס לפני שהצטרפתי לחברה, והם היו חיוביים מאוד בקשר לרעיון שאני אנהל את הזמן שלי בעצמי, כמו שאני רוצה. תכנות זה לא דבר שאתה יכול לעשות בצורה טובה אם אתה יושב במשרד 14 שעות ומייצר X, או אם אתה יושב במשרד 28 שעות ומייצר 2X. אם אתה עובד יותר מדי, אתה מסתכן בכך שהתפוקה שלך תהיה נמוכה יותר. לכן חשוב מאוד לאזן בין הדברים, להתעדכן בחדשות , להקשיב למשתמשים ובעיקר, להבין כמה שיותר.

"אני לא עובד יותר מ–40 שעות בשבוע. פעמים רבות, אם יש לי בעיה לפתור, אני חושב עליה גם במקלחת, וכן הלאה. אך לוח הזמנים שלי גמיש. יש שבועות שאני עובד כמו מטורף ואני נרגש לראות איך הפתרון עובד, ואז יכול להיות שבשבוע לאחר מכן, אקח כמה ימי חופש כדי לנוח".

רדיס: לשלוף מהזיכרון במהירות

רדיס לאבס הוקמה ב–2011 על ידי עופר בנגל ויפתח שולמן. רדיס מספקת שירות של Database-as-a-service, כלומר לקוחות משתמשים במוצר לפי היקף השימוש שהן זקוקות לו. בסיס הנתונים משמש בעיקר מערכות שזקוקות למידע בזמן אמת וזמני תגובה מידיים.

לחברה שני מוצרים מרכזיים: Redis Cloud - שירות בענן, וכן תוכנה ארגונית הניתנת להורדה בשם RLEC. ביוני 2015 הודיעה רדיס לאבס כי השלימה סבב גיוס שני של 15 מיליון דולר - מה שהביא את סך ההשקעות בחברה ל–28 מיליון דולר (5 מיליון מהם בקו אשראי והיתר בהון). הגיוס שימש את החברה כדי להגדיל את מערך השיווק והמכירות, בעיקר בארה"ב, ולהגברת מערך המחקר והפיתוח. "בכוונתנו לעשות שימוש במימון שגייסנו בכדי לספק את הצרכים ההולכים וגדלים של חברות מודרניות בטיפול מהיר בנתונים", מסר אז בנגל, מנכ"ל ומייסד החברה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#