המדינה שבה 3,500
 אנשים משלמים 60% מכל המסים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה שבה 3,500
 אנשים משלמים 60% מכל המסים

אף שקולומביה אינה מדינת נפט של ממש כמו כמה משכנותיה, ממשלתה נשענה רבות על הכנסות מגזר הנפט, וכעת
 מתקשה להתמודד עם הירידה במחירו ■ השקעה בתשתיות ועידוד הייצור והיצוא עשויים לסייע לכלכלה שלה לצאת מהמשבר

9תגובות

בצדו האחד של כביש ויה 40 בברנקייה - עיר נמל תעשייתית בצפונה של קולומביה - זורם נהר מגדלנה הרחב והבוצי. מצדו השני ניצבת שורת מפעלים. בתוך הבניין עלום השם שבו יושבת חברת התרופות פרוקאפס (Procaps), נשים מחפשות בידיהן פגמים זעירים בזרם של קפליות פרצטמול.

פרוקאפס, שנוסדה על ידי רובן מינסקי, שאביו הגיע לברנקייה אחרי שברח לשם מהנאצים בפולין, היא תאגיד בינלאומי. מחצית מהכנסותיה ב–2014 כ–500 מיליון דולר — הגיעה מחוץ לקולומביה, וכך גם כמה ממפעליה של החברה. שליש מהפעילות שלה מגיע מייצור כדורים עבור חברות התרופות הגדולות. ואולם פרוקאפס גם מייצרת תרופות גנריות, תרופות ללא מרשם ותרופות להזרקה למכירה לבתי חולים. זוהי חברה עתירת ידע, המייצרת או מאפיינת את המיכון שלה בעצמה, משקיעה 3.5% מהכנסותיה במחקר ופיתוח, ומחזיקה 24 פטנטים בעולם.

בוגוטה
בלומברג

לא רחוק משם, במתחם תעשייתי רחב ידיים, יושבת טכנוגלאס (Tecnoglass), המייצרת אלומיניום, זכוכית וחלונות אטומים. בניגוד לדפוס הדרום־אמריקאי הטיפוסי, טכנוגלאס מייבאת זכוכית פשוטה מארה"ב, מוסיפה לה ציפוי מבודד שחוסך באנרגיה, ומייצאת חלונות מוגמרים בחזרה לשוק האמריקאי. עסקי החברה משגשגים — והיא צופה כי הכנסותיה, שהסתכמו ב–197 מיליון דולר בשנה שעברה, יותר מיוכפלו עד 2016. החברה נוסדה על ידי משפחת מהגרים מלבנון, והנפיקה בשנה שעברה 12% ממניותיה בנאסד"ק תמורת כ–52 מיליון דולר.

"אנחנו ממוקמים אסטרטגית כדי לשרת את השוק האמריקאי, עם עלויות דרום אמריקאיות במגזר עתיר עבודה", אומר רודולפו אספינוזה, ממנהלי טכנוגלאס. "הסכם הסחר החופשי שנחתם ב–2012 בין קולומביה לארה"ב, הוא ברכה עבורנו. ללא כל הביורוקרטיה, אנחנו מגיעים לפלורידה מהר יותר מהמתחרים שלנו בטקסס".

מרבית הצמיחה המרשימה בכלכלת קולומביה בעשור האחרון נובעת משילוב של יצוא סחורות (בעיקר נפט ופחם), בנייה וצריכה פרטית מקומית. קולומביה רחוקה מלהיות מדינת נפט: תפוקת הנפט שלה — מיליון חביות ביום בממוצע בשנה שעברה — הופכת אותה ליצרנית הנפט ה–19 בגודלה בעולם, ועתודות הנפט המוכחות שלה קטנות יחסית. ואולם הצניחה במחיר הנפט הגולמי פגעה קשות ביצוא ובהכנסות הממשל. הגירעון במאזן השוטף של המדינה טיפס ל–7% מהתמ"ג ברבעון הראשון השנה. משקיעים נבהלו, והפסו איבד 38% משוויו מול הדולר ב–12 החודשים שהסתיימו ביולי, בדומה לריאל הברזילי. הבנק המרכזי של קולומביה צופה כעת כי הכלכלה תצמח ב–2.8% השנה, וב–3% ב–2016.

"הפסו נסחר בשער מופרז מערכו הריאלי זה כמה שנים — כך שהפיחות שלו היה ברכה במסווה", אמר מאוריסיו קרדניאס, שר האוצר הקולומביאני. הכלכלה סבלה מ"המחלה ההולנדית", שבה יצוא סחורות מחזק את המטבע, והופך עסקים שאינם מייצאים סחורות ללא־תחרותיים. הניהול המאקרו כלכלי של קולומביה היה אחראי יותר מזה של ברזיל — אך בפני הרשויות ניצבים כעת שני אתגרים גדולים.

האתגר הראשון נובע מכך שהפסו המוחלש דחף את האינפלציה כלפי מעלה. בספטמבר הגיעה האינפלציה לרמה שנתית של 5.4% — הרבה מעל ליעד הבנק המרכזי, בשיעור של 3%. מצב זה הוביל את הבנק להעלות את הריבית שלו בספטמבר ב–0.25%, ל–4.75%. אינפלציה גבוהה יותר עשויה להוביל להעלאת שכר המינימום ב–6%, ולדברי רוברטו שטיינר, כלכלן במכון המחקר פדסארולו, "הבנק המרכזי יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להחזיר את האינפלציה למסלול".

האתגר השני נובע מכך שהנפט סיפק לממשל הקולומביאני כחמישית מהכנסותיו, וצניחת מחירו פירושה גירעון תקציבי של 1.7% מהתמ"ג, שמגיע בזמן לא נוח: ההכנסות ממסים ב–2014 הסתכמו רק ב–17% מהתמ"ג — הרבה פחות מהממוצע בדרום אמריקה. כלכלנים רבים טוענים כי על קולומביה לגייס מסים בשווי של 3% מהתמ"ג כדי לכסות את גירעונות בפנסיה ובביטוחי הבריאות ולממן תשתיות והשקעות אחרות.

בנייני תעשייה בבוגוטה
בלומברג

הכלכלה השחורה מספקת חצי מהמשרות

המגזר הפרטי זועם על הנשיא, חואן מנואל סנטוס, מכיוון שבשתי רפורמות המס הקודמות שלו העלה גם מסים תאגידיים וגם מס על עשירים — שאותו משלמות גם חברות, ולא רק אנשים פרטיים. שיעור המס האפקטיבי על חברות גדולות הוא 53% מהכנסותיהן, לדברי סרג'יו קלאביחו ממכון המחקר ANIF. הכנסות הממשל ממסים מרוכזות מאוד: 60% מהן מגיעות מ–3,556 משלמי מסים בלבד.

שר האוצר קרדניאס מתאר את תגובתו כ"צנע נבון". הוא צימצם את הוצאות הממשל, בעיקר על השקעות ציבוריות, בכ–1% מהתמ"ג, ומקווה לגייס הכנסות נוספות בשווי של 0.5% מהתמ"ג מפעולה נגד העלמות מס. לדבריו, החוק מתיר הגדלה מסוימת בגירעון בתקציב, שיגיע השנה ל–2.4% מהתמ"ג. הנשיא סנטוס התחייב לרפורמה במבנה המס, שתגייס עוד 2% מהתמ"ג עד 2018. הממשל מכיר בכך שהמסים על עסקים גבוהים מדי. רוב מומחי המס חושבים שניתן יהיה לכסות את הגירעון רק באמצעות העלאת מס ההכנסה האישי והמע"מ, וכן ביטול פטורים ממס.

הממשלות הקודמות לא התמודדו בקצב מהיר מספיק עם הבעיות המבניות, הפוגעות בתחרותיות של עסקים קולומביאניים. אחת מהן היא שוק תעסוקה נוקשה. הרפורמה במיסוי אכן צימצמה את מסי ההעסקה — מ–60% ל–47% מהמשכורות — מצב שככל הנראה הוביל לגידול בתעסוקה הרשמית. ואולם הכלכלה השחורה, שהפעילות בה אינה מדווחת, עדיין אחראית לכמחצית מהמשרות בקולומביה. האבטלה יורדת בהתמדה, אך באוגוסט טיפסה ל–9.1%, סימן להאטה בכלכלה. צוואר הבקבוק הגדול ביותר הוא מחסור בתשתיות תחבורה.

התשתיות החדשות נבנות לאט מדי

בבוקר יום ראשון, מכונה בהרי האנדים מתכוננת להזריק בטון לגג של התעלה השנייה מתוך 18 בשלב באורך 29 ק"מ של הכביש המהיר החדש בין בוגוטה לעיר ויאויסנסיו ולערבות לוס יאנוס. הכביש הדו־נתיבי הקיים אטי ומסוכן, עמוס מכליות נפט, משאיות בקר, טנדרים ומכוניות. הכביש החדש צונח בכ–2,000 מטר בתוך 90 ק"מ, בנקיק הצר של נהר הנגרו. עד 2021, בעלות של 3 מיליארד דולר, הוא אמור להפוך לכביש מהיר שיקצר את זמן הנסיעה בכשעה.

הכביש ללוס יאנוס הוא חלק מתוכנית תשתיות רחבה — הגדולה באמריקה הלטינית — שסוף־סוף יוצאת לדרך. הממשלה הוציאה ב–2014 מכרזים בשווי של 5 מיליארד דולר, לעומת 2.6 מיליארד דולר ב–2010. אם הכל יעבוד בהתאם לתוכנית, הסכום צפוי להגיע ל–9.9 מיליארד דולר בשנה. התוכנית דורשת מהממשל להזרים כמיליארד דולר בשנה ב–20 השנים הקרובות. ייתכן כי סנטוס ייזכר הודות לתשתיות שהקים לא פחות מהסכם השלום שחתם עם המורדים.

הבעיה היא שהתשתיות האלה אינן מגיעות מהר מספיק. התעשייה צמחה מסביב לערי פנים המדינה. הבאת מכולה מבוגוטה או מהעיר מדיין לנמלי הקריביים עולה כ–2,000 דולר — כפול ממה שנדרשות לשלם יצואניות בפרו או בצ'ילה. בינתיים, הרבה יותר משעודד את היצוא, הפיחות פגע ביבוא. כשהפסו היה חזק, חברות קולומביאניות נסוגו משווקים באירופה ובאסיה, לדברי ברוס מקמאסטר מלובי התעשיינים ANDI. כעת הן מנסות לבנות מחדש את קשריהם עם לקוחות, אך לשם כך דרוש זמן.

אחרים מאשימים דווקא את ANDI ואת לובי החקלאים. לקולומביה כ–60 הסכמי סחר, אך היא פחות פתוחה מכפי שנראה. בעת כהונתו של הנשיא סזאר גאוויריה בתחילת שנות ה–90, הוא קיצץ מכסים ומחסומים אחרים, פתח את הכלכלה והפריט את הנמלים, אך גידול של פי 16 בתקנות המכס האט את פעילותם. קולומביה צריכה ליצור עסקים תחרותיים ברמה בינלאומית. אפשרות אחת היא בענף התיירות, שנהנה מהמצב הביטחוני המשופר. ב–2014 היה מספר התיירים הזרים בקולומביה 4.2 מיליון — יותר מכפליים לעומת 2010.

ייתכן כי ההזדמנות הגדולה ביותר שמספק השלום הוא בעסקי החקלאות. ללוס יאנוס יש פוטנציאל לחקות את הנס החקלאי של ברזיל. אפשרות זו יכולה להכפיל, ואף יותר, את הקרקעות המעובדות בקולומביה. בשמאל טוענים כי יש לחלק קרקעות אלה למחוסרי רכוש — אך שלוש רפורמות קודמות לא הובילו לצמצום החקלאות.

ואולם בפני החקלאות המסחרית קיים מכשול משפטי: חוק מ–1994 חייב שימוש בקרקעות הפנויות לחקלאות משפחתית. כעת, הוכרזו חוות מסחריות גדולות מסוימות כבלתי־חוקיות, ועסקות הקרקע הושעו. הקונגרס דן בחוק שיתיר חוזי החכרה ארוכי־טווח עבור שטחים גדולים בלוס יאנוס. פתרון טוב יותר יכול להיות מס על קרקעות — שיקל על חקלאים קטנים ויאפשר את פיתוח החקלאות בלוס יאנוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#