ממשלות אסיה ניסו להוזיל את האורז, אבל הוא דווקא התייקר - והעניים נפגעו במיוחד - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממשלות אסיה ניסו להוזיל את האורז, אבל הוא דווקא התייקר - והעניים נפגעו במיוחד

סובסידיות שעוזרות לחקלאים עשירים, שחיתות ותוכניות כושלות לחלוקת אורז לעניים - כל אלה דווקא הקפיצו את מחיר האורז, שכה נחוץ למאות מיליונים ברחבי אסיה ■ בעוד מחירי החיטה והתירס זינקו ב-2008-2007 בשל גורמים חיצוניים, האורז התייקר בשל התערבות ממשלתית

2תגובות

16% מבין 250 מיליון אזרחי אינדונזיה נאלצים לשרוד עם הכנסה של פחות מ–1.9 דולרים ביום, וכך גם יותר מ–6% מ–15 מיליון הקמבודים. בשתי המדינות, האורז הוא הגידול החקלאי הבסיסי, שמספק יותר ממחצית מהצריכה הקלורית היומית של העניים. זה מעמיד את הקמבודים הנזקקים ביתרון ברור: בין ינואר 2014 לאפריל השנה, המחיר הסיטוני הממוצע של קילו אורז בקמבודיה היה כ–40 סנט, לעומת כמעט 70 סנט באינדונזיה.

יש כמה סיבות לכך שהאורז יקר יותר באינדונזיה. קודם כל, אינדונזיה היא יבואנית אורז נטו, ואילו קמבודיה מגדלת יותר אורז משהיא צורכת. אינדונזיה היא גם קבוצת איים מרוחקת עם תשתיות איומות, מה שמגדיל את עלויות ההובלה. אבל דיוויד דאו מארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), מצא כי עלויות ההובלה אחראיות רק לחלק קטן מפער המחירים. רוב הפער נובע ממדיניות שונה.

שדה אורז ביפן
רויטרס

כמו מדינות אסיאתיות רבות, אינדונזיה רוצה לספק את צורכי האורז שלה עצמה. אלא שבמקביל למאמץ לסייע לחקלאים להיות תחרותיים יותר, באמצעות השקעות בחקלאות ובתשתיות, ממשלת אינדוזיה, כמו אחרות באזור, מבצעת מניפולציה בשוק האורז על ידי שלל סובסידיות, מכסים ומנגנוני תמיכה ביצרניות מקומיות. התערבויות אלה נובעות מכוונות טובות - אבל מעלות את המחירים עבור הצרכנים, ופוגעות בעיקר בעניים ביותר.

לא רק מזון

אסיה צורכת 90% מהאורז בעולם. האסיאתים משתמשים באורז לייצור קמח, אטריות ורפרפות. פעוטות וזקנים ניזונים מדייסת אורז. לדייסות אורז יש מקום של כבוד בארוחות בוקר במלונות היוקרה של הונג קונג וגם במטבח הכפרי בהונאן שבסין. אלכוהול המיוצר מאורז - בין אם סאקה ביפן או ויסקי אורז בתאילנד - נלגם אל תוך הלילה במועדוני קריוקי ובתחנות דרכים.

אורז אינו רק מצרך בסיס קולינרי: יש לו שימושים דתיים ותרבותיים ברחבי אסיה. הוא מופיע במזבחים בודהיסטיים ומוצע כקורבן לאבות משפחה מתים. חקלאים מתפללים לאלי האורז לפני הקציר ומודים להם לאחריו. בשפות אסיאתיות רבות הפועל "לאכול" פירושו למעשה "לאכול אורז".

קציר אורז בפקיסטאן
רויטרס

שכיחותו ומרכזיותו של האורז מקנים לו חשיבות פוליטית עצומה - יותר מכל מאכל אחר. בכל מדינה מאמינים שהאורז המקומי הוא האיכותי ביותר: התאילנדים אוהבים את ניחוח אורז היסמין המקומי, ההודים מפארים את קלילותו של האורז הבסמטי, והיפנים מתהדרים במרקם העדין של הקושיהיקרי ממחוז ניגאטה. בעיני רבים מתושבי אסיה, תלות באורז זר היא עלבון תרבותי.

האימוץ המוקדם של זנים יעילים במיוחד בתקופת "המהפכה הירוקה" סייע לאינדונזיה ולפיליפינים להגיע - לתקופה קצרה בלבד - לעצמאות אורז בשנות ה–80. אבל במשך מרבית מאה השנים האחרונות, הן היו מייבאות אורז. יצואניות האורז ביבשת נהנות מיתרון תחרותי אדיר, בצורת דלתות בנהרות הגדולים, המציעות תנאים מושלמים לגידול אורז ודרך נוחה להובילו. מדינות אי וחצי־אי כמו אינדונזיה, מלזיה והפיליפינים לא נהנות מקרקעות ביצתיות נרחבות ושטוחות כאלה - חקלאיהן אמנם מפיקים יותר אורז ליחידת שטח, אבל השטח המעובד שלהן קטן בהרבה.

ממשלות רבות מסתכלות בחשש לאחור על זינוק המחירים של 2007–2008, ורואות במשבר סיבה לתגבר את התפוקה המקומית, כדי שלא יהיו תלויות בשוק הבינלאומי התנודתי. אבל, למעשה, שוק האורז יציב יחסית: קצב התפוקה לרוב מדביק את גידול האוכלוסייה באסיה - ולעתים אף עולה עליו. מחירי האורז העולמיים אינם תנודתיים יותר משל שני מזונות הבסיס הבינלאומיים האחרים: חיטה ותירס, שגם מחיריהם זינקו ב–2007–2008.

עם זאת, מחירי החיטה טיפסו בשל מחסור כתוצאה מפגעי מזג האוויר, ומחירי התירס זינקו בשל ביקוש מוגבר לאתנול. האורז, לעומתם, התייקר חדות כיוון שממשלות נלחצו. הודו הגבילה את יצוא האורז, מה שהזניק את המחירים הבינלאומיים. הפיליפינים - שבה היו מלאי אורז ממשלתיים קטנים ומלאי פרטי גדול ודי מלא, היתה על סף בציר שיא - קנתה כמויות אדירות של אורז וייטנאמי ביוקר, מה שסייע לבהלת אורז בוייטנאם.

תאילנד שקלה להגביל את היצוא וליצור קרטל יצוא אורז, בהשראת אופ"ק, יחד עם וייטנאם, קמבודיה ומיאנמר. במקומות אחרים, יצואניות קטנות יותר צימצמו את היצוא, בעוד יבואניות וחקלאים אגרו אורז. המחירים החלו לרדת רק במחצית השנייה של 2008, כאשר וייטנאם, יפן ותאילנד הכריזו כי יגדילו את היצוא, ומחירי הנפט ועלויות ההובלה התחילו לרדת.

התערבות ממשלתית קוראת לגנב

הלקח מאירוע זה היה הסכנות שבהתערבות. אבל ממשלות ממשיכות להתערב בשווקים. הן מנסות להטיל הגבלות סחר, לתמוך במחירים ולתת סובסידיות ניכרות על חשמל, דשנים ומים - בעיקר כדי לשמור על יציבות מחירים מקומית, להבטיח אספקה גם בעתות משבר ולהגן על חקלאים מקומיים.

במובן מסוים, זה עבד. ברחבי אסיה, מחירי האורז המקומיים יציבים יחסית. אבל במדינות המנסות לצמצם את היבוא שוררים לרוב מחירים גבוהים יותר מאשר ביצואניות. יפן, למשל, שומרת על רשת של חוות אורז קטנות, ארכאיות, לא יעילות ומסובסדות. הגיל הממוצע של חקלאי האורז ביפן הוא 70. יפן מייבאת אורז בחוסר רצון, וממסה את האורז המיובא בכבדות. המכס על אורז מעובד צפוי להיוותר 778% גם לאחר שתצטרף להסכם הסחר בהובלת ארה"ב, ה–TPP, שבמסגרתו הסכימה להנמיך מכסים על יבוא סחורות חקלאיות אחרות.

הממשלה משחקת תפקיד גדול אף יותר באינדונזיה ובפיליפינים, שכן היא קובעת למעשה את גודל היבוא. המכסה משתנה משנה לשנה, כתלות בקציר המקומי. שתי המדינות גם קובעות רצפת מחיר לחקלאים ותקרת מחיר לצרכנים. וייטנאם, יצואנית אורז, משתמשת במכסות כדי להגביל את כמות האורז היוצאת מהמדינה, וכך לייצב את המחירים המקומיים. הגבלות אלה יוצרות פעילות רווחית למבריחים.

ממשלות לא רק מכתיבות את היקף הסחר, הן גם רוכשות אורז ישירות. במשך יותר מעשור, הממשל הסיני רוכש אורז מחקלאים מקומיים במחירים גבוהים ממחיר השוק, כדי לתחזק את המלאים שלו. הממשל ההודי מבטיח לחקלאים מחיר רצפה באופן תיאורטי, אם כי רבים מהם אינם זוכים לו. "חוק ביטחון המזון הלאומי", שהועבר בהודו ב–2013, אמור להבטיח כי עניים יוכלו לרכוש אורז מהממשל במחירים נמוכים ממחיר השוק, ברשת של כ–60 אלף חנויות "מחיר הוגן". מערכת שיווק לא יעילה זו - הממשל המרכזי רוכש אורז ושולח אותו לראשי המחוזות, המפיצים אותו לחנויות - מספקת אינספור הזדמנויות לשחיתות. יש המעריכים כי יותר ממחצית מהאורז נגנב בדרך, וכי טונות אורז שנועדו לעניים נרקבות במאגרי הממשל האדירים.

גם אינדונזיה מבטיחה מחירי רצפה ותקרה, ומיישמת תוכנית הפצת אורז דומה. הפצת אורז מסובסד לכ–16 מיליון משפחות עולה לאינדונזיה כ–1.7 מיליארד דולר בשנה. אבל גם שם, התוכנית סובלת מאישומי שחיתות, וחלק מהאורז היה רקוב ומלא מזיקים עד שהגיע למשפחות העניות. יש משפחות שמכרו את האורז בחזרה לסוחרים במחיר גבוה פי כמה מהמחיר המסובסד. במחקר של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) נמצא השנה כי כתוצאה מהתערבות הממשל, האורז באינדונזיה עולה כמעט 60% יותר מאשר בשוק העולמי.

ב–2012, תאילנד הגתה תוכנית איומה לרכישת אורז מחקלאים במחירים הגבוהים ממחיר השוק, לאגור אותו כדי להביא לעליית מחירי האורז בעולם (באותה עת, תאילנד היתה היצואנית הגדולה ביותר של אורז), ואז למכור אותו כשהמחירים יעלו. רעיון זה נכשל כאשר יצוא גובר מהודו פיצה על הירידה ביצוא מתאילנד, והתוכנית עלתה לממשל התאילנדי ביותר מ–16 מיליארד דולר בסופו של דבר, והותירה אותו עם 13 מיליון טונה אורז נרקב. ראש ממשלת תאילנד, ינגלוק שינאווט, הודחה בגלל התוכנית, וחקלאים רבים עדיין לא קיבלו את כספם מהממשל.

העשירים נהנים, העניים סובלים

כתוצאה מהתערבויות אלה, מיליארדי אנשים רוכשים אורז במחירים גבוהים ממחירי השוק. במדינות עניות, זה פוגע בכוח הקנייה של עניים, מדרדר את מצבם עוד יותר, ופוגע בהתפתחותם של ילדים עניים בשל מניעת הגישה למאכלים מזינים.

ממשלות מצדיקות את המחירים הגבוהים בטענה שהם מסייעים לחקלאי האורז העניים. אבל בפועל, רוב ההטבות מרוכזות בידי החקלאים העשירים - שבידיהם עודפי אורז שהם מוכרים. חקלאים שאינם מצליחים לגדל מספיק אורז להאכלת משפחותיהם, סובלים ממדיניות זו, וכך גם עובדים ללא קרקעות, עניי הערים, ומגדלי סחורות חקלאיות אחרות. מדובר במאות מיליוני אנשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#