פרשנות

מה יקרה אם הבנק הפדרלי טעה בהעלאת הריבית

ההיסטוריה תתקשה ללמד אותנו מה יקרה לאחר העלאות ריבית בארה"ב, אבל אפשר לצפות לזרימות הון לכיוון הדולר ■ אם כלכלת ארה"ב תיבלם, ילן תיזכר לרעה כמו טרישה האירופי

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים9
דפנה מאור
דפנה מאור

הפעם האחרונה שהבנק הפדרלי עשה תפנית מהורדות ריבית להעלאת ריבית היתה ב-30 ביוני 2004. לאחר שהוריד את הריבית לשפל היסטורי של 1% בעקבות משבר הדוט.קום והתקפות הטרור של ספטמבר 2001, חזרה הכלכלה האמריקאית לפסים של צמיחה מהירה. צמיחה מהירה כל כך, שהחזירה את מחירי הנכסים – בתים, מניות, אגרות חוב וסחורות – לעלייה מהירה ושיאים היסטוריים.

במהלך הסחרור שחל בין 2004 ל-2007-8 העלה הבנק שוב ושוב את הריבית, עד שבועת הפיננסים והנדל"ן המטורפת התפוצצה לאמריקאים ולשאר העולם בפרצוף. תוך שנתיים ירדה הריבית לרמה שהיתה בלתי נתפשת במשך רוב ההיסטוריה המודרנית – 0%. כיום במרבית הכלכלות המפותחות בעולם הריבית נעה בין 0% ל-0.5%.

העלאת הריבית בארה"ב - וול סטריט
וול סטריטצילום: אי פי ,richard drew

בעולם של ריבית אפסית ושלילית נוצרים עיוותים פיננסיים וכלכליים קשים, עליהם נכתב רבות. אחד העיוותים הבולטים היה הקשר שנשבר בין תעסוקה וביקוש לעובדים לבין אינפלציה. בדרך כלל, כשכלכלה מתאוששת, כפי שקרה בארה"ב, והביקוש לעובדים גדל, עולה השכר, ואז עולים גם מחירי המחירים והשירותים. כך נוצרת אינפלציה, שמחייבת ריבית גבוהה כדי למנוע התחממות יתר. במחזור הכלכלי האחרון זה לא קרה – ובגלל זה התמהמה הבנק הפדרלי זמן רב במיוחד עד שהחל להעלות את הריבית.

ההיסטוריה לא תצליח ללמד אותנו מה יקרה כשהריבית בארה"ב תעלה מכאן והלאה, כפי כפי שעשו. ייתכן שללא הורדת הריבית ארה"ב היתה שקועה בשפל כלכלי ממושך בעשור האחרון. וייתכן שההורדה דווקא חרצה את גורלה לדשדוש, אי שוויון וקושי מתמשך.

סטנלי פישר, סגן יו"ר הבנק הפדרלי צילום: עופר וקנין

מה שיקרה הלאה יכול ללבוש הרבה צורות: , תזעזע את הכלכלה האמריקאית ותסיג אותה לאחור, מה שיחייב פניית פרסה בטווח הבינוני. אם כך יקרה עלול המהלך להירשם בהיסטוריה כגרוע ביותר מאז שז'אן קלוד טרישה, נגיד הבנק המרכזי של אירופה לשעבר, עשה מהלך דומה באמצע תקופת מיתון בעשור הקודם, כאילו נרדם בתקופת האינפלציה של שנות ה-80 ושכח שעברו 20 שנה וכמה משברים כלכליים.

ג'נט ילן וסטנלי פישרצילום: אי–פי

ייתכן שהכלכלה האמריקאית כבר בשלה להעלאת ריבית, אך הפער בין מצבה והריבית שבה לבין יתר העולם – באירופה, שווייץ, בריטניה ויפן אין שום סיכוי להעלאת ריבית בשנה הקרובה, – יגרום לחוסר איזון גדול יותר בשערי חליפין, לטובת הדולר. אלה בתורם יכתיבו מאזני סחר קיצוניים יותר, זרימות הון מהירות יותר לדולר, ויעשו באופן כללי כאבי ראש לנגידי הבנקים המרכזיים ברחבי העולם. מצד אחד, כלכלות יצוא ישמחו על חולשת הדולר, אולם מצד שני, כוח הקנייה הפוחת של מטבעות מקומיים יפגע בצריכה.

ז'אן קלוד טרישהצילום: ביזנס אינסיידר

יש עוד גורם אחד שימלא תפקיד חשוב בחודשים הבאים עבור הבנק הפדרלי וכל היתר בקביעת הריבית וכיוונה של האינפלציה – . ירידתם המואצת בשנתיים האחרונות תרמה לדיכוי רמות המחירים. הבנק הפדרלי בהחלטתו בעצם אותת שהוא מאמין שהירידה הזאת תיבלם, וזאת למרות שכל הסימנים מראים שהביקוש מסין, הצרכנית הגדולה ביותר של אנרגיה וסחורות תעשייתיות וחקלאיות, נחלש. אם המחירים ימשיכו לרדת - הבנק הפדרלי עלול לגלות שהוא מחטיא את יעד האינפלציה באופן קרדינלי עוד יותר משעשה בשנים הקודמות, ושתחזיות הצמיחה האופטימיות שלו מתבדות.

גם אם תמלא את הבטחתה ותעלה את הריבית עוד ארבע פעמים בשנה הקרובה, ילן תביא את רמתה ל-1.25% בלבד, ריבית נמוכה להפליא במונחים היסטוריים, שהשפעותיה על הקצאת ההון בתוך הכלכלה האמריקאית לא צפויות להיות קיצוניות, אולם להשפעות פסיכולוגיות יש נטייה לצאת משליטה ולהיות עמוקות יותר לעיתים מאשר השפעות מוחשיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker