כמה כסף קיבל אובמה מהבנקים והתאגידים, ואיך הם שולטים בפוליטיקאים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה כסף קיבל אובמה מהבנקים והתאגידים, ואיך הם שולטים בפוליטיקאים?

יותר ממיליארד דולר שפכו התאגידים הגדולים על תרומות פוליטיות בארה"ב ב-25 השנים האחרונות, שנים בהן וול סטריט השתלטה על וושינגטון והפוליטיקאים נהפכו תלויים לחלוטין בתרומות ■ האסטרטגיה פשוטה ויעילה: לתרום לשתי המפלגות, שווה בשווה, וכך להרוויח בכל מצב - לא משנה מי יושב בבית הלבן ■ הון-שלטון-וושינגטון, כתבה שישית בסדרה

15תגובות
מישל וברק אובמה, לאחר הזכייה בקמפיין 2008 . הנשיא מינה מיליארדרית לשרת המסחר
REUTERS

2 מיליון דולר שהטמין במקלטי מס סטפן סליג, בנקאי השקעות בכיר מבנק אוף אמריקה, לא הפריעו לברק אובמה למנות אותו בסוף 2013 לתפקיד סגן שר המסחר של ארה"ב. היה זה האחרון בשורה של מינויי בכירים בוול סטריט על ידי אובמה לכמה מהתפקידים הכלכליים החשובים בממשל, ובראשם שר האוצר ג'ק לו, בוגר ענקית הבנקאות סיטיגרופ.

סליג, שמונה לתפקיד אחרי קריירה בת שלושה עשורים בבנקים הגדולים, היה אחראי על קידום הסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP) עם בנקאים בכירים אחרים שמינה אובמה, בהם מייקל פרומן, לשעבר בכיר בסיטיגרופ, שמונה באותה שנה לנציב הסחר של ארה"ב, ונתן שיטס, עוד יוצא סיטיגרופ, שמכהן כסגן שר האוצר לענייני מדיניות חוץ. מעל כל אלה מינה הנשיא לשרת מסחר את המיליארדרית פני פריצקר, יורשת אימפריית המלונאות היאט.

עופר וקנין

אובמה ספג לא מעט ביקורת על מינויים אלה. מבקריו משמאל לא הבינו מדוע נשיא שנבחר מחדש על סמך הבטחותיו לרסן את כוחם של בנקאי וול סטריט ולהילחם במקלטי המס של אמריקאים עשירים פועל בצורה הפוכה לחלוטין לרטוריקה שלו. ביקורת קשה יותר ספג הנשיא על הקידום האגרסיבי של TPP, שנהפך להסכם הסחר הגדול בהיסטוריה עם 12 כלכלות מובילות המהוות 40% מהתמ"ג העולמי. לטענת מבקריו, ההסכם העניק לנציגי התאגידים והבנקים דריסת רגל בוטה בניסוח ההסכם, שכולל סעיפים חסרי תקדים כמו זכות של כל תאגיד לתבוע כל ממשלה בעולם שמאמצת מדיניות הפוגעת ברווחיו, ואפשרות לחברות פרטיות לעקוף בתי משפט של מדינות ריבוניות באמצעות טריבונלים מיוחדים לתביעות פיננסיות.

מבקרים כמו הכלכלן פול קרוגמן, הסנאטורית אליזבת וורן ואחרים טענו כי ההסכם מוטה לטובת המגזר העסקי על חשבון הצרכנים ומשלמי המסים וסולל עבור חברות וול סטריט דרך "לרמוס כל חוק ורגולציה שעומדים בדרכם אל רווחי הענק", כפי שתיאר הכלכלן רוברט רייך, שר העבודה תחת הנשיא ביל קלינטון. ואולם הפקידים מוול סטריט שמינה אובמה פטרו את הביקורת בביטול, כמו הנשיא עצמו, וההסכם נחתם בסוף 2015.

הן את שורת מינויי הבנקאים והן את הקידום האגרסיבי של הסכם הסחר קשה לנתק מערוץ קריטי בקשר בין אובמה לוול סטריט: תרומות של מיליוני דולרים שהעבירו הבנקים והתאגידים הגדולים לנשיא, כמו לכל מועמד אחר לנשיאות בדור האחרון.

בלומברג

הון-שלטון-וושינגטון: לכתבות נוספות בסדרה

>> "הפוליטיקאית המושחתת ביותר בוושינגטון": הכירו את הילרי קלינטון האמיתית

>> המושיע: איך הפך סוציאליסט מזדקן לתקווה היחידה של הדור הכי קפיטליסטי?

>> טראמפ שלא הכרתם: העמדות הכלכליות המפתיעות של בריון הימין האמריקאי

 

 

כשאובמה התמודד לנשיאות ב-2008, ארבעה מהבנקים הגדולים הזרימו לקמפיין שלו יותר מ-3 מיליון דולר, והיו מהתורמים הנדיבים ביותר של אובמה. גולדמן סאקס תרם לו יותר ממיליון דולר, ג'יי.פי מורגן הזרים 850 אלף דולר, סיטיגרופ העביר 755 אלף דולר ומורגן סטנלי הסתפק ב-528 אלף דולר. לאלה הצטרפו תאגידים רבי עוצמה, כמו מיקרוסופט (850 אלף דולר), גוגל (817 אלף דולר), יבמ (534 אלף דולר) וג'נרל אלקטריק (532 אלף דולר). בהתמודדות השנייה של אובמה, ב-2012, התסריט חזר על עצמו, פחות או יותר באותה מתכונת.

וקשה לא פחות לנתק את עסקי התרומות המשתלמים של התאגידים משורה ארוכה של אירועים שהתרחשו בכלכלה האמריקאית בעשור האחרון, רובם במשמרתו של נשיא שנחשב למגן החלשים ולוחם בעשירים: חגיגת הדה־רגולציה הגדולה שאיפשרה לוול סטריט השתוללות של שיכרון חושים עד הקריסה ההרסנית והבלתי נמנעת ב–2009; החילוצים שבאו מיד בעקבותיהם בסכום כולל של 16.8 טריליון דולר והצילו, בכספי משלמי המסים, כמה מהמוסדות הפיננסיים המכובדים והמשפיעים בעולם; החילוצים ממשפט פלילי או העמדה לדין של בכירי המגזר הפיננסי; המינויים של כמה וכמה מהם לתפקידים הבכירים ביותר בממשל אובמה; שכר של עשרות מיליוני דולרים בשנה למנכ"לים, ללא הגבלה או פיקוח רגולטוריים, במקרים רבים גם כאשר החברה ובעלי המניות מפסידים כסף; וההרחבה הכמותית התלת־שלבית, שהזרימה כסף זול לשווקים וכך איפשרה לבנקים להשתקם ולהשיב את עוצמתם מהר יותר מכפי שהם עצמם דמיינו.

התורמים הגדולים ביותר בפוליטיקה האמריקאית 2014-1989

איגוד העובדים 224 SEIU
איגוד העובדים 95 AFSCME
ארגון המורים הלאומי 94
קרן הגידור 80 Fahr LLC
פדרציית המורים האמריקאית 71
לאס וגאס סנדס 70
איגוד הנגרים האמריקאי ) 70 )UBC
איגוד הקבלנים האמריקאי ) 69 )NAR
איגוד עובדי ענף החשמל ) 66 )IBEW
איגוד עובדי ענף המזון והמסחר ) 64 )UFCW
ענקית הטלקום 62 AT&T
גולדמן סאקס 54
קרן ההשקעות סורוס 47
איגוד עובדי הרכב 45
קרן ההשקעות רנסנס טכנולוג'יז 37
סיטיגרופ 36
ג'יי.פי מורגן צ'ייס 36
איגוד הבנקאים האמריקאי 35
איגוד סוכני הרכב האמריקאי 35
קרן ההשקעות אליוט מנג'מנט 34
מיקרוסופט 33
ג'נרל אלקטריק 32
לוקהיד מרטין 31
בנק אוף אמריקה 31
ענקית נתוני הפיננסים בלומברג 30
קוך תעשיות 30
מורגן סטנלי 29

איגודים מקצועיים חברות פרטיות בשליטת מיליארדרים תאגידים בשליטת בעלי מניות בנקים גדולים
מייקל בלומברג
דיוויד קוך
ביל גייטס
ג'ורג' סורוס
שלדון אדלסון

כמה מאותם בנקים אמנם חטפו קנסות בסדר גודל חסר תקדים של עד עשרות מיליארדי דולרים בשל ההונאות שביצעו בשנים שהובילו למשבר, אך למרות זאת הבנקים האלה עשירים כיום מאי־פעם. וכפי שהתחוור באחרונה לתדהמת בכירי הבנק הפדרלי, הבנקים האלה גם עדיין לא ערוכים מספיק כדי לשרוד משבר פיננסי נוסף, לפי מבחני עמידות שנערכו השנה, מה שמעורר תהיות קשות לגבי יעילותה של רפורמת דוד־פרנק מ–2010, שהיתה אמורה לוודא שהבנקים ייגמלו מכל הממריצים והתמריצים הפיננסיים שגרמו להם לאבד שליטה.

זינוק של 300% בתרומות לבחירות הפדרליות

הרווחים האדירים שייצרו התאגידים הגדולים בארה"ב איפשרו להם לשפוך ב-25 השנים האחרונות סכומים חסרי תקדים על השפעה פוליטית, שתסייע להם לעצב את חוקי המס והרגולציה על פי האינטרסים שלהם - בין אם בבית הלבן ישב נשיא דמוקרטי או רפובליקאי. אלה הן השנים שבהן התעצבה המערכת הפוליטית בהתאם לתרומות הגופים החזקים בארה"ב, שבהן תעשיית הלובינג צמחה לממדים מפלצתיים, שבהן הכסף באמת השתלט על וושינגטון ומעך את הדמוקרטיה, אף שהשלטון התחלק כמעט שווה בשווה בין דמוקרטים לרפובליקאים: אובמה וקלינטון בילו 16 שנה בבית הלבן, בוש האב ובוש הבן שהו בו 12 שנים.

בדור האחרון פיתחו התאגידים כמה כלים יעילים למקסום השפעתם על מקבלי ההחלטות בוושינגטון, בהם תעשיית הלובינג האדירה, מדיניות הדלת המסתובבת, פיתוי חברי קונגרס מצד אחד בשלל טובות הנאה, ופיתוי בנקאים מנגד בבונוסים שמנים כדי שידלגו מהבנק למשרה ממשלתית או לגוף רגולטורי. סליג, למשל, קיבל מבנק אוף אמריקה יותר מ-9 מיליון דולר עם דילוגו לזרועות הממשל.

ואולם נראה שכלי אחד הוכח כיעיל יותר מכולם: תרומות פוליטיות. זאת, משום שאלפי פוליטיקאים בארה"ב - מחבר בית הנבחרים הזוטר בערבות איידהו ועד לאיש החזק בעולם שבבית הלבן - נהפכו בהדרגה תלויים כמעט לחלוטין בכספי התרומות של תאגידים, איגודים ובעלי הון, שנועדו לממן את הקמפיינים שלהם.

בין 1997 ל-2012 נרשם זינוק של 300% בתרומות לבחירות הפדרליות (כל שנתיים לקונגרס וכל ארבע שנים לנשיאות) - מ-1.6 מיליארד דולר ל-6.3 מיליארד דולר. אלה הם 4.7 מיליארד דולר שנכנסו עמוק לתוך המערכת הפוליטית והפכו את התאגידים לנותני טון מרכזיים בעיצוב המדיניות הכלכלית של ארה"ב.

קלינטון, אתמול בניו יורק
ADREES LATIF/רויטרס

מאז 1990 תרמו התאגידים הגדולים, בהם הבנקים, יותר ממיליארד דולר לקמפיינים פוליטיים - בבחירות לקונגרס הנערכות מדי שנתיים ובמרוץ לנשיאות מדי ארבע שנים. לתאגידים זה כסף קטן שבלעדיו לא היתה להם דריסת רגל במסדרונות הממשל; לפוליטיקאים זהו חמצן פיננסי שבלעדיו אין להם זכות קיום פוליטית: מאז 2004, 80% מהמועמדים לקונגרס שקיבלו תרומות גדולות יותר מיריביהם גם ניצחו בבחירות.

התאגידים אינם התורמים הגדולים היחידים, כמובן, ואפילו לא הגדולים ביותר. כל גורם בעל עוצמה בכלכלה האמריקאית מעוניין בהשפעה על פוליטיקאים, וחוקי התרומות של ממשלת ארה"ב מאפשרים הזרמת סכומי עתק באמצעות עמותות־על (סופר פאק) לכל מועמד שמתמודד על משרה פוליטית. לצד התאגידים הגדולים קיימים עוד שני סוגים עיקריים של גופים שמימנו קמפיינים במיליארדי דולרים: האיגודים המקצועיים, שמובילים את רשימת התורמים הגדולים ביותר ובראשם ארגון המורים הארצי, איגוד עובדי חברות החשמל ואיגוד עובדי תעשיית המזון; ומיליארדרים בעלי משנה אידיאולוגית סדורה כמו שלדון אדלסון הרפובליקאי וג'ורג' סורוס הדמוקרט, שכבר הזרים להילרי קלינטון 7 מיליון דולר בקמפיין 2016 דרך קרן הניהול שבבעלותו. לאלה יש להוסיף דמויות פחות ידועות כמו הכומר המשיחי פריס ווילקס ואחיו דן, טייקון העופות רונלד קמרון ויורשת המיליארדים דיאן הנדריקס - שנהפכו לתורמים הפרטיים הגדולים בקמפיין 2016 ונסקרו בהרחבה בכתבה הקודמת בסדרה.

האידיאולוגיה היא שורת הרווח

איגודי העובדים והטייקונים נהפכו לתורמים הגדולים ביותר בפוליטיקה האמריקאית בדור האחרון, אולם הן האיגודים והן הטייקונים תורמים תמיד רק לצד אחד של המפה הפוליטית. האיגודים תורמים למפלגה הדמוקרטית, בברית ארוכת שנים שמבוססת על התקווה שהדמוקרטים יילחמו למענם נגד המעסיקים הגדולים והרפובליקאים שתומכים בהם; הטייקונים, שרובם מעסיקים גדולים, תורמים בעיקר למפלגה הרפובליקאית, אף שיש כמה יוצאים מהכלל כמו מייקל בלומברג וג'ורג' סורוס.

הזינוק בהוצאות על תרומות פוליטיות ועל לובינג בממשל הפדרלי
1997-1998: לובינג - 1.6, בחירות 2.7
2012-2011: לובינג - 6.3, בחירות 6.6

לא האיגודים ולא הטייקונים תורמים מכוח אלטרואיזם, כמובן, ואולם התרומות האלה כן מגיעות ממניע אידיאולוגי מובהק. האיגודים, שמייצגים עשרות מיליוני מועסקים בארה"ב, מעוניינים להגן על זכויות העובדים במדינה שבה עדיין אין זכאות לימי חופשה בתשלום על פי חוק. הטייקונים, מצדם, שמייצגים בעיקר את עצמם, מבקשים למקסם את זכויותיהם כאזרחים כדי להשפיע במלוא כובד משקלם וכספם על עיצוב פני האומה, לאחר שבית המשפט העליון התיר להם חופש פעולה כמעט מלא בתרומותיהם על פי חוק.

בין תרומות הטייקונים לאיגודים קיים הבדל אחד יסודי: את מאות מיליוני הדולרים שתרמו האיגודים בקמפיינים האחרונים יש לחלק לפי מיליוני העובדים המיוצגים בהם, שמפרישים להם דמי חבר. לכן, בחלוקה פר עובד, אופי התרומה האמיתי של האיגודים קרוב ליותר לתרומות קטנות של מיליוני אזרחים, שנהפכו לפופולריות עם האפשרות לתרום למועמדים באינטרנט מאז קמפיין 2008.

ואולם המקרה של התאגידים שונה בתכלית. כאן האידיאולוגיה היא שורת הרווח, וכדי לשמר אותה פיתחו הפירמות הפרטיות אסטרטגיה פשוטה להפליא ויעילה להחריד: לתרום לכ־ו־ל־ם, בחלוקה כמעט שווה. כך הן יוצרות לעצמן מצב של WIN־WIN, בין אם הנשיא שייבחר יהיה דמוקרט או שמרן ובין אם הקונגרס יישלט בידי הרפובליקאים או יריביהם משמאל.

האסטרטגיה הזאת נחשפת במלואה מניתוח של טבלת 100 התורמים הגדולים בפוליטיקה האמריקאית ב–1989–2014, שמופיעה באתר השקיפות הפוליטית opensecrets.org. מופיעים בה יותר מ–40 תאגידים פרטיים, רובם חברי מועדון פורצ'ן 500, שלאורך 25 שנה חילקו בין הדמוקרטים לרפובליקאים, כמעט שווה בשווה, כספי תרומות של יותר ממיליארד דולר.

מאפיין בולט נוסף של השיטה הזאת הוא הטיה כמעט קבועה של 5%-10% לטובת המועמדים הרפובליקאים, שרובם מחזיקים בעמדות המשרתות היטב את האינטרס הכלכלי של כל תאגיד פרטי: הם מתנגדים תקיפים של רגולציה על המגזר העסקי, תומכים נלהבים של הורדת מס החברות, בולמי איגודי עובדים ומיטיבי מעסיקים — במיוחד אם הם בנקים גדולים או ענקיות תעשייה מזהמות. הדמיון המסחרר בהתפלגות התרומות של כל אותן חברות, לאורך תקופה כה ארוכה של 25 שנה, כמעט מעורר חשד של קנונייה קונספירטיבית.

1986 - 360 אלף דולר
2012 - 1.6 מיליון דולר

מיקרוסופט תרמה - והממשל ויתר על דרישתו לפרק את החברה

השיטה שפיתחו התאגידים הפרטיים מתריסה במיוחד לאור הפערים האידיאולוגיים החריפים שנפערו מאז 2008 בין שתי המפלגות וההתנגדות הכמעט אוטומטית של הרפובליקאים, ששולטים בקונגרס, לכל יוזמה של ממשל אובמה. היריבות בין הצדדים הסלימה עד לכדי אירוע חריג כמו השבתת הממשל ב–2013, שהיתה הביטוי המובהק ביותר לשיתוק הפוליטי שאחז בקונגרס, לא מעט בשל האיבה היוקדת שרחשו הרפובליקאים לאובמה.

יישום השיטה הזאת עובר כחוט השני בכל אחד ואחד מהתאגידים ברשימה, הכוללים את כל שמונת הבנקים הגדולים בארה"ב ועשרות חברות פרטיות מהגדולות בארה"ב. התורמת הגדולה מבין התאגידים היא ענקית הטלקום AT&T. החברה, שבמשך שנים נקטה כל מאמץ לשמר את מעמדה המונופוליסטי בשוק התקשורת, שפכה 62.4 מיליון דולר על תרומות פוליטיות ב-1989–2014. 58% מהסכום הוזרם לרפובליקאים, 42% לדמוקרטים.

המוסד הפיננסי המוביל ברשימה הוא גולדמן סאקס, בנק ההשקעות החזק בוול סטריט, ששלח לוושינגטון עשרות מאנשיו כדי שיישבו בחלונות הגבוהים של הממשל, ותרם 54.4 מיליון דולר שהתחלקו כמעט שווה בשווה בין שתי המפלגות: 52% לדמוקרטים, 48% לרפובליקאים. לסכום הזה אפשר להוסיף כמיליון דולר שהזרים הבנק בקמפיין הנוכחי לקלינטון - 750 אלף דולר מהם לחשבון הבנק הפרטי שלה תמורת שלוש הרצאות, ועוד מאות אלפי דולרים שהעביר למועמדים רפובליקאים כמו ג'ב בוש, מרקו רוביו וכריס כריסטי.

סיטיגרופ, הנציג הבולט ביותר של מדיניות הדלת המסתובבת ששומנה שוב ושוב בשנים האחרונות על ידי בנקאים שהתמנו לתפקידי ממשל בכירים, תרם 36.2 מיליון דולר שהתחלקו בדיוק כמו גולדמן סאקס - רק הפוך (52% לרפובליקאים). מקום אחריו ברשימה הוא הבנק הגדול בארה"ב במונחי נכסים — ג'יי.פי מורגן צ'ייס, שתרם 35.6 מיליון דולר שהתפלגו בדיוק כמו סיטיגרופ.

מיקרוסופט, שנמצאת במקום 38 ברשימת 100 התורמים הגדולים, הזרימה ב-25 השנים האחרונות 33 מיליון דולר לקמפיינים פוליטיים - 56% לדמוקרטים, 44% לרפובליקאים. מיליוני דולרים מתוכם נשפכו על קמפיינים פוליטיים שנערכו במהלך משפט ההגבלים העסקיים שניהל משרד המשפטים הפדרלי נגד ענקית התוכנה בסוף שנות ה- ותחילת שנות ה–2000, במטרה לפרק אותה לכמה חברות קטנות. בספטמבר 2001 ויתר הממשל על דרישתו לפרק את מיקרוסופט, למרות פסיקה של בית המשפט כי החברה הפרה את חוקי ההגבלים העסקיים ופעלה כמונופול טורפני.

חמישה ימים אחרי שנמנעה נפילתה של מיקרוסופט קרסו מגדלי התאומים, ונפתח עידן חדש של שגשוג התעשיות הביטחוניות בעקבות פלישת ארה"ב לעירק ולאפגניסטן. שתיים מהחברות שהרוויחו משנות המלחמה הכפולה הן ענקיות התעשייה האמריקאיות ג'נרל אלקטריק ולוקהיד מרטין, שחלק ניכר מהכנסותיהן נשען על זכייה במכרזי ענק של הממשל הפדרלי. שתי החברות, המדורגות במקומות 42 ו–43 ברשימה, תרמו כל אחת כ–32 מיליון דולר. ג'נרל אלקטריק תרמה 53% מהסכום לדמוקרטים, לוקהיד מרטין תרמה למפלגה 58% מתרומותיה.

בנק אוף אמריקה מדורג במקום 44 לאחר שהזרים ב–25 שנה יותר מ-30 מיליון דולר לקמפיינים פוליטיים - 41% מהם לדמוקרטים, 59% לרפובליקאים. את רשימת 50 התורמים הגדולים סוגר בנק ההשקעות מורגן סטנלי, שפיזר את התרומות שלו בדיוק כמו בנק אוף אמריקה, ותרם בסך הכל 29.2 מיליון דולר.

הנציגות של התאגידים הגדולים נמשכת ביתר שאת גם בין המקומות 51–100, וכוללת גופים רבי עוצמה כמו ענקיות התקשורת ורייזון וקומקאסט, שכספי התרומות שלהן נועדו לשמר את הקרטל בשוק הטלקום האמריקאי, הנחשב לריכוזי, יקר, בלתי יעיל ומתאפיין ברמת שירות נמוכה; פירמות רואי החשבון הגלובליות דלויט וארנסט אנד יאנג, שבעשורים האחרונים התרחבו לענקיות שירותים במגזר הפיננסי באישור הרגולטורים הפדרליים; ענקיות אנרגיה כמו אקסון מובייל ושברון, יצרנית התרופות הגדולה בעולם פייזר, יצרנית המטוסים בואינג, חברת המשלוחים פדקס, והקמעונית הגדולה בעולם וול מארט, שדווקא חרגה מההתפלגות הממוצעת של תרומות התאגידים, כשתרמה 65% מהכסף לרפובליקאים - אולי בשל העובדה שנאלצה להיאבק במחאת עובדים עיקשת ומתמשכת נגד שכר נמוך מהמינימום למאות אלפי שכירים.

הנשיאים לשעבר ג'ורג' בוש האב (מימין), ג'ימי קרטר, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. כולם נזקקים לתרומות
AP

רשימת התורמים הגדולים אינה צבועה רק בצבעי הדגל האמריקאי. היא כוללת גם כמה תאגידים זרים, שספק אם היו רואים בעין יפה התערבות אמריקאית דומה בעניינים הפוליטיים הפנימיים של מדינתם. במקום 64 ו-79 מדורגות ענקיות הבנקאות השווייצית UBS קרדיט סוויס, שתרמו יחד כ-45 מיליון דולר, ובהתפלגות זהה - 58% לרפובליקאים, 42% לדמוקרטים, בשנים שבהן סייעו הבנקים השווייציים לרבבות אמריקאים עשירים להקים מקלטי מס בשווייץ בסכומים של מיליארדי דולרים, תחת עינו העצלה של הממשל הפדרלי.

במקום 94 ניצבת ענקית הבירה העולמית אינבב אנהייזר בוש, שתרמה 17.4 מיליון דולר - 55% מתוכם לרפובליקאים. ב–2008, כשבוש הבן שלט בבית הלבן, איפשר הממשל הפדרלי לחברה הבלגית אינבב להשתלט על אנהייזר בוש האמריקאית בעסקת ענק של 52 מיליארד דולר.

פייסבוק תרמה דווקא למרקו רוביו השמרן

סכומי התרומות גדלו באופן חד בעשר השנים האחרונות, במיוחד מאז פסיקת בית המשפט העליון בתיק Citizens United ב-2010. פסיקה זאת הסירה כל מגבלה על סכומי הכסף שמוזרמים כתרומות לקמפייינים, התירה לתאגידים ואנשים פרטיים לתרום לקמפיינים באופן ישיר, ושינתה כליל את דרך גיוס התרומות של פוליטיקאים. פסיקה נוספת ב–2014 קבעה כי לא ניתן להגביל את סכום ההוצאה של תורם על קמפיין לבחירות הפדרליות.

למעשה, בין 2007 ל-2014 נרשמו חמש פסיקות של בית המשפט העליון שהסירו פעם אחר פעם מגבלות על תרומות וצימצמו את יכולתו של הממשל להתערב בסוגיה, לשמחתם של הפוליטיקאים שמאכלסים את גבעת הקפיטול. היקף התרומות בשנים האלה לבחירות פדרליות זינק ב-40%.

שני הגופים המרכזיים שדרכם מועבר הכסף הגדול של התרומות לקמפיינים הם עמותות־על וארגונים ללא כוונת רווח. אלה אמנם לא יכולים להזרים כסף ישירות לקמפיין של המועמד שבו הם תומכים, אך היתרון הגדול ביותר שלהם הוא שאין כל מגבלה על כמות הכסף שהם מגייסים או על המקור שמעביר אותו. יתרון נוסף הוא היעדר השקיפות של חלקם: ארגונים ללא כוונת רווח יכולים לדווח באופן חלקי בלבד על נתוני התרומות וההוצאות שלהם, בניגוד לקמפיינים של המועמדים עצמם.

אסטרטגיית הפיזור השווה של התאגידים נמשכת כמובן במרוץ הנוכחי. אלה השקיעו את כספם בנציגי הממסד של כל מפלגה: קלינטון במפלגה הדמוקרטית, ובקרב הרפובליקאים כל מועמד אחר מלבד דונלד טראמפ - מיליארדר לא קטן בזכות עצמו (ואביו).

קלינטון, הנחשבת פייבוריטית לזכייה בנשיאות על פי כל הסקרים, כבר קיבלה במהלך הקריירה הפוליטית שלה מיליוני דולרים בתרומות ישירות מהבנקים הגדולים. גולדמן סאקס, מורגן סטנלי, בנק אוף אמריקה וג'יי.פי מורגן צ'ייס הזרימו לה בקמפיין הנוכחי קרוב למיליון דולר. גם מקומם של התאגידים הגדולים לא נפקד: גוגל תרמה לה עד כה בקמפיין 2016 יותר מ-250 אלף דולר, טיים וורנר הזרימה 210 אלף דולר, מיקרוסופט הוסיפה 194 אלף דולר וחברת הטלוויזיה בלווין דיש נטוורק סיפקה לה 215 אלף דולר. לאלה יש להוסיף תרומות משלוש פירמות משפטיות גלובליות - DLA פייפר, קירקלנד אנד אליס וסאליבן אנד קרומוול - שהגדילו את תקציב התרומות של קלינטון ביותר מ-600 אלף דולר.

בסך הכל, רשימת התורמים של קלינטון דומה מאוד לזאת שהרכיב אובמה בשני הקמפיינים הקודמים. הסכומים עתידים לגדול משמעותית כשהיא תתמודד מול טראמפ ראש בראש.

על המועמדים של המפלגה הרפובליקאית פיזרו הבנקים והתאגידים הגדולים עוד עשרות מיליוני דולרים, אך העובדה שבמרוץ הנוכחי נכללו לא פחות מ–15 מועמדים רפובליקאים הופכת את משימת שקלול התרומות שלהם לכאב ראש גדול, כמעט כמו זה שמהווה טראמפ עבור המפלגה.

עם זאת, אפשר לציין שהבנקים והתאגידים הימרו בעיקר על שני המועמדים מפלורידה - המושל לשעבר ג'ב בוש והסנאטור מרקו רוביו - שנשרו מהמרוץ אחרי שספגו מפלה אחר מפלה. אצל בוש, חמשת התורמים התאגידיים הגדולים ביותר הם בנקים גדולים. רוביו נהנה מתמיכה מבוזרת יותר, שכללה ברשימת התורמים התאגידיים הבולטים גם את מיקרוסופט וענקית שיט התענוגות קרניבל קרוז ממיאמי. הנציגה המפתיעה ברשימה של רוביו היא הרשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, שידועה כתומכת מובהקת של הדמוקרטים.

במערכת פוליטית מעוותת שבה פייסבוק הליברלית מזרימה כסף לרוביו השמרן, נראה שכולם באמת תורמים לכולם, ובראש ובראשונה - תורמים לעצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#