השחקן הבלגי הנשכח שרונלדו ובקהאם חייבים לו מיליונים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השחקן הבלגי הנשכח שרונלדו ובקהאם חייבים לו מיליונים

לפני 20 שנה התקבל חוק בוסמן שאיפשר לשחקנים לעבור קבוצות באופן חופשי – ובדרך להרוויח מיליונים. על החוק הזה אחראי שחקן בלגי שלא רבים זוכרים את שמו

תגובות

כולם בכדורגל האירופי צריכים להכיר את שמו, אבל רק מעטים יודעים איפה הוא גר או יכולים לזהות אותו ברחוב. השבוע ימלאו 20 שנה לניצחון במאבק המשפטי שנחשב לאבן דרך של ז'אן-מארק בוסמן, קשר במועדון כדורגל קטן בעיר בלגית קטנה. מאבק משפטי שהעניק לשחקני כדורגל יותר זכויות במעבר בין מועדונים. המאבק המשפטי הוביל בסופו של דבר לרשימת הכוכבים הנוצצים בעלי חוזים של מיליונים שהרכיבו מועדונים כמו ריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד – רשימה הכוללת בין היתר את דיוויד בקהאם, כריסטיאנו רונלדו ולאונל מסי.

"קוראים לי בוסמן, אבל גם אם לא זוכרים אותי, את חוק בוסמן יזכרו", אמר השחקן לשעבר, כיום בן 51, בראיון טלפוני. "זה היה המשפט של העשור".

דיוויד בקהאם ב-2007
רויטרס

חלקם של בוסמן ועורכי הדין שלו בהון של כוכבי הכדורגל חשוב כמו חלקם של איל המדיה רופרט מרדו ורואי החשבון שלו. ביחד עם הזינו בהכנסות מטלוויזיה בשנות ה-90, פסיקת בוסמן הובילה לשינוי שהפך את הספורט למה שהוא כיום, תחרות בין המגה-עשירים על המגרש ומחוצה לו.

הכל התחיל כשמועדון הכדורגל RFC לייז', המועדון שבו שיחק בוסמן, סירב לאפשר לו לעבור לדנקרק הצרפתית ללא תשלום קנס ברגע שהחוזה שלו הסתיים. בוסמן החל מאבק משפטי שנמשך שנים שנגמר בפסיקה של בית המשפט האירופי שלא רק העניקה לשחקנים ברחבי היבשת אפשרות לעזוב את הקבוצה שבה שיחקו ללא פיצוי כספי בתום החוזה, אלא גם ביטלה את המגבלות על מספר שחקני הכדורגל האירופים בכל אחת מהקבוצות.

בוסמן עשה לכדורגל האירופי את מה שעשה קורט פלאד לבייסבול האמריקאי. כעת יכולים שחקני כדורגל מקצוענים להחליף קבוצות בתום החוזה שלהם. יש דמיון נוסף בין השניים: במקום להפוך לכוכבים, שניהם נחשבו בסופו של דבר לשחקנים נידחים.

ז'אן מארק בוסמן ב-1995
ASSOCIATED PRESS

אחרי ששרף פיצוי בסכום של 16 מיליון פרנקים בלגים (סכום שהיה שווה אז כ-470 אלף דולר) שקיבל מהתאחדות הבלגית ב-1998, לבוסמן לא נשארו חסכונות רבים נוספים. המאבק המשפטי של בוסמן נהפך בסופו של דבר למאבק בהתמכרויות.

"לא הייתי רצוי יותר בעולם הכדורגל", אמר בוסמן. "זכיתי בזכות למעבר חופשי של שחקנים. לא הרבה הודו לי על כך".

המשפט התנהל במשך יותר מחמש שנים, שבמהלכן לא יכול היה בוסמן לשחק כשהיה אז בשנות ה-20 המאוחרות לחייו, הגיל שבו שחקני הכדורגל מגיעים לשיא הקריירה שלהם, אומר דניאל גיי, שותף במשרד עורכי הדין שרידנס המתמחה בספורט.

החוק התקבל בהלם על ידי התאחדויות הכדורגל והגופים הבינלאומיים המפקחים אחרי שפסיקת בית המשפט קבעה את עקרונות החופש שלפיהם מועדון לא יכול למנוע משחקן לעבור קבוצה", הוא אומר. "זה נראה ברור כיום, אבל אז זה לא היה. הוא הימר על הקריירה שלו".

ההשלכות של הפסיקה לא השפיעו רק על אירופה והגיעו גם לברזיל, המדינה שמספקת הכי הרבה שחקנים לליגות מקצועניות בעולם. לפי מרקו מוטה, עורך דין המתמחה בספורט, הפסיקה הובילה ל"מהפכה".

לפסיקה יש גם כמה השלכות משמחות פחות. כמה מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה נשארו בצל של השחקנים שלהן לשעבר.

אייאקס אמסטרדם, למשל, היתה בצמרת הקבוצות באירופה עד פסיקת בית המשפט, אך היא לא הצליחה להתמודד עם המועדונים העשירים יותר. הפעם האחרונה שבה זכתה הקבוצה בגביע אירופי היתה ב-1995, השנה שבה בוסמן ניצח במשפט. זה גרם לנטישה של שחקנים כשהקבוצות הכי עשירות אוגרות שמות נוצצים.

"בסופו של דבר, זה הוביל לחוסר יציבות בכדורגל", אמר רפאל פולי ממייסדי חברת המחקר CIES שעוסקת בעיקר בכדורגל.

הפסיקה הגיעה במקביל לתנופה בכדורגל האירופי, כשכסף ממכירת זכויות שידור סייע להאיר את הספורט מימי החוליגנים האפלים והאצטדיונים המתפוררים של שנות ה-80.

הליגה המושכת ביותר באירופה, הפרמייר ליג באנגליה, שבה משחקים השחקנים היקרים בעולם, מכרה באחרונה את זכויות השידור המקומיים למשחקים תמורת 5.1 מיליארד ליש"ט (7.7 מיליארד דולר). זה גם מאפשר לקבוצות קטנות יחסית כמו ווסט ברומוויץ' אלביון ליצור קשר עם חלוצים מוונצואלה, קשרים מבנין ומגנים מקוסטה ריקה.

ללא בוסמן, שוק ההעברות לא היה מגיע ל-5 מיליארד דולר בשנה. השוק גם שונה מאוד מהמצב שבו החתמה של שחקן מאזור שונה בבריטניה החשיבה אותו לאקזוטי, אומר המאמן לשעבר של נבחרת אנגליה, גרהאם טיילור. "אני זוכר שכשהחתמנו שני שחקנים מסקוטלנד זה היה דבר גדול", הוא נזכר באירוע משנות ה-60. "בסופו של דבר, כדורגל הוא משחק עולמי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#