"בוש האב סוף סוף נזכר לתת מכות בטוסיק לג'ורג' הקטן" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

"בוש האב סוף סוף נזכר לתת מכות בטוסיק לג'ורג' הקטן"

בביוגרפיה חדשה של ג'ורג' בוש האב שופך האב את חמתו על הבן ויועציו הנכלוליים; חבל שלא ראה לנכון לעשות זאת בזמן אמת ולמנוע את פירוקו של המזה"ת

3תגובות

ביקרתי באתר צילומי "משחקי הכס" בבלפסט בשבוע שעבר, ולאחר שצפיתי בדאינריס טרגריין טובלת באש במשך כמה שעות, למדתי איך אומרים "אני צריכה לשירותים" בדותרקית.

לעולם לא אדבר שוטף בשפה הזו, אבל אני בהחלט רהוטה בשפת הבוש. ולכן עליי לנתק את עצמי מכס הברזל ולחזור לישבני הברזל, ממשפחה נכלולית אחת לשנייה, ולפרש עבוכם, קוראיי המבולבלים, את הסלטות האדיפליות של משפחת המלוכה הרפובליקאית שלנו.

כמו משפחות מעמד גבוה קפוצות ישבן רבות, משפחת בוש לא מצליחה להתמודד ישירות עם מתח וטינה ולדבר בגלוי  בינה לבין עצמה. אצל משפחות אחרות התוצאה היא קרע בין קרובים. אצל משפחת בוש, התוצאה היא קרע בכדור הארץ.

כמו סרסיי המלכה, קינג ג'ורג' הזקן יודע שנקמה היא מעדן שמוטב להגישו קר. לאחר יותר מעשור של קפיצת שפתיים, פאפי בוש נוקם בגדול באמצעות דברים שאמר בביוגרפיה החדשה שכתב ג'ון מיצ'אם, "“Destiny and Power: The American Odyssey of George Herbert Walker Bush"

מימין לשמאל: סגן הנשיא לשעבר דיק צ'ייני, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, שר ההגנה לשעבר דונלד רמספלד
אי־פי

בעוד שג'ורג' וו. נהג לומר שהוא מחבב את דיק צ'ייני ודונלד רמספלד בשל איברי הפלדה שלהם, פאפי מייחס את העוצמה לחלק אחר באנטומיה שלהם, וקורא לכל אחד מהם "ישבן פלדה" (או חמור פלדה).

הוא אמר כי רמספלד שירת בצורה גרועה את ג'ורג' וו, ורמספלד ענה בחינניות המקובלת שלו, "בוש בא בימים".

ג'ורג' בוש האב, בגיל 91, לא נוקט בעדינות. הוא פולט סוף סוף את מה שהטרידו באופן פרטי זמן כה רב: מדוע צ'ייני, שר ההגנה הנאמן שלו, נהפך לכל כך לוחמני וחד צדדי, "ונכנע תחת הלחץ של המיליטנטים האמיתיים שרוצים להלחם בכל דבר ולהשתמש בכח כדי לנצח במזרח התיכון?" כיצד הניאו-קונים הצליחו להניע את ממשל בנו לפעול לקידום האג'נדה חסרת התבונה של ארגונו מחדש של המזרח התיכון תחת איום אקדח?

בשורה התחתונה, בוש האב מוצא את בנו אשם באימוץ דרכם של צ'ייני והניאו-קונים ובבניית מערך הבטחון הלאומי בדמותו של צ'ייני: "זו אינה אשמת צ'ייני .זו אשמת הנשיא. הדולר נעצר כאן".

בוש האב, שהיה מלא הדרת כבוד וחובה כסגן נשיא עד שסיכן את סיכוייו  להיות נשיא, וכונה "כלב מחמד", כועס על כך שבנו נתן לסגנו לצבור כל כך הרבה עוצמה.

בנו, ג'ורג' וו. אומר, מופתע, למיצ'אם: "הוא מעולם לא הביע דעה כזו באוזניי, לא בתקופת נשיאותי ולא אחר כך". הוא הוסיף כי אביו "מעולם לא אמר לי 'אתה צריך לרסן את צ'ייני, הוא הורס את הממשל' . זה לא מדרכו. ובכל מקרה, אני לא מסכים עם התאור שלו. אני קיבלתי את ההחלטות. זו היתה ראיית העולם שלי.".

אפילו ביחס למשפחה אמריקאית ואספית שאינה חובבת התעמקות עצמית והתערבות רבות, זה חריג כי שני נשיאים שיצאו למלחמה באותו עריץ עיראקי יכולים לדבר זה על זה בצורה כה בוטה עם כותב ביוגרפיות.

חבל שהם לא איטלקים. אולי אז האב היה אומר לבנו זמן אמת: "אל תהרוס את זה, אם תפלוש למדינה הלא נכונה תיצור ואקום במזרח התיכון. דיק יצא מדעתו".

מה שעצוב הוא, שכנראה הם היו מסכימים על צ'ייני, שג'ורג' וו. אכן התרחק ממנו, ועל רמספלד, שפוטר על ידי וו. בכהונתו השנייה.

בוש האב להוט לספר את האמת, למרות שזה עלול לפגוע בסיכויי בנו ג'ב להבחר לנשיאות. משרדו של בוש האב שולח הודעות על הופעות של מיצ'אם בקידום הספר, כולל חתימה על ספרים.

בהיותו בייל ניסה בוש הבן לצאת מצילו של אביו. הוא התנהג כמה שג'יימס בייקר כינה "עבריין נוער", שתה והשתכר. כשהתפכח מצא דרכו בפוליטיקה, ורצה ליצור עצמו בדמותו של יורש לרונלד רייגן, ולא של אביו. זה בטח פגע בו, אבל פאפי שמר על הכעס בפנים. כנשיא, עשה הכל הפוך מאביו, וזה מחל על כבודו.

בבית הלבן צ'ייני הביא את רמספלד, שזמם מזימות ותככים נגד בוש האב וזלזל בו, ומינה את הנמסיס של אביו, בלי לשאול לעצתו, כמו סוני קורליאנה שהולך למשפחת טטליה. בוש האב שמר את דעתו לעצמו.

כצעיר, וו. השתכר פעם והתנגש בפחי האשפה ליד בית משפחתו, יצא וקרא לאביו המאוכזב לעמוד מולו כמו גבר. עכשיו  האב, אמנם באיחור, משכיב את הבן על ברכיו, ומראה לו מי הגבר. חבל שזה לא היה יכול לקרות פנים אל פנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#