האם עסקי העיתונות במשבר או שהם מתאוששים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חומות ללא תקווה

האם עסקי העיתונות במשבר או שהם מתאוששים?

ההכנסות מפרסום יורדות, חומות התשלום לא מועילות ועיתונים ותיקים רבים מתקשים לשרוד ובלית ברירה ממשיכים לקצץ

תגובות
משרדי ניו יורק טיימס
בלומברג

עסקי העיתונות - לאן? סכומי עתק מושקעים באתרי חדשות באינטרנט: המו"לית הגרמנית, אקסל שפרינגר, רכשה את האתר ביזנס אינסיידר בספטמבר, בעסקה שהעריכה אותו בשווי של 442 מיליון דולר; באוגוסט השיקעו NBC יוניברסל, אולפני הסרטים והטלוויזיה, 200 מיליון דולר באתר באזפיד. ואולם בקרב גופי המדיה הוותיקים, ההכנסות מפרסום ממשיכות ליפול, כפי שהמחישו נתונים שפירסמו בחודש שעבר ניוז קורפ וטריביון פבלישינג (שעם העיתונים שלו נמנים "שיקגו טריביון" ו"לוס אנג'לס טיימס").

עיתונים יומיים בארה"ב הפסידו כ–30 מיליארד דולר של מהכנסות מפרסום ב–2005–2014 - 60% מהסכום הכולל. כל ירידה בהכנסות גורמת, ברוב המקרים, לקיצוצים בחדר החדשות. הטריביון מציע פרישה מרצון בתנאים מועדפים ל–500 עובדים - 7% מכוח העבודה. הקיצוצים עזרו אמנם להגביל את הנזק בטווח הקצר לרווחי המו"לים, אבל התחזית עגומה. ג'ים צ'יזהולם, יועץ מדיה, צופה כי ההכנסות מפרסום בעיתונות המודפסת יירדו לאפס בהרבה עיתונים בארה"ב ובאירופה. באשר לפרסומות באינטרנט, הרי שהמגוון המתרחב של מקומות שבהם ניתן להציב אותן גורם לכך שהמחירים ימשיכו ליפול.

נוטשים את חומת התשלום

עיתוני ניו יורק טיימס
בלומברג

מה יכולים העיתונים לעשות כדי להציל את עצמם, מלבד למצוא בעלים מיליארדרים שיוכלו לספוג שנים של הפסדים? עבור רובם, אחד הפתרונות האפשריים — גביית תשלום מקוראים על תכנים באינטרנט — לא הניב תועלת רבה. שנתיים אחרי שהציגה חומת תשלום ל"סאן", העיתון הגדול ביותר שלה בבריטניה, הודיעה ניוז קורפ כי תבטל אותה. חומות תשלום שמאפשרות לקוראים לקרוא כמה מאמרים בחינם לפני שהם צריכים לשלם, עבדו בכמה עיתונים גדולים ובולטים בהם "ניו יורק טיימס" ועיתונים המתמחים בנושא מסוים, כמו "פייננשל טיימס", שהיה חלוץ הרעיון הזה. ואולם ברוב העיתונים הכלליים אנשים נוטים לקרוא את התכנים החינמיים, ואז לעזוב. צ'יזהולם אומר כי המשתמש האמריקאי הממוצע במחשב אישי מבלה רק 228 שניות בכל ביקור באתר חדשות.

חלק מהעיתונים באירופה מכניסים קצת כסף ממכירת מאמרים בודדים בכמה עשרות סנט בשיתוף עם החברה ההולנדית בלנדל (Blendle). ואולם דאגלס מקייב, מחברת המחקר אנדרס אנליסיס, אומר כי בדיוק כמו עם חומות התשלום, לרעיון הזה יש פוטנציאל מוגבל לעיתונים בשפה האנגלית, שצריכים להתחרות באלפי מקורות חדשות חינמיים על תשומת הלב של הקוראים.

עבור עיתונים רבים, אם כן, התקווה העיקרית היא למצוא דרכים להגדיל את הפרסום ברשת. עם זאת, ההכנסות מפרסום דיגיטלי בעיתונים היומיים בארה"ב הסתכמו ב–3.5 מיליארד דולר ב–2014, רק 11% יותר מאשר ב–2007, לפי נתוני מכון המחקר Pew והתאחדות העיתונים של ארה"ב. אנליסטים אומרים כי כ–10% מההכנסות האלה יגיעו לשתי חברות מדיה דיגיטלית: באזפיד והפינגטון פוסט. שתי חברות האלה לצד וייס מדיה, היו הרבה יותר יצירתיות בעשיית כסף מתעבורת האינטרנט של האתרים שלהן.

הבעיה של העיתונים מדרג הביניים היא שהפרסום הדיגיטלי הנפוץ ביותר הזמין הוא מתוכנת — כלומר, ממוקם על ידי תוכנה שמנסה למקסם את קהל היעד בלי הרבה משמעות לגוף התוכן שבו הוא מתפרסם. זה זול מאוד, בין היתר, משום שהיצע השטח לסוג המודעות האלה הוא כמעט אינסופי. עלייתן של תוכנות חסימת פרסומות מהווה גם היא איום, אם כי מנכ"ל אקסל שפרינגר, מתיאס דופנר, אמר באחרונה כי באתר "בילד", העיתון הגדול ביותר של הקבוצה, שיעור הקוראים שמשתמשים בתוכנות לחסימת פרסומות ירד מרבע לפחות מעשירית כשהתחילו לאלץ אותם לבחור בין צפיה בפרסומות לתשלום עבור מאמרים.

עיתוני פייננשל טיימס
בלומברג

עוברים לסרטונים ולתוכן שיווקי

המפרסמים רוצים גם להוציא יותר על וידאו ותכנים ממומנים, שני תחומים שבהם קל ללכוד את תשומת הלב של הקוראים (ושאינם מאוימים על ידי חוסמי פרסומות). ואולם הקוראים אינם רגילים לצפות מהעיתונים שלהם לסרטונים, ולעיתונים חסרים לעתים קרובות הניסיון והמשאבים להפיק סרטים בסטנדרטים גבוהים מספיק. יש כאלה שבכל זאת עושים מאמצים. בחודש שעבר השיק "ניו יורק טיימס" אפליקציית מציאות וירטואלית עם סדרה של סרטוני 360 מעלות, שלדברי העיתון גרמו לקוראים להישאר באתר קרוב ל–15 דקות בממוצע.

שניים מהסרטונים האלה היו פרסומות, לג'נרל אלקטריק ומיני. הגישה הזאת, שבה הפרסומות מוגשות באותו פורמט כמו תוכן עיתונאי, ומשולבות בו, נקראתnative advertising (פרסום משולב תוכן). באזפיד וכמה גופי תוכן דיגיטליים אחרים עושים חלק גדול מהכסף שלהם בשיטה הזאת. גם עיתונים ותיקים מנסים אותה, בהם "וושינגטון פוסט" (שתעבורת האינטרנט שלו זינקה מאז שנרכש על ידי מייסד אמזון ג'ף בזוס), "ניו יורק טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל". ואולם גופי חדשות קטנים יותר עלולים להתקשות במשיכת מפרסמים שייצור מודעות המתאימות לסגנון הביתי שלהם.

מארק תומפסון, מנכ"ל "ניו יורק טיימס", אומר כי אין גבול לפוטנציאל הטמון בפרסום משולב תוכן. חלק מקוראיו חולקים על דעתו. העיתון כבר נאלץ לבצע שינוי לאחר שחלק מהקוראים התנגדו למיתוג של תכנים כ"סיפורים מהמפרסמים שלנו", והשמיט את המלה "סיפורים".

אחת הדרכים שבה עיתונים יוכלו למשוך יותר מפרסמים, או אפילו לגרום ליותר קוראים לשלם על חדשות, היא לזהות תחומים חדשים של סיקור שאנשים יראו כבעל ערך מיוחד. "בוסטון גלוב" השיק בחודש שעבר אתר שמוקדש לבריאות ורפואה בשם Stat, ועוד אחד שמוקדש לדת הקתולית, בשם Crux. חלק מעיתוני יום ראשון הצליחו לגייס קצת כסף בעזרת מועדוני גינון ויין, שבהם נמכרים מוצרים לצד מאמרים הקשורים אליהם. עדיין מוקדם מדי להספיד את העיתון היומי הכללי, גם אם רבים מהעיתונים האלה נאבקים על חייהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#