"אי אפשר לחכות עד שתסתיים ספירת הגופות? עד שיזהו את כל הקורבנות? עד שהדם יתייבש?" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אי אפשר לחכות עד שתסתיים ספירת הגופות? עד שיזהו את כל הקורבנות? עד שהדם יתייבש?"

כמה שעות אחרי שזרמו הדיווחים על הטבח בפריז, התחילו להעלות גורמים אינטרסנטיים טיעונים על הלקח שארה"ב צריכה ללמוד מהמעשה, במקום להתייחד עם האבל הצרפתי

11תגובות

אי אפשר לחכות עד שתסתיים ספירת הגופות? עד שיזהו את כל הקורבנות ויודיעו למשפחות שלהם? עד שהסירנות יפסיקו לילל? עד שהדם יתייבש?

או שאנחנו חייבים קודם כל להעלות נושאים הקשורים בעקיפין לטבח ולאבל בפריז ומתאימים לסדר היום שלנו, בתגובה אופורטוניסטית דוחה במקום אבל מכבד?

הכניסה האחורית של אולם המופעים בעת ההתקפה

החדשות הראשונות על הירי זרמו לארה"ב בשעה 4:00 אחרי הצהריים, שעון החוף המזרחי. כעבור ארבע שעות צייצה אן קולטר (פרשנית שמרנית בפוקס ניוז וב-CNN): "חבל מאוד שלא נותנים רישיונות לנשיאת אקדח... בשום מקום באירופה... מאז 1818".

ציוץ נחפז? לא ממש.

שעה לפניה צייצה ג'ודית מילר (עיתונאית בפוקס ניוז): "אולי עכשיו המתבגרים המתבכיינים באוניברסיטאות שלנו יוכלו להתרכז במשהו אחר חוץ מהצורך שלהם ב'מרחבים בטוחים'".

לפני שידענו הרבה על מה שקרה שם, לפני שאמריקאים רבים שמעו על זה, עוד לפני שמי שכן שמע התגבר על האימה והזעזוע – פריז לא היתה רק עיר שבה התבצע הטבח. היא שימשה במה לכל מי שרצה להשמיע בקול את דעתו.

ככה זה עובד בעידן של התרברבות אינטרנטית, מפלגתיות שיצאה משליטה והבעת דעת מומחים בלחיצת כפתור – שנועדה לקדם הבעת תרעומת קולנית.

הכל קורה בהקלקת עכבר, והתהליך מהיר מכדי לאפשר פרספקטיבה אמיתית או בקרה עצמית.

שוטרים בזירת אחד הפיגועים בפריז, הבוקר
אי־אף־פי

התעוררתי בשבת בבוקר לדעות סביב הפיגוע בפריז שאינן קשורות רק לסוגיות של הגבלת מכירת הנשק או חופש הדיבור בקמפוסים בארה"ב, אלא גם לשינויי האקלים – כן, שינויי האקלים – וכמובן הגירה, אף על פי שבהקשר אמריקאי, לא צרפתי.

מה הקשר בין פריז לשינויי האקלים?

ובכן, נראה שהבעת הדאגה העמוקה והמוצדקת של אובמה מההתחממות בעולם היא הוכחה לטיפול הלקוי שלו בטרור וכתב אישום נגד היכולת שלו לקבוע סדר עדיפויות.

זה לפחות מה שהבנתי מטור שכתב רוג'ר ל. סימון ל-PJ מדיה. סימון תיאר את אובמה כ"אדם מגוחך שחושב שהבעיה הגדולה בעולם היא שינויי האקלים מול הטרור האיסלאמי".

האם מאבק בתחום אחד סותר את המאבק בתחום האחר?

סימון גם הזכיר את זה שאובמה התייחס פעם לדאעש כאל "שחקני ספסל" וניסה להקטין את המעורבות של הצבא האמריקאי מחוץ למדינה. על אף שאני מטיל ספק ביעילות של התקפה על אובמה בתוך 24 שעות מהמתקפה בפריז, אני מכיר בכך שהתפיסות שלו בעבר ובהווה של דאעש והנכונות שלו (או לא) לשימוש בצבא האמריקאי הן נקודות הגיוניות לדיון בכל מה שקשור למתקפה בפריז ולתגובה שלנו לזה.

אבל לא משנה כמה קשה אני מנסה, אני לא מבין למה מילר ורבים אחרים, כולל קולטר, הרגישו צורך לקשר בין פריז לאוניברסיטת מיזורי או לייל.

נכון, יש סטודנטים אמריקאים שדורשים "מרחב בטוח" שהלכו רחוק מדי וסיכנו את חופש הדיבור והחלפת דעות חיונית. נכון, קיימת מתיחות בקמפוס בייל. ונכון, העלבון מכמה מתחפושות ליל כל הקדושים יכול להתקיים במקביל למרחץ הדמים בפריז. ברור.

אבל יש אין ספור עוולות ועלבונות שמתקיימים במקביל למרחץ הדמים בפריז, וממש אין סיבה להאמין שמי שמשתמש במקרים האלה יטען אחרת. אבל שימוש בפריז כדי לפגוע בלגיטימציה של הדברים האלה הוא ילדותי ומטופש. זה גם חסר טעם ומוזיל את מה שקרה שם.

כבר התרגלנו לרוץ במהירות מסחררת ולהתערב בקלחת הפוליטית ולהתייחס לכל התרחשות חדשה כהזדמנות טובה להעלות טיעונים ישנים. זה מה שעשה ניוט גינגריץ' שהצטרף לקולטר בקריאה לעוד חמושים מסביבנו:

"דמיינו שבאולם היו 10-15 אנשים עם רישיונות לאקדח. אנחנו חיים בעידן שבו הטובים צריכים להרוג את הרעים".

בשבת בבוקר קראתי שפריז אמורה היתה להיות טובה לרפובליקאים. קראתי שפריז אמורה להיות טובה לדמוקרטים.

הרגשתי בחילה. במשך כמה שעות, אפילו כמה ימים, הייתי רוצה להתמקד בכאב של הפריזאים ובכך שהעיר המדהימה הזו מחפשת את הסדר והביטחון שלה. לא הייתי רוצה לחשוב אם הסיכויים של הילרי קלינטון עלו או ירדו בבחירות, או אם ההלימות הקולניות של דונלד טראמפ על החזה נהפכו לפופולריות יותר.

פחות מ-18 שעות אחרי ששככו הדי היריות, לא הייתי רוצה שיגידו לי שהפיגועים ממחישים למה ארה"ב חייבת לטפל בהגירה הלא חוקית למדינתנו. קראתי את זה והתעצבנתי, ולא בגלל מה שאני חושב על הגירה, אלא בגלל מה שאני מרגיש בנוגע לפוליטיזציה האוטומטית של הטרגדיה.

זה דחף מאוד לא מכבד ומאוד מכוער.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#