השינוי של מרקל: ממנהיגה שמרנית וזהירה - לקול תקיף בעד הפליטים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השינוי של מרקל: ממנהיגה שמרנית וזהירה - לקול תקיף בעד הפליטים

אף שרבים חשבו שתפרוש לאחר עשור בתפקיד, נראה כעת כי משבר הפליטים מעסיק את קאנצלרית גרמניה יותר מדי מכדי לפרוש ■ המדיניות הבלתי מתפשרת שלה בנושא תעצב את דמותה של אירופה לעתיד

4תגובות

בספטמבר האחרון, בשיאה של מה שהעיתונות הגרמנית כינתה מאז "אגדת סתיו", ביקרה אנגלה מרקל במרכז הפליטים בשפנדאו, ליד ברלין. הפליטים קיבלו את פניה של קאנצלרית גרמניה בברכה, כאילו היתה המושיעה שלהם. מרקל, שלרוב אינה שמחה לקבל חיבוקים ספונטניים מגברים, נאותה הפעם לחיבוקים ולצילומי סלפי עם חיוכי ניצחון.

מה שהפך אותה לגיבורה בעיני הפליטים היה החלטה שקיבלה ימים ספורים קודם לכן. אלפי אנשים המשרכים דרכם בבלקנים אל עבר צפון אירופה, מצאו את עצמם בתנאים קשים בהונגריה. מתוך אמפתיה כלפי ההמונים, התעלמה מרקל זמנית מהסכמי מתן המקלט של האיחוד האירופי — שלפיהם המדינות החברות באיחוד שבהן הפליטים נוחתים לראשונה, חייבות לטפל בבקשות המקלט שלהם. בהוראת מרקל, גרמניה פתחה את גבולותיה לפליטים. בסוף השבוע הראשון של ספטמבר בלבד, יותר מ–20 אלף מהם הגיעו לגרמניה דרך אוסטריה, בהליכה, באוטובוסים וברכבות.

אנגלה מרקל במרכז הפליטים בשפנדאו, ליד ברלין
רויטרס

בתחילה, גרמנים מן השורה קיבלו את הפליטים באופוריה. ואולם אחרים בגרמניה ובאירופה הביעו הסתייגות והתחילו בתגובת נגד. פעולותיה של מרקל נתפשו כעידוד פזיז לפליטים סורים ואחרים להצטרף למיליון הפליטים שצפויים להגיע לגרמניה השנה.

בתחילה נראה היה כי מרקל מופתעת מהשינוי הפתאומי בעמדת הציבור. "את באמת חושבת שמאות אלפים יעזבו את בתיהם וייצאו למסע מפרך רק בגלל תמונת סלפי עם הקאנצלרית?" היא שאלה את מגישת הטלוויזיה אנה ויל ב–7 באוקטובר. ואולם מאז, מרקל התחילה להיות נועזת יותר, ונראה כי היא מונחית על ידי תחושה ברורה של מוסריות.

גם לאחר ההתקפות בצרפת, שהגבירו את הקריאות באירופה ובתוך גרמניה נגד הפליטים, חזרה מרקל על עמדותיה, וקראה "לגלות מי היו התוקפים, מי עמדו מאחוריהם ומה היו קשריהם. אנחנו חייבים זאת לקורבנות ולקרובי משפחותיהם, אך גם לביטחון שלנו, ואנחנו חייבים זאת גם לכל הפליטים החפים מפשע, שבורחים ממלחמות ומטרור".

לאחר עשר שנים כקאנצלרית, הגרמנים חשבו שהם מכירים את מרקל. קודמה בתפקיד, גרהרד שרודר, כונה "קאנצלר הבאסטה" ("מספיק" בספרדית) בגלל האסרטיביות גסת הרוח שלו, אך מרקל זכתה להערכה על זהירותה, אף כי גם ספגה ביקורות על כך. צורת הממשל שלה כונתה "פוליטיקה של צעדים קטנים", וזכתה ללעג על שימושה הבלתי נלאה באמצעי זהירות ועל סגנון שזכה לכינוי "הובלה מאחור".

ואולם להפתעם של רבים, הקאנצלרית עברה שינוי. היא מצאה קול חדש, פשוט וחזק. "אם אנחנו צריכים להתנצל על כך שאנחנו מראים את הצד הנחמד שלנו במקרי חירום", אמרה, "זאת כבר לא המדינה שלי". השינוי בסגנון משקף את האתגר החדש. העשור שבו שלטה מרקל בגרמניה, התאפיין בבעיות כרוניות: המשבר הפיננסי בגוש היורו ובייחוד ביוון; העימות בין ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, למערב; האפשרות של עזיבת בריטניה את האיחוד. על רקע חששות בינלאומיים אלה, מרקל נצמדה לשינויים קטנים בלבד מבית, והגרמנים סלחו לה על כך — אך התעצמות משבר הפליטים מביאה עמה אתגרים מקומיים ובינלאומיים.

אתגרי העבר שימשו בצורה זו או אחרת לחיזוק מעמדה של מרקל כמנהיגה החשובה באירופה. תגובת גוש היורו למצבה של יוון לרוב נשענה על עמדתה של מרקל, גם אם הקאנצלרית נכשלה ולא הפגינה תעוזה מספקת. במקרה של אוקראינה, היתה מרקל זו שהורידה את פוטין מהעץ — לפחות לעת עתה. מרקל היא גם מי שראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, רואה כפרטנרית לדיון בהקלות שברצונו לקבל, כדי שבריטניה תישאר באיחוד.

איש בגרמניה אינו מסוגל להדיחה

יש ארבע סיבות עיקריות לחשיבותה של מרקל. קודם כל, היא מושלת בתקופה שבה מנהיגים אחרים באירופה נראים חלשים, והאינטרס של ארה"ב בפתרון הבעיות של אירופה נחלש אף הוא. שנית, אין אף אחד בגרמניה שמסוגל להדיחה, לא במפלגתה ולא מחוצה לה. נוסף על כך, גרמניה היא הכלכלה הגדולה והחזקה באיחוד האירופי. יש לה עודף תקציבי ושיעור אבטלה שלא נראה כמותו מאז איחוד גרמניה. מרקל הוכיחה את כישרונה הדיפלומטי בעתות משבר ואת יכולתה להתמודד עם גברים מורכבים, יהירים או מצ'ואיסטים — מפוטין ועד נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.

כעת, שני גברים מורכבים אחרים באירופה מאיימים לפגוע במעמדה. האחד הוא ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, שמקים גדרות תיל למניעת מעבר פליטים, וכינה את יחסה מסביר הפנים של מרקל כלפי הפליטים "אימפריאליזם מוסרי". אורבן הוא דמגוג לאומני — כך שהקשיים שהוא מערים אינם מפתיעים. ואולם כן מפתיעות התקפותיו של הורסט זיהופר, ראש ממשלת בוואריה — המחוז בגרמניה שדרכו מגיעים מרבית הפליטים, וראש מפלגת האיחוד הסוציאלי הנוצרי (CSU), המפלגה האחות האזורית של מפלגתה של מרקל, CDU. שתי מפלגות אלה מאוחדות בבונדסטג, והן לרוב בעלות ברית שמרניות אמינות. חברי המפלגה האזורית פעמים רבות עוקצים את הממשל בניסיון לשמור על האינטרסים של בוואריה, אך לרוב נמנעים מגרימת נזק של ממש ל–CDU.

הפעם זה שונה. בספטמבר אמר זיהופר כי קבלת הפליטים על ידי מרקל היא טעות גדולה. לאחר מכן הזמין את אורבן למפגש מפלגתי בגרמניה כנואם אורח, וחייך כשההונגרי יצא נגד קנצלרית גרמניה. זיהופר דרש שוב ושוב שמרקל תשיב את שלטון החוק על כנו, ורמז בכך כי הפרה אותו. הוא גם קרא להפסקת זרם הפליטים, אף שמרקל אמרה כי בחוקה הגרמנית "אין גבול עליון" לזכות האדם למקלט. באוקטובר הוא הזהיר מפני "משבר קיומי שבפניו עומדת קואליציית CDU–CSU".

המרד שלו התפשט גם למפלגתה של מרקל עצמה. באוקטובר התלוננו 34 פוליטיקאים אזוריים מ–CDU במכתב פתוח כי "מדיניות הגבולות הפתוחים של מרקל אינה הולמת לא את החוק בגרמניה ולא באירופה, וגם את מצע ה–CDU". בפגישות של סיעת המפלגה בפרלמנט תקפו כמה מחברי המפלגה את מרקל ישירות.

התמיכה במפלגתה צנחה לשפל

המחלוקת הפנימית מגיעה במקביל להידרדרות הטון בדיון הציבורי, עם הפגנות אנטי־מוסלמיות שבהן נשמעות קריאות להדחתה או אף למותה של מרקל. סקרים מאששים את השינוי בעמדות הציבור. התמיכה במפלגתה של מרקל צנחה מאז הקיץ, ונמצאת כעת בשפל שלא נרשם מאז 2012. שלושה פוליטיקאים אחרים בקואליציה נהנים כעת מדירוג גבוה ממרקל בסקרים, לאחר שנים רבות שבהן היתה הפוליטיקאית הפופולרית בגרמניה. ואולם רוב חברי מפלגת ה-CDU עדיין תומכים בה, ואף אחד מהפוליטיקאים הפופולריים ממנה אינו צפוי להיות מועמד למשרתה.

התמיכה האישית במרקל רבה מהתמיכה בעמדתה. 82% מצביעי הדמוקרטים הנוצרים תומכים בהנהגתה של מרקל. אף פוליטיקאי אחר בגרמניה לא מתקרב לנתון זה. גם בקרב הציבור הרחב יותר, התמיכה במרקל וב–CDU לא נפגעה משמעותית. התמיכה בגרמניה במתן מקלט לפליטים נותרה גבוהה: בספטמבר תמכו ברעיון 79% מהגרמנים — נתון שירד ל–75% באוקטובר. בבריטניה, בצרפת או בהולנד, פחות ממחצית מהמצביעים חשים כך.

נראה כי משבר הפליטים הפיח במרקל חיים חדשים. היא מעולם לא אמרה כמה זמן בכוונתה להישאר בשלטון, אך במשך כמה שנים היו הערכות שבכוונתה להתפטר לאחר עשור או לאחר תום כהונתה השלישית, ב–2017. בצורה זו, כך נטען, יתאפשר לה להימנע מגורלם של שני הקאנצלרים היחידים שכיהנו תקופה ארוכה יותר: קונרד אדאנאואר, לאחר מלחמת העולם השנייה, והלמוט קוהל, בין 1982 ל–1998 — ששניהם נשארו יותר זמן משהיו רצויים או יעילים.

נראה כי מרקל איננה מהרהרת בפרישה, אלא בעמידה באתגר הגדול ביותר שעומד בפניה. היא נוקטת גישה מדעית ביחס לבעיות אינטלקטואליות, ומחלקת אותן לרכיבים. היא נהנית מהאתגר שבכך, בייחוד כשהבעיה גדולה ומורכבת כמו משבר אחרון זה. הכהונה הרביעית כמעט מובטחת לה, בייחוד בשל התנועה הגוברת נגד פליטים, שצפויה להחליש את השמאל ולאפשר לה להקים ממשלת מרכז.

השותפים הסבירים ביותר עבורה הם מפלגת הירוקים הצמאה לכוח — בין היתר, לאחר שמרקל דחפה את מפלגתה שמאלה, מערכים פטריארכליים ומסורתיים לקבלה של זוגות חד־מיניים, מכסות נשים בדירקטוריונים וזכויות לאמהות עובדות; וכן מכיוון שמרקל שמה קץ לתמיכת המפלגה באנרגיה גרעינית לאחר האסון בכור הגרעיני בפוקושימה ב–2011 — צעד שקירב את המפלגה לדעת הרוב בגרמניה.

ויתורים לטובת
 יציבות קואליציונית

השילוב של פעולות חכמות אלה עם פרגמטיזם לא־אידיאולוגי שירת את מרקל היטב בקואליציות הרחבות שלה עם הסוציאל־דמוקרטים. כדי לייצב את הקואליציה, מרקל עשתה ויתורים בנושאי מדיניות שהיא רואה אותם כחסרי חשיבות. כך למשל, גיל הפרישה עבור עובדים מסוימים הופחת מ–65 ל–63 — צעד מטורף בהתחשב בהזדקנות האוכלוסייה. ואולם מרקל חישבה כי העלות של טירוף זה קטנה ביחס להון הפוליטי שהיה נחוץ לה להתמודדות עם בעיות אחרות.

משבר הפליטים, שלדברי מרקל חמור יותר מזה של גוש היורו, יגרום לה להכניס ידיים עמוק לכיס. זהו אחד התחומים הבודדים שבהם היא אינה פתוחה למשא ומתן. נושאים נוספים הם ביטחון ישראל, ההרמוניה באירופה והברית הטרנס־אטלנטית. היא מתנגדת בחריפות לפלישת פוטין לאוקראינה, ורואה במתן מקלט למי שנמלט מאזור מלחמה צורך חיוני.

מרקל יודעת שכל אלה יוצרים לחץ כבד על גרמניה. ממשלות מקומיות כורעות תחת הנטל של מציאת מקומות לינה. בתי ספר מתקשים לקלוט את ילדי הפליטים שאינם דוברי גרמנית. יש ספקות לגבי יכולתה של גרמניה לשלב מבחינה תרבותית כל כך הרבה מוסלמים, בחברה שבה שוויון מגדרי וחופש ביטוי הם ערכים עליונים. כל אלה ידרשו הון פוליטי רב.

במידה מסוימת, מרקל נסוגה מעט מעמדתה בנוגע לפליטים מאז ספטמבר. חקיקה חדשה הוסיפה הגבלות, בין היתר באמצעות הגדרת מדינות הבלקן כ"בטוחות" — מה שמקל על גרמניה לדחות בקשות מקלט מאזור זה. קצבאות במזומנים לפליטים מוחלפות על ידי שוברים, בתקווה כי כך יופחתו התמריצים בפני מי ששוקלים להגר לגרמניה.

ברמה האירופית, המשימה של מרקל מורכבת יותר. במשך זמן רב התנגדה להעברת מבקשי מקלט בין מדינות האיחוד. ואולם כשגרמניה נהפכה למוקד המשבר, היא קראה לסולידריות מוגברת — קריאות שלרוב נפלו על אוזניים ערלות.

המקורות למשבר הפליטים אינם באחריותה או בשליטתה של מרקל. ואולם המורשת שלה תעוצב על ידי יכולתה לשמור על גרמניה והאיחוד האירופי בעודם מתמודדים עם גל הפליטים. עבור מרקל, שמירה על גרמניה פתוחה וסובלנית בתוך איחוד אירופי שנאמן לערכיו המייסדים, אינה רק מדיניות — אלא משימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#