הסכם הסחר הטרנס־אטלנטי: 
כל מה שמקולקל בקפיטליזם הגלובלי

ההתנגדות בפרלמנט הבריטי להסכם הסחר TTIP גרמה לראש הממשלה, דיויד קמרון, את אחת ההשפלות הגדולות בקריירה, וכמעט הובילה להצבעת אי-אמון ■ מתנגדי ההסכם, המגיעים מכל קצות הפוליטיקה האירופית, רואים בו השתלטות תאגידית על הדמוקרטיה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דיויד קמרון במפגש תומכי ההישארות באיחודצילום: POOL/רויטרס

ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון, חמק השבוע בקושי מהצבעה נגד נאומו למלכה בטקס פתיחת מושב האביב של הפרלמנט — אירוע שבאופן תיאורטי יכול להביא לנפילת הממשלה, ולא התרחש מאז 1924. הוא עשה זאת בעקבות תפנית פרסה מביכה בנושא TTIP - הסכם הסחר וההשקעות הטרנס־אטלנטי שבו הוא תומך.

הסכם הסחר ספג ביקורת קשה, בין היתר על כך שהוא עלול להביא להפרטה נוספת של שירותי הבריאות הממלכתיים בבריטניה (NHS). יום קודם לכן ניצב קמרון בפני קבוצה רב־מפלגתית של חברי פרלמנט, שביקשו לחוקק חוק שמגן על NHS מפני הסכם הסחר.

אחד מאותם חברי פרלמנט היה פיטר לילי, תומך נלהב בסחר חופשי ושר לשעבר בממשלתה של מרגרט תאצ'ר. ההצעה זכתה לתמיכה של 25 חברי פרלמנט שמרנים לפחות, וכך היתה יכולה להביא לרוב נגד ממשלתו של קמרון.

כשהבין שהוא ניצב מול אחת התבוסות הכי מביכות בכהונתו —שלא אירעה לאף ראש ממשלה מאז סטנלי בולדווין ב–1924 — מיהר קמרון להודיע שהוא תומך בתיקון להסכם. זוהי השפלה של ממש, שכן עד אותו רגע הבטיח קמרון כי ההסכם לא מאיים על NHS. כעת הוא תומך בחוק שאומר ההפך.

כיצד הגיע קמרון למצב עגום כזה? התשובה המיידית היא משאל העם בנוגע ליציאה מהאיחוד האירופי, שגרם לסדקים ניכרים במפלגה השמרנית. ואולם אין בהכרח חפיפה בין התומכים ביציאה מהאיחוד לבין אלה שהתנגדו להסכם הסחר. הסיבות עמוקות יותר, והן משקפות את מה שקורה בכל רחבי האיחוד האירופי ובארה"ב.

TTIP החל את דרכו כהסכם סחר מעורפל שהיה יוצר את אזור הסחר החופשי הגדול ביותר בעולם בין ארה"ב לאיחוד האירופי. הוא לא זכה כמעט לסיקור בתקשורת או דיון בפרלמנט, ולפני שנתיים כמעט לא היו עיתונאים או פוליטיקאים ששמעו עליו.

הפגנה נגד הסכם הסחר בגרמניהצילום: KAI PFAFFENBACH/רויטרס

אך אז קמה תנועת ההתנגדות להסכם הסחר, הממה את נציגי שתי הקבוצות והובילה את הממונה על הסחר בנציבות האירופית לקרוא ל–TTIP "ראשי התיבות הרעילות ביותר באירופה". הסיבה לכך היא ש–TTIP לא נוגע ממש למכירת יותר מוצרים: מדובר ברישיון לדה־רגולציה, שמאיים לשנות את הדרך שבה מחוקקים חוקים. הוא אפילו קובע "בתי משפט" עסקיים מיוחדים, שבהם יוכו תאגידים זרים לתבוע ממשלות על החלטות שאינן נושאות חן בעיניהם.

תומכי היציאה מהאיחוד, שהריבונות החקיקתית חשובה להם מאוד, רואים תועבה בכך שהחלטות כל כך משמעותיות מתקבלות ללא שליטה דמוקרטית. עבור רבים שרוצים להשאר באיחוד, TTIP הוא הוכחה לגניבת הפוליטיקה האירופית על ידי התאגידים, וראייה לכך שהאיחוד צריך לעבור רפורמה עמוקה כדי לשרוד.

התיקון שהגיש הפרלמנט הבריטי להסכם מתמקד במערכת הבריאות, אך בעיה זו היא רק קצה הקרחון: TTIP נהפך לסמל של מה שמקולקל בקפיטליזם הגלובלי: אי־שוויון עצום; כוכב לכת על סף התחממות קטסטרופלית; ושחיקה של הדמוקרטיה, בכלכלה שבה התכנון נעשה על ידי תאגידים גדולים לטובתם שלהם בלבד.

לא רק המערכת הפרלמנטרית המוזרה של בריטניה מביעה התנגדות להסכם: זו מגיעה גם מכל רחבי הקשת הפוליטית באירופה. האיחוד האירופי מנסה לאשרר את CETA, הסכם האחות של TTIP, בין האיחוד לקנדה, בשינויים דומים. עד כה, CETA חמק ממחלוקת דומה לשל TTIP מכיוון שקנדה נתפסת כ"יותר אירופית". אבל גם זה משתנה. בשבועיים האחרונים ממשלות ופרלמנטים ברומניה, בולגריה, אוסטריה, צרפת, יוון, בלגיה וסלובנית העלו כולם את האפשרות כי לא יאשרו את ההסכם עד יוני.

בינתיים, בארה"ב ההתנגדות להסכמים כמו TTIP נהפכה לנושא מרכזי בדיון במרוץ לנשיאות, שמכיר בכך ששלטון התאגידים לא היטיב עם האנשים הרגילים. קמרון ממשיך לקדם את הגירסה הכי קיצונית שאפשר לתאר ל-TTIP, אולם האדמה רועדת מתחתיו, וכל שאר הפוליטיקאים שמתקשים להיפרד מהאורתודוקסיה הניאו־ליברלית של 40 השנים האחרונות.

ניק דירדן הוא יו"ר 
Global Justice Now

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker