משבר החוב שהתגלגל מארה"ב לאירופה - בדרך לאסיה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משבר החוב שהתגלגל מארה"ב לאירופה - בדרך לאסיה

לאחר מחנק האשראי שנוצר בארה"ב ב-2007, ומשבר החובות של גוש היורו ב-2010, מגיע כעת תורה של אסיה ■ משבר החוב ביבשת עוד לא מימש את מלוא הנזק שלו, והשפעותיו על הכלכלה העולמית עלולות להיות קשות - אם כי ישתנו ממדינה למדינה

תגובות

עברו כבר קרוב לעשר שנים מאז פקעה בועת הנדל"ן האמריקאית. חלפו שש שנים מאז שיוון עמדה על סף חדלות פירעון והציתה את משבר החובות של גוש היורו. המכנה המשותף למשברים היה הצטברות מהירה של חובות, ובעקבותיה קריסה של שוק האשראי. כעת מתחיל פרק שלישי בתולדות משבר החוב, והפעם בשווקים המתעוררים. המשקיעים אמנם כבר מימשו נכסים רבים בכלכלות המתעוררות, אך הפגיעה המלאה של ההאטה בצמיחה הכלכלית עוד לא התממשה במלואה.

הסרט השלישי בטרילוגיה בדרך כלל מגיע אחרי שהקהל איבד סבלנות, ובמקרה זה — גם הדמויות. חוסר היכולת להניח מאחוריו את חטאי התסריטים הקודמים הוא שהעניק למייקל קורליאונה של אל פצ'ינו את הציטוט הזכור ביותר מהסרט השלישי בסדרת "הסנדק": "בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ, הם משכו אותי בחזרה פנימה".

רובע העסקים של שנחאי
בלומברג

כמו אנטי־גיבור קלאסי של סרט ההמשך, כך גם משבר החובות העולמי: בכל פעם שנדמה שהמשבר נפתר, מתחיל בלגן חדש. משקי הבית בארה"ב נאבקו במשך שנים כדי להיפטר מעודף החובות שנטלו בעת פריחת הנדל"ן בתחילת שנות האלפיים. הכלכלה סבלה מבלימת הצריכה כתוצאה מכך. הכלכלה העולמית ספגה מהלומה שנייה לאחר 2010, כשההשפעות המאוחרות של תקופת הפריחה יצרו משבר חוב במדינות הפריפריה של גוש היורו, דבר שאיים בשעתו לפרק את הגוש.

ארה"ב הותירה את המשבר מאחוריה. הצריכה הפרטית עולה בקצב של 3%. השכר הנומינלי מתחיל לטפס בתגובה לשוק תעסוקה עם ביקושים לעובדים, והבנק הפדרלי שוקל העלאת ריבית ראשונה מאז 2006. נראה כי חובות משקי הבית מתקרבים לשפל. דבר דומה קורה בבריטניה, שסבלה מפריחה דומה — וקריסה דומה — לזו של ארה"ב.

אירופה הגיבה באטיות למשבר החובות, ותמיד נגררת אחרי ארה"ב ובריטניה במחזור הכלכלי שלה. אך גם היא נהנית כעת משנת הצמיחה החזקה ביותר שלה מאז 2011. מסיבות אלה, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) צופה כי התמ"ג העולמי יתאושש ל–3.6% ב–2016 — פחות מרשים מתחילת המילניום, וגם לא דומה לעלייה לאחר המשבר הפיננסי בהובלת השווקים המתעוררים, אך גם לא כל כך נורא בהתחשב בהאטה בצמיחת השווקים המתעוררים בשנים האחרונות.

משברי חוב במדינות עניות אינם דבר חדש. במובנים מסוימים, משבר זה צפוי להיות פחות דרמטי מחדלות הפירעון וקיבועי המטבע שאיפיינו את משברי שנות ה–80 וה–90. לשווקים המתעוררים כיום יש שוקי מט"ח גמישים יותר, יתרות גדולות יותר ונתח קטן יותר מהחוב שלהן נקוב במטבע זר. אך פקיעת בועה זו צפויה לפגוע בצמיחה יותר משאנשים מצפים, ותחליש את הכלכלה העולמית בתקופה שבה הבנק הפדרלי מתכונן להתחיל להעלות את הריבית.

שורשי המשבר: הון זר

בכל שלושת הפרקים של טרילוגיית החוב, המשבר נולד בהון שזורם בין גבולות, הוריד את הריביות ועודד צמיחה בשוק האשראי. בארה"ב, עודף חסכונות מחו"ל — מרביתם מאסיה — זרם לשוק המשכנתאות ללווים בעייתיים (סאבפריים), והתוצאות היו הרסניות. בגוש היורו, הגרמנים החסכנים סייעו לממן את הפריחה בשוק הדיור באירלנד ובהוצאה הממשלתית ביוון.

כאשר בועות אלה של העולם העשיר התפוצצו, הן הפילו את הריביות ברחבי העולם לשפל, וזרימת ההון שינתה כיוון. כספים זרמו ממדינות עשירות למדינות עניות יותר. זה היה אמנם הכיוון הנכון, אך גם כאן התברר כי הזלילה היתה מוגזמת: יותר מדי הלוואות ניתנו מהר מדי, וחלק גדול מהחובות שחברות לקחו נועדו לממן פרויקטים לא זהירים ולרכוש נכסים במחיר מופרז. בסך הכל, החובות בשווקים המתעוררים טיפסו מ–150% מהתמ"ג ב–2009 ל–195%. היקף שוק האג"ח התאגידיות זינק מפחות מ–50% מהתמ"ג ב–2008 כמעט ל–75%. בסין, יחס החוב־תמ"ג טיפס כמעט ב–50% בארבע השנים האחרונות.

בועות האשראי בשווקים המתעוררים היו בעיקר תגובה לקריסת האשראי בעולם העשיר. מחשש למיתון בשוקי היצוא העשירים שלה, סין גרמה לגידול מאסיבי באשראי שלה ב–2009. במקביל, זרימת ההון הבורח מהתשואות הזעומות שהציעו כלכלות מפותחות, דחף גם את שערי הריבית במדינות המתפתחות כלפי מטה. המרדף אחר תשואות מצד משקיעים בעולם העשיר הריץ אותם למקומות אקזוטיים יותר ויותר. ב–2012, זמביה, מדינה עשירה בנחושת אך בעלת תמ"ג של 1,700 דולר לנפש, הנפיקה אג"ח ממשלתיות נקובות בדולרים בתשואה של 5.4%, הנפקה שזכתה לביקוש אדיר.

שוק בהודו
אי־פי

מי חייב את הכסף

בניגוד לפריחת האשראי בארה"ב ובאירופה, שם משקי בית היו הלווים העיקריים, 75% מנטל החוב הפרטי בשווקים המתעוררים משתייך לתאגידים. מרבית ההלוואות היו באסיה, בעיקר בסין, אך גם טורקיה, ברזיל וצ'ילה חוו עליות משמעותיות ביחס בין אג"ח חברות לתמ"ג. חברות בנייה הגדילו את המינוף משמעותית. גם ענף הנפט והגז היה שחקן גדול בשוק האשראי, לפי קרן המטבע.

גם פריחה זו מגיעה כעת לסיומה. הצמיחה האטית יותר בסין ומחירי הסחורות החלשים האפילו על התחזיות, בעוד הדולר המתחזק והעלייה הצפויה בריביות בארה"ב צפויה לבלום את זרימת ההון הזול. אך כעת הגיע הזמן לשלם חובות. חלק ממחזורי החוב מסתיימים במשבר ובמיתון, אך אחרים מסתיימים בהאטה בצמיחה, מכיוון שהלווים מפסיקים לבזבז והמלווים בורחים מהשוק. קנה המידה של פריחת האשראי בשווקים המתעוררים מבטיח כי חשבון הנפש יהיה כואב. במדינות שבהן חובות המגזר הפרטי טיפסו ביותר מ–20% מהתמ"ג, קצב הצמיחה בתמ"ג מואט בכ–3% בממוצע בשלוש השנים שלאחר שיא החובות. אך היקף הנזק בהמשך יהיה תלוי גם בגורמים מקומיים, משיעור התיקון בשער המט"ח, שכבר התרחש בחלק מהמדינות, ועד לגודל יתרות המט"ח שלהן.

הנגאובר בלי התקף לב

ניתן לחלק את רוב הכלכלות המתעוררות לשלוש קבוצות: הראשונה כוללת את הכלכלות שבהן בועת האשראי תסתיים בהנגאובר ממושך, לא התקף לב. לקבוצה זו משתייכות מדינות כדרום קוריאה וסינגפור, ובאופן מכריע, גם סין. יש לה הגנות מרשימות נגד בריחת הון גדולה: עודף אדיר במאזן החשבון השוטף, יתרות מט"ח בסך 3.5 טריליון דולר נכון לאוקטובר — כמעט פי שלושה מהחוב החיצוני שלה, וסמכויות לממשל לחלץ בנקים.

אך טאטוא הבעיות מתחת לשטיח לא פותר אותן. חברות שאמורות לקרוס ממשיכות להתקיים בצורה זאת, הלוואות גרועות נערמות במאזני הבנקים, ותפוקת יתר במגזרים כמו פלדה גורמת לנפילות מחירים במקומות אחרים. כל זה פוגע בצמיחה אך גם מונע משבר חריף.

משבר חריף צפוי בקבוצה השנייה: מדינות שאין להן את האמצעים הנחוצים לחילוץ בנקים לא זהירים או להגן על עצמן מפני בריחת הון. שלוש כלכלות בולטות בקבוצה זו: ברזיל, שבה שוק האג"ח התאגידיות טיפס פי 12 מאז 2007, והגירעון בחשבון השוטף דוחף אותה להישען על הון זר, בעוד שיתוק פוליטי וחוסר גמישות תקציבים מעוררים חשש בקרב משקיעים; מלזיה, שבה לבנקים חבויות זרות רבות ולמשקי הבית שלה יחס חוב להכנסות הגבוה ביותר בשווקים המתעוררים, ובנוסף, יתרות המט"ח מצומצמות והעודף במאזן החשבון השוטף צפוי להצטמצם; וטורקיה, שבה שילוב של גירעון, אינפלציה גבוהה וחובות נקובים במטבע זר, שעלותם טיפסה כאשר הלירה הטורקית צנחה.

הקבוצה השלישית מורכבת משווקים מתעוררים שיצליחו להתחמק מבעיות משמעותיות או כבר עברו את הגרוע מכל. מבין הגדולות שבה, שלוש מתבלטות: הודו במצב בריא יותר מכל כלכלה מתעוררת גדולה אחרת; רוסיה עשויה להתעלות על הציפיות ממנה. הרובל כבר עבר תיקון גדול מכל מטבע חשוב אחר, והכלכלה מעידה על תגובה חיובית; ארגנטינה עשויה להפתיע לחיוב, אם הנשיא הנבחר, מאוריסיו מאקרי, יבחר בדרכים של רפורמה.

הבעיות בברזיל וברוסיה והתנודתיות הפרועה של שוק המניות הסיני הפכו את הודו למקלט מושך יותר ויותר. אך אפשר גם למצוא שווקים מתפתחים לא קטנים אחרים שאינם סובלים מעודף חובות תאגידיים. מקסיקו, אף שהיא יצואנית נפט, נהנתה מצמיחה מתונה בלבד באשראי מאז 2007. נטל החוב הפרטי שלה טיפס ל–35% בלבד מהתמ"ג נכון לסוף השנה שעברה. גורלה קשור בצורה הדוקה יותר לארה"ב, שבעיות האשראי שלה מתחילות להיפתר, מאשר לסין, שטרם החלה להתמודד עמן. כמו הודו, גם פקיסטן נהנית ממחירי נפט נמוכים. היא גם נהנית מצניחה באינפלציה ותאוצה בצמיחה בתמ"ג. לארגנטינה כמעט שאין חובות פרטיים.

שנה חיוורת

אך מלבד כמה נקודות אור שכאלה, הנתונים מצביעים על שנה חיוורת נוספת עבור הכלכלה העולמית. גם אם לוקחים בחשבון גורמים מקלים, ברור כי משבר חוב שלישי זה יכול לעשות נזק אדיר. ברזיל ורוסיה כבר שרויות במיתון חריף. דרום אפריקה, טורקיה ומלזיה חוו צניחה במטבעותיהן בשנתיים האחרונות. זרימת ההון שינתה שוב כיוון, מהשווקים המתעוררים לעשירים — מגמה שצפויה להתגבר אם ארה"ב תעלה ריביות.

קרן המטבע הבינלאומית צופה האצה בצמיחה בשווקים המתעוררים בשנה הבאה. אך לקחי הפרקים הקודמים של משבר החוב מעידים כי שנה נוספת של האטה בצמיחה היא אפשרות סבירה יותר. החולשה בעולם המתפתח, האחראי כיום ליותר ממחצית מהכלכלה העולמית במונחי שוויון כוח קנייה משמעותית כיום הרבה יותר מבעבר. צמיחה אטית בשווקים מתעוררים פוגעת ברווחי התאגידים הבינלאומיים וביצואניות. מחירי סחורות נמוכים מסייעים ליבואניות נפט, אך מגדילים את הלחץ על חברות כרייה, קידוח ומסחר, שיחדיו מחזיקות בחובות בסך כ–3 טריליון דולר.

האם נראה גם פרק רביעי לסדרת משברי החוב? הכלכלה הפתוחה של אירופה היא הפגיעה ביותר מפני האטה בביקוש בשווקים מתעוררים, ולכן ניתן לצפות להמשך הרחבה כמותית בה.

אך בארה"ב שאלת המדיניות המוניטרית מיידית יותר. אם תלך בכיוון הפוך לזה של יתר העולם, הדולר צפוי להמשיך להתחזק, מה שיפגע ביצוא וברווחי היצואניות. זרמי הון עשויים שוב להגיע לכיסי הצרכנים האמריקאיים כלווים המתבקשים, ובמצב שכזה, משבר החוב העולמי עשוי לחזור לנקודת ההתחלה שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#