אחרי המהפכות הפוליטיות בדרום אמריקה - אולי גם המשקיעים יחזרו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרי המהפכות הפוליטיות בדרום אמריקה - אולי גם המשקיעים יחזרו

בחירתו של מאוריציו מאקרי לנשיא ארגנטינה, היחלשות מעמדה של הנשיאה דילמה רוסף בברזיל, והמפלה שנחלה הקואליציה של 
הנשיא ניקולאס מאדורו בוונצואלה - כל אלה עשויות להביא תקווה חדשה לכלכלות של מדינות אמריקה הלטינית, וגם למשקיעים בהן

תגובות

הבחירות בארגנטינה משכו את תשומת הלב של העולם, ובצדק. בחירת המועמד הרפורמי, הליברלי והפרו־עסקי היא הסיכוי הטוב ביותר של המדינה עשירת המשאבים להתחיל סוף-סוף להפיק מהם תועלת, ועל הדרך גם להעשיר את המשקיעים המאמינים בשינוי.

גם השינוי הפוליטי המסתמן בברזיל, שנמצאת במיתון הכלכלי העמוק אי־פעם בעיקר בגלל מדיניות כלכלית כושלת, עשוי להציב את המדינה על פסי הליברליזם הכלכלי והרפורמות הנדרשות לשגשוג עתידי, אם אכן מהלך האי־אמון בנשיאה דילמה רוסף יצליח, ובמקומה ייבחר נציג האופוזיציה הליברלית.

מאוריציו מאקרי
רויטרס

ואולם השינוי הדרסטי מכולם מתרחש בוונצואלה, שזה שני עשורים זוהתה עם פופוליזם מעין־סוציאליסטי אנטי-אמריקאי, רועש ולוחמני, הידוע בכינויו "הגל הוורוד". התפנית הפוליטית בוונצואלה, שהביאה זכייה מוחצת למפלגות האופוזיציה בבחירות לפרלמנט ונותנת להן אפשרות לסיים את כהונתו של הנשיא הכושל ניקולאס מאדורו, היא זו שמאפשרת תקווה כי אמריקה הלטינית התפכחה ונטשה את אהדתה לפופוליזם, וכי "הגל הוורוד" סוף־סוף נסוג.

תחילתו של "הגל הוורוד" עם בחירתו של הוגו צ'אבס לנשיא ונצואלה ב–1999, והכרזתו על עצמו כעל סוציאליסט. צ'אבס לא התכוון להסכים עם הקונצנזוס הכלכלי של העולם המפותח, הדוגל בשוק חופשי והפרטות כבסיס ליעילות כלכלית, אלא הלך בדרך משלו, ששילבה את הרעיונות הסוציאליסטיים של המאה ה–19, של שליטת המדינה באמצעי הייצור ובדרכי חלוקת העושר, עם הצבעוניות והססגוניות הדרום־אמריקאית.

מפגינה נגד רוסף ברזיל
רויטרס

אחריו הגיעו נשיאים וראשי ממשלות במדינות דרום אמריקה אחרות, שפחות או יותר צידדו בהשקפת עולמו, עד שכ-75% מאוכלוסיית אמריקה הלטינית חיה תחת "הגל הוורוד" - כלומר, מדיניות שאינה קומוניסטית, אלא נוטה שמאלה במידה חזקה יותר או פחות. ואולם בשנה האחרונה אפילו המנהיגים המרכזיים של "הגל הוורוד", אלה שפעם נהנו מתמיכה סוחפת, איבדו מהפופולריות שלהם וצפויים לאבד גם את השלטון.

מרגרט תאצ'ר, כשהיתה ראש ממשלת בריטניה, אמרה שהבעיה עם סוציאליסטים היא שבסופו של דבר תמיד נגמר להם הכסף של אנשים אחרים. זה בדיוק מה שקרה בדרום אמריקה: סיומו של מחזור הגאות בסחורות, שהזרים מיליארדי דולרים של רווחים והשקעות למדינות היצואניות, מעוותות ככל שיהיו, הביא גם לקריסת הבסיס הכלכלי של המדיניות הפופוליסטית, שזקוקה לכסף רב כדי לחלקו לתומכיו במטרה שימשיכו לתמוך בו.

ניקולאס מאדורו, נשיא ונצואלה
רויטרס

מהפכת צ'אבס 
הביאה אסון כלכלי

בשנתיים האחרונות, ונצואלה בכל פעם זכתה במקום הראשון ב"מדד האומללות" של מדינות העולם, שמתבסס על שיעורי האינפלציה, שערי הריבית ושיעורי האבטלה. תושבי המדינה מתמודדים עם אינפלציה שמוערכת ב-160% בשנה, אף שהממשלה אינה מודה בשיעור זה, וכן עם שוק שחור למט"ח, הנובע מאי־מוכנותה של הממשלה להודות בערכו האמיתי של המטבע, השואף לאפס.

חוסר הגיוון הכלכלי, שבמקרה של ונצואלה הפך אותה ל"כלכלת צינור", משמעותו שהמדינה מייבאת כמעט את כל מוצרי הצריכה שלה, כולל מזון - והמצב האבסורדי שבו הממשלה אינה מאפשרת לגלות את ערכו האמיתי של המטבע המקומי, גורמת למחסורים כבדים במוצרי צריכה בסיסיים. המפלגה השלטת נוקטת יד קשה נגד חברי האופוזיציה, כולל כליאתם, ושולטת בעיתונות, בצבא ובבתי המשפט.

ובכל זאת, הסוציאליסטים בראשות מאדורו, נהג האוטובוס שצ'אבס הכתיר כממשיך דרכו, ספגו תבוסה בבחירות לפרלמנט. האמת היא שהפסדם היה צפוי, כי הרי גם המון הנלהב ביותר מתפכח לאחר שמונה שעות בתור לנייר טואלט. ייתכן שגם השכבות החלשות ביותר באוכלוסייה, שעל תמיכתן התבסס השלטון הצ'אביסטי, הבינו שההיפר-אינפלציה, האבטלה מעל 18%, שכר המינימום של 10 דולרים בחודש וההתכווצות הכלכלית של יותר מ-10% מהתמ"ג, הם תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה.

96% מסך הכנסות היצוא של ונצואלה הוא הנפט, שמחירו נפל ב-70% מהשיא האחרון במחצית 2014. היקף התשלומים על החובות שוונצואלה אמורה להחזיר בשנה הבאה, עולה על גודל עתודות המט"ח שלה. כדי לאזן את תקציבה זקוקה ונצואלה לעליית מחיר הנפט ל-125 דולר לחבית - לא משהו שיקרה בקרוב. עוד בתקופה הטובה, כשהנפט היה יקר והכסף זרם לקופת המדינה, הממשלה הסוציאליסטית צברה חוב לאומי גבוה בשל בזבזנות פופוליסטית, שבאה לידי ביטוי בתוכניות רווחה רחבות.

הוסיפו על כך את השחיתות הרווחת, את חוסר הטיפול בפשע ובאלימות, ואת הפגיעה בדמוקרטיה ובחירויות הבסיסיות - ותקבלו תמונה של משטר סוציאליסטי־פופוליסטי דמי־רודני ערב נפילתו. אז נאחל לוונצואלה ממשלה חדשה, שתתחיל לתקן את העיוותים של 20 השנים האחרונות.

ארגנטינה כבר לא מחכה לקירשנר

בבחירות בארגנטינה בנובמבר הפסידה מפלגתה של הנשיאה קריסטינה פרננדז דה קירשנר, שהמשיכה את מדיניותו של בעלה, הנשיא לשעבר נסטור קירשנר, לאופוזיציה הליברלית בראשות איש העסקים מאוריציו מאקרי. זאת, למרות מאמצי הנשיאה היוצאת לתחזק את הפופולריות שלה בכל מחיר: בשנה וחצי האחרונות היא משכה כמעט את כל עתודות המט"ח של הבנק המרכזי כדי לממן את שער החליפין הרשמי המנותק מהמציאות, והכניסה את תקציב המדינה לגירעון עמוק כדי להמשיך לחלק הטבות לתומכיה.

נציגי מפלגתה האשימו מעל כל במה אפשרית את האופוזיציה שהיא פועלת למען כוחות קפיטליסטיים רעים, כמו קרן המטבע הבינלאומית ותאגידי ענק רב־לאומיים, שרוצים לעשוק את הארגנטינאים הפשוטים. אותה רטוריקה סייעה לנשיאת ברזיל להבטיח לעצמה כהונה שנייה לפני כשנה, אך הארגנטינאים לא הלכו שולל אחר הפופוליזם הזול (שעולה להם ביוקר). מאקרי רשם ניצחון בבחירות, אך מפלגתה של קירשנר עדיין שולטת באיגודי העובדים החזקים ובשני בתי הפרלמנט - כך שמלאכתו לא צפויה להיות קלה. כמו כן, מאקרי ניצח באחוזים בודדים, ורבים מתומכיה של קירשנר מקשרים את מפלגתה עם סובסידיות, תוכניות רווחה וצמיחה כלכלית שמומנו בהכנסות מנפט ומסחורות בתקופת הגאות.

למאקרי לא יהיה קל להתמודד עם הגירעונות שנוצרו על ידי כל אלה בתקופה של הכנסות נמוכות מיצוא. ואולם, לפחות בשביל ההתחלה, הוא יוכל לפרסם את הנתונים האמיתיים לגבי מצבה של כלכלת ארגנטינה - מה שהממשל היוצא הסתיר בנחישות. כך הוא יוכל להתחיל לבנות מחדש את אמון התושבים וביטחון העסקים והמשקיעים בכלכלה, שסבלה כל כך הרבה שנים ממדיניות פופוליסטית כושלת.

לאחר מכן, יצטרך מאקרי להתייחס לרשימה ארוכה של בעיות כלכליות, פוליטיות וחברתיות קשות, כמו היפר־אינפלציה וצניחת ערך המטבע, החברות המולאמות הלא־יעילות ששוקעות בחובות, מסים ומכסים גבוהים, מכשולים בפני השקעה, מערכת משפט חסרת אמון ציבורי, היעדר גישה לשוקי הון בינלאומיים בעקבות אי־הסדרתה של פריסת החובות מחדלות הפירעון של 2001 אל מול כל הנושים, ועוד.

יכול להיות שנצחונו של מאקרי יביא, או יזרז, שינוי פוליטי ומדיני גם בשאר מדינות אמריקה הלטינית, שבהן שולטים מנהיגים פופוליסטיים. אמנם המכה של מחירי הסחורות הנמוכים עלולה לפגוע בכל הממשלות של המדינות המייצאות, אך היא תפגע יותר בחברי "הגל הוורוד", שכן ניהול הכלכלות היה הגרוע ביותר, ורק ההכנסות הגבוהות מהיצוא הסוו את העיוותים.

אלה הן גם המדינות שעלולות לסבול יותר מתסיסה ציבורית, שכן הממשלות הפופוליסטיות הרגילו את נתינהם ל"מתנות" וסובסידיות, במקום לעודד השקעה זרה וסחר בינלאומי, שמסייעים לשכבות החלשות באמצעות שוק העבודה. המעבר של ארגנטינה לפסי דמוקרטיה וליברליזציה כלכלית עשויה לזרז שינוי בברזיל, באקוודור ובבוליביה, ובסופו של דבר להיטיב עם כל אזור אמריקה הלטינית. מה שבטוח הוא שהשינוי המדיני בוונצואלה, ועוד יותר בארגנטינה, צפוי לפתוח את האזור להשקעה זרה ולעודד תיקון קשרים עסקיים ופיננסיים עם ארה"ב ועם המערב בכלל.

כעת, התקווה היא שהשלכות המדיניות הפופוליסטית, והשוני בין תוצאותיה לבין אלה של מדיניות כלכלית שפויה יותר, יהיו ברורים לכל. בסך הכל, ניתן להשוות את הנתונים של שני איגודים אזוריים: מרקוזור, הכולל את ונצואלה, ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי, אל מול הברית הפאסיפית, הכוללת את מקסיקו, פרו, קולומביה וצ'ילה. האיגוד הראשון צפוי לרשום השנה התכווצות כלכלית של 2.3%, בעוד השני צפוי לסיים את השנה עם צמיחה חיובית של 2.3%.

עתידה הכלכלי של אמריקה הלטינית אינו בטוח בשלב זה, שכן תוצאות הבחירות החיוביות אינן מבטיחות הצלחה של המדיניות החדשה, וגם לא את המשכיותו של השלטון החדש. ואולם השינוי הפוליטי מאפשר תקווה למדיניות הגיונית ושקולה יותר, לשקיפות ולפתיחות, ולאמון רב יותר בכלכלה מצד הצרכנים, העסקים והמשקיעים - כלומר, לתחילה מחודשת של מומנטום הצמיחה.

ברית הוא מנכ"ל בית ההשקעות טנדם קפיטל; ויימן היא אנליסטית מאקרו 
לשווקים גלובליים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#