השכר בארה"ב מתחיל לטפס - 
אך רמת החיים לא צפויה להשתפר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השכר בארה"ב מתחיל לטפס - 
אך רמת החיים לא צפויה להשתפר

אף שהשכר התחיל לעלות במקצת השנה, פריון העבודה עדיין מדשדש, ואינו צפוי להתאושש בקרוב ■ רבים מהעובדים הפוטנציאליים התייאשו מחיפוש עבודה - וכלכלת ארה"ב אינה צפויה לחזור לקצב הצמיחה שאליו התרגלה בעבר

הפעם האחרונה שבה שיעור האבטלה בוויסקונסין היה נמוך כפי שהוא כיום — 4.3% — היתה באפריל 2001. ג'ורג' וו. בוש היה אז נשיא ארה"ב בקושי שלושה חודשים, והסרט "גלדיאטור" גרף פרסים בטקס האוסקר. לרוב, כלכלנים צריכים להסתכל רק תקופת מיתון אחת אחורה כדי לאמוד את עוצמת ההתאוששות בשוק התעסוקה. בוויסקונסין הם צריכים לחזור שתי תקופות אחורה.

אפשר היה לטעון כי בתקופה שבה הביקוש לכישוריהם של עובדים בוויסקונסין כה גבוה, שכר העובדים אמור לעלות בנדיבות. אך זה לא מה שקרה ב–2015. השכר לשעה בוויסקונסין טיפס ב–1.1% בלבד בשנה האחרונה, והוא נמוך משהיה לפני 18 חודשים.

יריד תעסוקה באילינוי
בלומברג

ויסקונסין אינה לבדה. שילוב מוזר זה של שוק תעסוקה פורח לצד העלאות שכר זעומות מאפיין את כלכלת ארה"ב כולה במשך מרבית 2015. שיעור האבטלה הארצי, 5%, נמצא פחות או יותר בגובה שבו הבנק הפדרלי חושב שהוא צריך להיות לפני שהכלכלה תתחמם יתר על המידה. גם נתון האבטלה הנרחב יותר, הכולל עובדים במשרה חלקית המעוניינים במשרה מלאה, נמצא ברמתו הנמוכה זה שבע שנים. למרות זאת, הצמיחה בשכר מאכזבת. כשבאוקטובר דיווח הממשל על צמיחה של 2.5% בשכר הממוצע לשעה, במונחים שנתיים, הכלכלנים חגגו. אך אף שזהו נתון מרשים היום, הוא נמוך ביחס לצמיחה של 3.8% בשכר שנרשמה באמצע 2007, לפני פרוץ המשבר הפיננסי.

מצב זה הטיל צל של ספק באמונה הרווחת כי שוק תעסוקה שבו הביקוש לעובדים גבוה גורם לחברות להעלות את השכר, וכתוצאה מכך — את האינפלציה. לייל בריינרד, מנשיאי הבנק הפדרלי, הצהירה באחרונה כי בניגוד לחלק מעמיתיה, היא לא רואה בשוק התעסוקה מדד מספק לעליות מחירים.

הצמיחה בפריון נחלשה

הקשר בין אבטלה לצמיחה בשכר התמתן בשנים האחרונות מכמה סיבות. האחת היא שיעור השתתפות נמוך בשוק התעסוקה. שיעור ההשתתפות בקרב בני 25–54 בכוח העבודה — פחות מ–81% — הוא הנמוך מאז 1984. עבור גברים, שיעור ההשתתפות בכוח התעסוקה נמוך יותר מבצרפת המדשדשת או בשוודיה הסוציאל־דמוקרטית.

רבים מהעובדים הפוטנציאליים האלה התייאשו מחיפוש עבודה בתקופת ההנגאובר הממושכת לאחר המשבר הפיננסי. כתוצאה מכך, שיעור בני 25–54 עם משרות התאושש רק כמחצית הדרך לשיאו מלפני המיתון. אנשים לא פעילים משמשים כבלמים לצמיחה בשכר, אם ניתן לפתות אותם בחזרה לשוק העבודה באמצעות הזדמנויות טובות יותר.

מצב זה נכון גם לגבי מהגרים. כלכלנים חושדים כבר זמן רב שהזרימה של עבודה והון מעבר לגבולות מפחיתה את ההשפעה של אבטלה על שכר ועל מחירים. הצמיחה בשכר והאבטלה קשורות זו לזו רק במדינות שבהן יש זרימת מהגרים מועטה. עובדים במדינות שכאלה, כמו אוהיו, מישיגן ומיסיסיפי, אולי נהנים מיותר כוח מיקוח בתקופות פריחה, ומפחות כוח מיקוח בתקופות האטה. אך הצמיחה הכוללת בשכר שלהם נמוכה יותר בממוצע.

גם אם תימשך ההתאוששות בקצב הצמיחה בשכר בנתוני אוקטובר, היא אינה צפויה להספיק כדי להביא לעלייה באיכות החיים. בטווח הארוך, זה דורש שיפור בפריון העבודה, כלומר, היצרנות של כל אחד מהעובדים. בתקופה שלאחר המיתון, הצמיחה בפריון העבודה נחלשה לצד הצמיחה בשכר. בחמש השנים האחרונות, הפריון צמח ב–0.5% בשנה בממוצע, לעומת 1.9% ב–2005–2010, ו–3.2% בחמש השנים שקדמו לכך. צמיחה אטית באופן ממושך בפריון פוגעת בצמיחה בשכר בכ–0.3% להערכת דייויד מריקל מבנק גולדמן סאקס.

הצניחה במחירי הדלק והייסוף בדולר הסתירו באחרונה את השחיקה בשכר, באמצעות הגדלת ההכנסה הפנויה של עובדים. כשהאינפלציה ב–0%, עובדים מרוצים מעלייה של 2.5% בשכרם. צניחה במחירי הדלק אולי הגבילה במידה מסוימת את הקריאות להעלאות שכר. מריקל מעריך כי אינפלציה נמוכה הפחיתה כ–0.2% מהצמיחה בשכר.

אך כשהאינפלציה תתאושש בסופו של דבר, על השכר יהיה לטפס מהר יותר. למרבה הצער, ייתכן כי ההאטה בפריון היא תמידית. במאמר שהתפרסם באחרונה, ג'ון פרנלד ובינג ואנג מהבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו תיעדו כיצד ההאטה בפריון התחילה עוד לפני המשבר הפיננסי, לאחר תנופות גדולות בשנות ה–90 ותחילת המילניום הודות לענף טכנולוגיית המידע. הם מזהירים כי "קצב צמיחה אטי יחסית" הוא התחזית הטובה ביותר לעתיד.

תשתיות התחבורה והאנרגיה רעועות

זה אינו חומר טוב לנאומים משלהבים. מקרב המועמדים הרפובליקאים לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ, ג'ב בוש ומרקו רוביו מעוניינים להוריד מסים כדי לעודד השקעות פרטיות שמעודדות פריון. כולם מבטיחים לצמצם את שיעור מס החברות בארה"ב, 35%, הגבוה מבין חברות OECD. רוביו רוצה לעודד השקעות חברות עוד יותר באמצעות התרת הפחתה של עלות ההשקעות המלאה מהמסים בשנה של ביצוען. עם זאת, נשיא רפובליקאי צפוי לשלב שינויים אלה עם קיצוצים יקרים במס ההכנסה, שידרשו קיצוצים נרחבים בהשקעה הציבורית. זה יפגע בפריון, במיוחד בהתחשב במצב הרעוע של התשתיות האמריקאיות.

הפגנה למען העלאת שכר המינימום בלוס אנג'לס
בלומברג

הנטל שבכבישים, שדות תעופה ותשתיות אנרגיה גרועים צפוי לעלות לכל משק בית 3,100 דולר בשנה, לפי אגודת המהנדסים האמריקאית. הימנעות מכך צריכה להיות בעדיפות עליונה. בית הנבחרים, שנשלט על ידי הרפובליקאים, העביר סוף־סוף ב–5 בנובמבר את חוק הכבישים, מה שאמור לסייע בנושא — אך הם הותירו גירעון אדיר בקרן הכבישים האמריקאית. חלק מהחוק מומן באמצעות פשיטה על יתרות הבנק הפדרלי.

הילרי קלינטון, שצפויה להיות המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, מבטיחה יותר כספים לתשתיות ולמחקר מדעי. אך אם קיצוצים במס ההכנסה מובילים את הרפובליקאים בדרך הלא נכונה, הדמוקרטים נעולים מדי על תגובות גסות לקיפאון בשכר, כמו העלאת את שכר המינימום. ב–10 בנובמבר קלינטון צייצה בטוויטר הודעת תמיכה בקמפיין להעלאת שכר המינימום הפדרלי ל–15 דולר לשעה.

נתונים עדכניים מעידים כי הצמיחה בשכר מתחילה להאיץ. ואולם בשנה הקרובה, השכר צפוי לעלות רק במקביל לאינפלציה. זה יציב את ההאטה בפריון באור הזרקורים עבור מי שייכנס לתפקיד נשיא ארה"ב הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#