נפט שקוף כתרופה לשחיתות

מגזרי האנרגיה והכרייה ידועים בשחיתות השכיחה בהם ■ ארגונים חברתיים מעוניינים להגביר את השקיפות בניסיון להיאבק בשחיתות, בעיקר באפריקה, אך הנושא לא פשוט

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

בין אם בתהליכי מתן רישיון, מכירת מכסות תפוקה מדינתיות או עסקות אחרות, תחום הנפט, הגז והכרייה מפורסם בנטייתו לשחיתות. זוהי בעיה חמורה במדינות שבהן שלטון החוק חלש ותעשיית משאבי הטבע מהווה חלק משמעותי בכלכלה. אפריקה שמדרום לסהרה נמצאת בסכנה גדולה במיוחד. עשר יצרניות הנפט הגדולות ביותר בה הפיקו 56% מהכנסות הממשל מיצוא נפט ב–2011–2013, ולכן השקיפות חשובה.

פעילים רבים נגד שחיתות חושבים שהתקווה לשקיפות מוגברת טמונה בתקן בינלאומי בשם "יוזמת השקיפות בתעשיות משאבי הטבע" (EITI), שאליו כבר הצטרפו 48 מדינות מאז הוקם לפני 12 שנה. אך EITI הגיע לצומת דרכים: עליו לבחור אם לקדם דרישות דיווח נועזות או להיכנע ללחץ הטוענים כי חשיפת הבעלים האמיתיים של חברות המפיקות משאבי טבע עבור ממשלות היא בעייתית.

אסדה בלואנדה בירת אנגולה. חברות אפלוליות בלי בעלות ברורה
אסדה בלואנדה בירת אנגולה. חברות אפלוליות בלי בעלות ברורהצילום: בלומברג

המעקב אחר הבעלות חשוב, מכיוון שחברות קש נעדרות שקיפות הן הכלי המועדף על מי שמנסים להזרים עושר נפט ציבורי לידיים פרטיות. במהלך פורץ דרך לפני שנתיים, חברות EITI הסכימו כי החל ב–2016 חברות פרטיות המעבירות או מקבלות תשלומים בתעשיית משאבי הטבע יידרשו לדווח על הבעלות שלהן. זה הציב את EITI בקדמת המאבק העולמי לקידום השקיפות בנוגע לבעלות על חברות אפלוליות.

לאחר שבחן דרישה זו ב–11 מדינות, על EITI להחליט אם להרחיבה לכלל חברותיה. כולם מסכימים שהניסוי היה הצלחה חלקית בלבד, אך הדעות חלוקות בנוגע לסיבה לכך. פעילים אומרים כי המידע לא נאסף לרוב מכיוון שהדיווח התבקש יותר מאשר נדרש. הממשלות טוענות כי מציאת השולטים האמיתיים בחברות, שהבעלים הרשומים שלהן הם לעתים חברת קש נוספת או ילד בן שלוש, יכולה להיות משימה מורכבת.

עלה תאנה בלבד

לא משנה מה הסיבה, ארגונים תומכי שקיפות אומרים כי EITI צריך להפוך את הדיווח הציבורי לתנאי לחברות בארגון, תוך איום השעיה עבור מדינות שגוררות רגליים. הפעילים חוששים כי אם המועד האחרון, 2016, יידחה, השקיפות תידרדר במורד סדר העדיפויות. בפני EITI עומד מבחן אמינות, אמר ברנדן אודונל מארגון גלובל ויטנס, העוקב אחרי היחס בין ניצול אוצרות טבע לפגיעה בזכויות אדם.

מכרות זהב בקונגו. כר לחברות קש
מכרות זהב בקונגו. כר לחברות קשצילום: בלומברג

חשש נוסף הוא שנסיגה תעודד מדינות להשתמש ב–EITI כעלה תאנה. דו"ח חדש של גלובל ויטנס מפרט כיצד הוזרמו בשנים האחרונות 4 מיליארד דולר לחברות קש, שחלקן קשורות לגורמי ממשל כיום או בעבר, באמצעות קומץ עסקות בארבע מדינות אפריקאיות: ניגריה, אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וקונגו־ברזוויל. שלוש מבין הארבע הן חברות מלאות 
ב–EITI.

קונגו־ברזוויל אירחה את הפגישה האחרונה של EITI. אך הסודיות ממשיכה להקיף את בעלי החברות הנהנות מעושר הנפט שלה. יש החוששים כי המצב לא השתפר משמעותית מאז 2005, כשבית משפט בריטי פסק ש–AOGC, חברה שרכשה מטענים מתחת למחירי השוק מחברת הנפט הלאומית SNPC, היתה בשליטת מי שהיה אז מזכ"ל SNPC, דניס גוקאנה. סידור זה נועד לכאורה להסתיר את האינטרס של המדינה, ולמנוע תביעות מצד מחזיקי אג"ח ממשלתיות.

המסתורין ממשיך לאפוף חברות המעורבות בעסקות מפתח, בהן שלושה מיזמים משותפים בין SNPC ל–88 קווינסוויי גרופ, חברה מהונג קונג שתיווכה בהרבה עסקות אנרגיה סיניות באפריקה, שהעומד לפי הערכות בראשה, סם פא, נעצר באחרונה בבייג'ין. חברות אלה אמורות היו לכאורה לשווק נפט קונגולזי באסיה. גלובל ויטנס מצא כי בדירקטוריון החברות ישבו גוקאנה ודניס נגואסו, בנו של הנשיא, שהחזיק במגוון תפקידים במגזר הנפט של קונגו. אף שהיעדר השקיפות בעסקות אלה מחשיד, אין כל ראיה לדבר עבירה.

קלייר שורט, יו"ר EITI, אומרת כי היוזמה הגדילה משמעותית את זרימת המידע בנוגע לתשלומים אל ומממשלות, בתוך עשור. אך היא מודה כי ההתקדמות אטית להכאיב לעתים, וכי יש סיכון למכשולים רבים. ההרכב הרחב של EITI מבטיח עימותים כבר בבסיס המודל, היא אומרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ