יותר מחצי מיליון ילדי רחוב בכלכלה המבטיחה בעולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יותר מחצי מיליון ילדי רחוב בכלכלה המבטיחה בעולם

הודו בדרכה להיות הכלכלה השלישית בגודלה, אך יש בה עשרות מיליונים מחוסרי בית - ובהם המוני ילדים שמידרדרים לחיי פשע, שימוש בסמים ופיגור התפתחותי ■ "כשהודו תמגר את העוני, היא גם תהפוך את הרחובות שלה לראויים יותר"

8תגובות

על הקיר בבית המחסה לילדים ללא בית בניו דלהי תלוי סדר היום. ב-5:30 הילדים מתעוררים ומיד אחר כך מתרגלים מדיטציה. אחרי ארוחת הבוקר וניקיון החדרים הם קוראים עיתון, ולאחר מכן מקיימים פוג'ה, טקס תפילה הינדואיסטי. ב-10:20 הם נכנסים לכיתות לימוד, ובשעת צהריים כבר מתרוצצים עשרות מהם במבנה הצנוע שנמצא באחת הסמטאות הצרות של רובע פאהארגאנג' קשה היום.

על פי נתוני חטיבת המודיעין של אקונומיסט, בעשורים הקרובים תהפוך הודו לאחת משלוש הכלכלות הגדולות בעולם, לצד ארה"ב וסין. כוח הקנייה שלה יזנק לכ-24% מכוח הקנייה של ארה"ב, לעומת 3% בלבד כיום. ואולם לצד המספרים המעודדים תצטרך הממשלה בבירה דלהי להתמודד גם עם החצר האחורית שלה: מאות מיליוני הודים עניים, ובהם ילדים רבים שעובדים וגרים ברחובות.

ילדה הודית בתוך ערמת זבל ומאחוריה שתי פרות
ASSOCIATED PRESS

1.252 מיליארד בני אדם חיים בהודו, 121.29 מיליון מהם מתחת לגיל חמש. הודו דורגה במקום 135 בעולם במדד הפיתוח האנושי ל-2014, שמבוסס על שקלול של תוחלת החיים, ההשכלה ורמת ההכנסה, כשלצדה מדינות כמו לאוס, קמבודיה וגאנה. על פי נתוני תוכנית הפיתוח של האו"ם, ממוצע שנות הלימוד במדינה, כולל במוסדות להשכלה גבוהה, הוא 4.43 בלבד.

על פי נתוני האו"ם, 1% מאוכלוסיית הודו מוגדרת כמחוסרת דיור, ו-11.8% מהילדים בני 4–15 עובדים. נוסף על כך, בספר "תהילה מפוקפקת", שכתבו חתן פרס נובל לכלכלה ויליד הודו, אמרטיה סן, ועמיתו ז'אן דרז, טענו השניים כי 50% מהילדים בהודו אינם מתפתחים כראוי, רובם בשל תת תזונה. 50% מהנשים סובלות מאנמיה מאותה סיבה.

אין כיום נתון ברור המאפשר לדעת כמה ילדים בדיוק חיים ברחובות הודו. אך ביוניס"ף, ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, מעריכים כי כחצי מיליון ילדים מתגוררים כיום ברחובות, בעיקר בערים גדולות כמו מומבאי, קולקטה ודלהי. עם זאת, המספר גבוה בהרבה, משום שביוניס"ף מחשיבים רק את הילדים שמתגוררים לגמרי ברחוב, בעוד שילדים רבים נמצאים שעות רבות ברחוב אך מקיימים קשר כלשהו עם משפחתם ולכן אינם נכללים בספירה. על פי ההערכות, אם כוללים את כל הילדים שמרכז חייהם הוא הרחוב - מדובר בכ-18 מיליון ילדים.

אי־פי

"מבזבזים את 
הכסף באותו יום"

את הסיור שלנו ברחובות דלהי הוביל ארגון סלאם באלאק (בהינדי: להצדיע לילדים), שחבריו התגוררו בעבר ברחוב והצליחו לצאת ממנו. כעת הם מקווים להוציא ממנו ילדים נוספים. סלאם באלאק הוא ארגון לא־ממשלתי שהוקם ב–1989 ומספק תמיכה ומחסה לילדי רחוב ולילדים עובדים בעיר. כיום נמצא הארגון בקשר עם יותר מ–6,000 ילדים ונערים.

הארגון מפעיל 18 מרכזי סיוע בדלהי, דואג לספק מזון ראוי לילדים ומאפשר להם גישה לשירותי בריאות. החשיבות של נגישות לשירותי בריאות מקבלת משנה תוקף במדינה כמו הודו, שבה שירותי התברואה ירודים, וחלקה העני של האוכלוסייה אינו מודע להרגלי היגיינה בסיסיים. מציאות כזו עלולה להרע מאוד את מצבם של ילדי הרחוב.

"את כל הכסף שהילדים מרוויחים הם מבזבזים עוד באותו היום", אומר סָאבֶר, מדריך הסיור. "אין להם מקום לשמור אותו ולכן אין להם ברירה אלא לבזבז אותו". סאבר (18) התחיל להדריך סיורים רק באחרונה. הוא נולד בביהאר, המחוז העני ביותר מבין 29 המחוזות המרכיבים את הודו. אמו עזבה אותו בגיל צעיר והוא נשאר להתגורר עם דודו. לאחר שלא הסתדר עם בני משפחתו, הוא התגנב לרכבת לדלהי ונסע לעיר הגדולה לבדו במשך 24 שעות. "ראיתי במו עיני דברים נוראים במהלך השהות ברחוב", הוא אומר באנגלית טובה, שהשתפרה לדבריו לאחר שנכנס למסגרות הלימוד של סלאם באלאק.

"הילדים מבזבזים את הכסף על שלושה דברים עיקריים: אוכל, סמים וסרטי בוליווד (תעשיית הסרטים ההודית; ל"ל) בבתי הקולנוע, הבוגרים יותר מוציאים את הכסף גם על שירותי זנות", הוא אומר. "מעבר לעובדה שסרטי קולנוע הם פופולריים בהודו ומקור לשעשוע, הילדים גם מנצלים את החשיכה כדי לגנוב חפצים מיתר הצופים". לדבריו, "הרבה ילדים נמצאים שעות רבות ברחובות בתקווה שאחד ממפיקי תעשיית הסרטים יצפה בהם וילהק אותם לסרט. יש להם פנטזיה להפוך לכוכבי קולנוע".

באשר לשימוש בסמים מסביר סאבר כי חלק גדול מילדי הרחוב מעשן חשיש ושותה אלכוהול, אך הסם הנפוץ ביותר הוא דבק מגע להרחה, שנחשב לזול ולנגיש.

כ-200 אלף ילדי רחוב נמצאים בדלהי לבדה, כך לפי נתוני הארגון. חלק מהילדים עובדים בסמוך לתחנות הרכבת בעיר, שם יש ריכוז גבוה של עוברי אורח. בתחנת הרכבת הם מצחצחים נעליים ומוכרים מוצרים. מוקד נוסף ומרכזי שבו עובדים הילדים הוא המזבלות באזור. הילדים נוברים בזבל במשך שעות ארוכות, חשופים לתנאי תברואה מסוכנים, כדי לחלץ מתוך האשפה חלקי מתכת. את החלקים שנמצאו הם מוכרים לחנויות למיחזור מתכת ברחבי העיר.

רויטרס

הרוב הם בנים
 מקאסטה נמוכה

מרבית הילדים שנמצאים ברחוב הם בנים, רובם בני 6–12. אף שרבים מהם נמצאים לגמרי לבדם, חלק גדול מהם מתארגן בחבורות, המאפשרות להם להגן על עצמם חרף גילם הצעיר. "יש מקרי אלימות קשים בין הילדים", אומר סאבר. "גם קטטות המוניות ושימוש בסכינים. האווירה ברחוב אלימה מאוד".

הבנים שנמצאים ברחוב הגיעו אליו בעקבות חוסר יציבות בבית, בשל מצב כלכלי קשה או בשל סכסוך עם משפחתם. הבנות המעטות שבכל זאת נפלטות אל הרחוב מגיעות אליו לאחר שהתנגדו לנישואים כפויים או בשל סכסוך עם אביהן, ובמקרים רבים הן נמכרות בתעשיית הזנות. גם השיוך המעמדי והדתי משפיע על זהות הילדים שנפלטים לרחוב: רוב מוחלט של הילדים הם הינדים בני קאסטות נמוכות או מוסלמים, הנחשבים אחת הקהילות העניות במדינה.

פעמים רבות הילדים אוכלים במקדשים של בני הדת הסיקית, המציעים למבקרים מזון בחינם. יש ילדים שנשלחים על ידי הוריהם לקבץ נדבות ולעבוד ברחובות, ואחרים עובדים עבור בוס, שהוא אדם בוגר. "אותו אדם מטיל לעתים מום באחד מאיבריו של הילד כדי שיוכל לקבץ נדבות בהצלחה", אומר סאבר. לדבריו, ילד רחוב ממוצע מרוויח כ-10,000 רופי הודי (כ-150 דולר) בחודש, אך מרבית הילדים אינם מסתפקים בסכום זה ועוסקים גם בגניבה ובכייסות.

בסמוך לתחנת הרכבת ניו דלהי, אחת מארבע תחנות הרכבת בעיר, מפעיל הארגון שני בתי מחסה. אחד מהם מיועד לילדים שאינם יכולים לחזור הביתה, ואילו השני משמש מועדון עבור ילדים שיש להם בית לחזור אליו. "אם נער מגיע אלינו כשהוא מכור לסמים אנחנו שולחים אותו מיד לגמילה", אומר סאבר כשאנחנו מגיעים למועדון היום, שלוהט בחום של דלהי. על הרצפה יושבים כעשרה ילדים ומשחקים במשחק קופסה רב משתתפים. על הקירות תלויים תצלומים של הילדים מבקרים במקדשים הינדואיסטיים. "חשוב לנו שיהפכו לאנשים טובים יותר", הוא מסביר.

"תוכניות הרווחה נשחקות עם הזמן"

חרף המצב ברחובות הממשלה החדשה בדלהי, שהושבעה באפריל 2014, עדיין לא גיבשה תוכנית כוללת להתמודדות עם המצב. "כל תגובה רשמית תבקש להמעיט בהיקף התופעה", אומרת ד"ר רוני פרצ'ק, חוקרת הודו מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. "הודו הנהיגה חינוך יסודי לכל, ולפי מדיניות זאת כל הילדים אמורים לפחות בפוטנציה לקבל השכלה, בערים ובכפרים גם יחד".

לדבריה, "תוכנית שביצעה הממשלה הקודמת גם הבטיחה מזון לתלמידי בתי הספר, דבר שיש לו משמעות כלכלית עבור המשפחות ועבור הילדים, שיכולים להתרכז בלימודים לאחר שניזונו. השאלה היא כמובן אם התוכנית הזאת מבוצעת, במיוחד לנוכח העובדה שתוכניות רווחה אחרות נשחקות עם הזמן. על אף התוכניות לחינוך יסודי לכל, בפועל מצוקה כלכלית מביאה לכך שילדים עלולים שלא להגיע לבתי הספר ואף להיפלט ממערכות אלה".

פרצ'ק מסבירה כי ממשלת הודו אינה מסוגלת גם לאמוד את היקף התופעה. "יש עמותות רבות שפורחות בהודו בעשורים האחרונים ומנסות לעשות את מה שהממשלה לא מצליחה", היא אומרת. "אך גם הן לא יכולות לתת מידע על היקפים, בטח שלא באופן רשמי".

בינתיים נראה כי מעמד הביניים הגדול - כמו גם המעמדות הגבוהים - אדישים למצבם של האזרחים העניים בכלל ולתופעה של ילדי הרחוב בפרט. הסיבה לכך היא התרבות המעמדית (הקאסטות) שעדיין דומיננטית ולגיטימית בחלקים נרחבים של המדינה. יש גם מי שצופה כי המצב הנוכחי - צמיחה משמעותית לצד עוני קיצוני - יביא להתערערות הפריחה הכלכלית שממנה נהנית הודו. "כשהמשטרה תופסת את הילדים האלה היא מתייחסת אליהם כמו לעבריינים", אומר סאבר. "הם לא כאלה, הם קורבנות של עוני ושל חיים ללא עתיד. וברגע שהודו תמגר את העוני, היא גם תהפוך את הרחובות שלה לראויים יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#