טראמפ האמיתי: "הגירסה האמריקאית של ברלוסקוני; טייקון שעושה כסף מקשרים"

לואיג'י זינגלס, החוקר הנאבק בקפיטליזם מקורבים שספרו הפך ל"תנ"ך של נתניהו": טראמפ אינו אנטי ממסדי ואינו אביר השוק החופשי של הרפובליקאים

ניו יורק טיימס
לואיג'י זינגלס

לפני ארבע שנים, בטיוטה הראשונה לספרי "קפיטליזם לעם", היה פרק שהוקדש לסכנות שבריצה של דונלד ג'. טראמפ לנשיאות עבור אמריקה. לא הייתי נבואי, פשוט גדלתי באיטליה וידעתי איך טייקון נדל"ן – במקרה של איטליה, סילביו ברלוסקוני – שהקריירה שלו היתה התגלמות קפיטליזם המקורבים, יכול ליהפך למנהיג של כוחות שלכאורה הם כוחות התומכים בכלכלת השוק, וידעתי את השלכות הצלחה זו על המדינה.

קיצצתי את הפרק הזה לאחר שהסבירו לי שהפואנטה שלי לא רלוונטית: בארה"ב, אין סיכוי שטיפוס כמו טראמפ יהיה מועמד רציני. ואז הגיעה 2016, עם רצף נצחונות של טראמפ. הוא הפתיע את כולם, אבל בסופו של דבר הוא התגלמות של סתירה פנימית שקיימת זה מכבר במפלגה הרפובליקאית: למרות שמצביעים רפובליקאים רבים מתנגדים ל"ביג ביזנס" – שלטון התאגידים הגדולים, אף מועמד לא מייצג אותם.

טראמפ, שלשום
טראמפ, שלשוםצילום: רויטרס

הסתירה הזו יצרה את הוואקום בו עלה טראמפ. למרות שהוא חלק מהממסד הפרו-עסקי, טראמפ יכול להעמיד פני אנטי-ממסדי ולנאץ את התאגידים לעיתים, כי הוא לא זקוק למימון מהם לקמפיין שלו.

43% מהרפובליקאים שהשתתפו בסקר של בות-קלוג ב-2010 הסכימו עם המשפט: "התאגידים הגדולים מעוותים את תפקוד השווקים לטובתם". רק 22% התנגדו לאמירה. אולם הממסד הרפובליקאי נהפך לשופר של "ביג ביזנס" בשמחה. השבר הזה ניכר במהלך הויכוח על חבילת החילוץ ב-2008: רפובליקאים רבים התנגדו למרות שההצעה הגיעה מהנשיא ג'ורג' וו. בוש.

תנועת מסיבת התה צמחה, בחלקה, מהפילוג הזה. תבוסתו של אריק קנטור, מנהיג הרוב בבית הנבחרים, בפריימריז ב-2014 נבעה גם היא ממנו – יריבו דיויד בראט האשים אותו בייצוג "תאגידים גדולים המבקשים לעצמם עסקות של בעלי עניין, חילוץ למקורבים ואספקה מתמדת של עובדים בשכר נמוך".

מדוע אין מועמדים אנטי ממסדיים רציניים במרוץ הרפובליקאי? כי ללא תמיכתם של תאגידים, המרוץ לנשיאות יקר מדי. אולם טראמפ אינו זקוק לתורמים עשירים. לתומכיו הוא נראה כמו גיבור השוק החופשי. 38% מהאמריקאים חושבים שטראמפ מוביל בגישת השוק החופשי יותר מכל מועמד אחר. אולם המצע שלו – להטיל מכסים על סין, להקים חומה נגד הגירה – מראה עד כמה התפיסה הזו מוטעית. יותר מכך, מבט בקריירה שלו משכנע בכך.

כאיש עסקים טראמפ אהב להשתמש בכספו ועוצמתו כדי להשיג טובות מיוחדות מהממשל. למשל, מלון גרנד היאט שלו במנהטן נבנה בעזרתן של הטבות מס למשך עשורים, שאותן השיג בזכות קשריו עם אנשים בממשל.

ב-1985 טראמפ עקף את חוקי מימון הקמפיין של מדינת ניו יורק כשתרם 30 אלף דולר דרך חברות שלו לאנדרו סטיין, נשיא רובע מנהטן שרץ לנשיאות מועצת העיר. הוא גם היה חבר של מועצת השמאות של העיר, האחראית להחלטות בנוגע לשימושי קרקע בניו יורק.

ולסיום, טראמפ תמך פעמים רבות בהפקעת קרקעות ממשלתית כדי להשיג קרקעות פרטיות שאותן רצה.

בקיצור, טראמפ הוא התגלמות הערבוב בין עסקים גדולים ושלטון שנקראת קפיטליזם מקורבים. אי אפשר להאשים את הבוחרים שהם מתבלבלים בין פוליטיקאים פרו-ביזנס (תמיכה בתאגידים) לפרו-מרקט (תמיכה בשוק החופשי). הממסד הרפובליקאי אשם בכך. להיות תומך בשוק החופשי משמעו לתמוך בתחרות ולהתנגד לריכוזיות יתר, כמו שעשה תיאודור רוזבלט.

כשחברות נכנסות לתחום חדש, הן פועלות לפי עקרונות השוק החופשי. כשהן מנסות לבסס שליטה בשוק קיים, הן תומכות במגבלות על כניסת מתחרים חדשים, בהגנה על זכויותהן, ברגולציה מעוותת ובסובסידיות לתאגידים. מדיניות שכזו היא פרו-עסקית (במובן שהיא מעניקה עדיפות לעסקים קיימים), אבל היא מזיקה ומעוותת כלכלת שוק תחרותית.

בהעמידם פנים שהם מגינים על השוק החופשי, אנשי המפלגה הרפובליקאית תומכים בתאגיידם הגדולים. מתי דיבר מועמד רפובליקאי כלשהו לנשיאות – חוץ מטראמפ – בזכות אכיפת חוקי הגבלים עסקיים? מתי דרש מועמד אכיפה קשוחה נגד פשעי צווארון לבן? מתי קראו הרפובליקאים לסחר חופשי בתרופות? או לתמחור תחרותי יותר של תרופות שקונה ביטוח הבריאות הממלכתי?

הזהות המאולצת בין האינטרסים של השווקים לבין אלה של התאגידים שמציג הממסד הרפובליקאי זה 30 שנים הקל על הבוחרים להתאהב בטראמפ, איש עסקים שמעמיד פנים שהוא תומך בעקרון השוק החופשי. אלו סממנים של שחיתות מוסדית של המדינה כשבמפלגה גדולה החלופה היחידה לקפיטליזם מקורבים היא טייקון עם היסטוריה ממושכת של עסקות מפוקפקות

זינגלס הוא פרופסור ליזמות ומימון באוניברסיטת שיקגו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker