קלינטון, תחשבי בגדול

הילרי קלינטון היא הפוליטיקאית המנוסה והשקולה ביותר מכל המועמדים, אך הרטוריקה שלה, שמתבססת על ה"קלינטונומיקס" של שנות ה–90, נוטה להיות סבוכה מדי ■ עליה להיות נועזת - או שאמריקה תיתקע עם מועמדים קיצוניים מדי או לא מספיק מנוסים

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הילרי קלינטון
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

לפעמים תחושת ההקלה הופכת את הניצחון למתוק יותר. כך ודאי מרגישה הילרי קלינטון לאחר הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, שבהן ניצחה את ברני סנדרס והצליחה לקטוע רצף של הפסדים. כעת מועמדותה לנשיאות מטעם המפלגה היא כמעט ודאית. אחרי 50 שנות הליכה בנבכי הפוליטיקה האמריקאית, אפילו קלינטון הזהירה העזה להכריז כי "הניצחון נראה באופק!".

קלינטון היא פוליטיקאית מנוסה. בעידן של קיצוניים היא נותרה בנחישות במרכז. ועדיין, במקום להתרגש מהתקווה שהבית הלבן יישאר בידיהם או מהאפשרות כי לראשונה תיבחר אישה כנשיאה, דמוקרטים רבים נראים עגומים.

אי־שביעות הרצון מקיפה את ארה"ב כולה. ייתכן שזה לא יוביל לבחירתו של נשיא פופוליסט, בעל אידיאולוגיה קיצונית או סוציאליסטית ב–2017, אבל אם זעם הבוחרים יישאר כפי שהוא, המצב לא יוכל להימשך זמן רב. קלינטון זקוקה לתוכנית נועזת שתיתן מענה לתסכול הנרחב, אבל אם לשפוט לפי המדיניות הכלכלית שלה עד כה — היא נוטה יותר לתיקוני פחחות.

התוכנית של קלינטון

כדי לאמוד את התוכניות של קלינטון, אפשר להתחיל בתוכנית הכלכלית של ביל קלינטון באמצע שנות ה–90. בגדול, לזכותו ייאמר שהתוכנית הפכה את המפלגה מכזאת שמעלה מסים ומרחיבה את ההוצאות הממשלתיות לאחת שלוקחת את הגירעון ברצינות. תחת ביל קלינטון, הדמוקרטים התפייסו עם וול סטריט ועם סחר חופשי, והסכימו לרפורמות שאפתניות ברווחה. הודות למדיניות ההגיונית הזאת ולרוח גבית מהעלייה בפריון, הכלכלה צמחה, והשגשוג חילחל למטה.

ארה"ב כיום מפולגת יותר, חלשה יותר מבחינה כלכלית ומוצפת בבעיות. מאז שנת 2000 ההכנסה של רוב העובדים לא צמחה, אף שההכנסות של העשירים ביותר זינקו. מצולקים מהמשבר הכלכלי, הלומים מהשינויים הטכנולוגיים והגלובליזציה, העובדים הפחות מיומנים סבלו יותר מכולם מקשיים. רבים עזבו את שוק העבודה (54% מבעלי השכלה תיכונית בלבד עובדים, לעומת 63% ב–2000). מגפת שימוש בסמים אופיאטים (המשמשים גם לשיכוך כאבים) מורידה את תוחלת החיים שלהם.

תומכים של קלינטוןצילום: אי־אף־פי

גם המפלגה הדמוקרטית נראית אחרת. סנדרס, שזכה עד כה ב–1,370 צירים בפריימריס, חושב שהבנקים בוול סטריט הם פושעים וטוען שהפתרון היחיד לחוליי ארה"ב הוא להתחיל מהפכה. נראה כי בוחרים צעירים רבים מסכימים עמו.

בהתחשב בזאת, מהם הרעיונות של קלינטון? מתמודד פחות־ערך ממנה היה סוטה שמאלה לנוכח הרטוריקה המקצינה והולכת. ואולם, אפילו כשסנדרס הציע מס מקסימלי של כמעט 70% ותומך בביטול הסכם הסחר עם קנדה ומקסיקו, קלינטון בדרך כלל ממשיכה לעמוד על שלה.

כשהיא יוצאת בהצהרה שברצונה ליצור "צמיחה חזקה, צמיחה הוגנת וצמיחה ארוכת טווח", קשה למצוא פגם ברטוריקה שלה. בתוכניות שלה לקצץ את שכר הלימוד באוניברסיטאות, להעניק חופשת הורות בתשלום, לקבוע שכר מינימום פדרלי של 12 דולר לשעה ולהגדיל את ההוצאה על תשתיות — יש לה אג'נדה שעדיין לא סוטה שמאלה מדי.

אבל לצד הרעות החולות שהתוכניות אמורות לתקן, רבים מהפתרונות של קלינטון נראים רופפים מדי. נאום טיפוסי של קלינטון על הכלכלה כולל הרהורים על הסערות של הגלובליזציה והאוטומציה שפגעו בהזדמנויות של עובדים לא מיומנים, וממשיך בהצעה לתת לחברות הקלת מס מזערית לשנתיים, כדי לעודד תוכניות של חלוקת רווחים. המצע הזה מסתכן בחזרה על הכשלים של הכלכלה הקלינטונית של שנות ה–90 — שסיבכה משמעותית את מערכת המס המסובכת ממילא והלא יעילה שהיתה בארה"ב.

לעתים, המדיניות שלה מסובכת מדי. בגלל החשש המוצדק שחלק מהבנקים בוול סטריט עדיין גדולים מכדי ליפול, קלינטון רוצה להטיל מס נוסף על החוב שלהם, אבל הרבה יותר אפקטיבי ופשוט יהיה לוודא שהבנקים מחזיקים במספיק הון ולצמצם את הטבות המס שהבנקים הללו מקבלים על הריבית שהם משלמים על חובם.

תוכניותיה למס הכנסה אישי, שכוללות העלאת שיעור המס הפדרלי המקסימלי לכ–45%, הן מסובכות באותה מידה, כמו גם שינוי מוצע במס על רווחי הון של השקעות לטווח הארוך ולטווח הקצר, שנראות כפתרון לבעיה לא קיימת.

צילום: אי־פי

והגרוע מכל, קלינטון לעתים מתעלמת מהאבחנות שלה עצמה. היא מקבלת את העובדה שהסיבה העיקרית לכך שרמת החיים של העובדים האמריקאים ירדה מאז 1990 היא טכנולוגיה, ובמידה פחותה יותר — הסחר עם סין. אבל היא מצדדת במדיניות של הענשת מעסיקים פוגעניים. בנוסף, במקום לחשוב מחדש כיצד לעזור לאלה שמפסידים מהסחר, היא רוצה להפסיק הסכמי סחר חדשים ומועילים, כמו ההסכם הטרנס־פסיפי (TPP).

לכוון למערכת מיסוי יעילה ופרוגרסיבית

קלינטון יכולה להיות נועזת כשהיא רוצה. היא הציעה רפורמות בתחום המשפט הפלילי שיכולות להוביל לכך שפחות עבריינים לא אלימים יגיעו לכלא. ההצעה ספגה ביקורת מאחר שבשנות ה–90 קלינטון תמכה בדעות הנוקשות של בעלה בנוגע לפשיעה. למעשה, מוטב שהיא תתחיל לזעזע את אמות הספים לעתים קרובות יותר.

תוכנית גדולה יותר לעזור לעובדים האמריקאים תתחיל על ידי האצת התחרות, על ידי הקטנה משמעותית של הרגולציה על עסקים קטנים ווידוא שחברות גדולות אינן פועלות יותר בשווקים שבהם יש להן הגנות מתחרות. המפסידים מהגלובליזציה ומהשינויים הטכנולוגיים צריכים תמיכה משמעותית יותר, החל מהבטחת הכנסה, דרך הסבה מקצועית ועד עזרה בשינוי מגורים לצורך עבודה.

הרחבה משמעותית של מס הכנסה שלילי תהיה התחלה טובה. באופן כללי, קלינטון צריכה לכוון למערכת מיסוי שתהיה יעילה ופרוגרסיבית על ידי ביטול הניכויים, כולל אלה הפופולריים, כמו ניכויי מס לריבית משכנתאות.

כדי להבהיר את הנקודה: אנחנו מצפים מקלינטון לסטנדרטים גבוהים יותר ממועמדים אחרים. היא פירסמה יותר תוכניות מפורטות מכל אחד אחר ועשתה יותר מאמצים כדי שהמספרים מאחוריהן יתחברו. אבל היא צריכה להיות משכנעת, מפני שאם האמריקאים יחליטו שהדרך היחידה להביא שינוי משמעותי היא לבחור בטראמפ, קרוז או סנדרס, זה יהיה כישלון הרה אסון למרכז הפוליטי.

אנו גם מבקשים ממנה להיות שאפתנית דווקא בזמן שוושינגטון סובלת מקיפאון פוליטי שמשתק את המערכת כולה. מכל מקום, הבלגן שהמפלגה הרפובליקאית יצרה לעצמה עשוי להציג את קלינטון כבעלת סיכוי לעצב מחדש את האומה. כמה חבל יהיה אם הרעיונות שלה יהיו קטנים מכדי לתפוס את ההזדמנות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker