שולחים חללית למאדים בזמן שילדים רעבים ללחם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שולחים חללית למאדים בזמן שילדים רעבים ללחם

תת-התזונה בהודו חמורה יותר מאשר בצפון קוריאה ורוב אפריקה ובאזורים מסוימים סובלים ממנה יותר ממחצית הילדים עד גיל חמש ■ היא פוגעת במוח בשנות החיים הראשונות ללא יכולת שיקום, וכבר הוגדרה "בושה לאומית" בהודו - אך המערכת הפוליטית מתעלמת מהבעיה

תגובות

אני בדרכי למסע השנתי שלי, שבו אני לוקח עמי סטודנט באוניברסיטה לסיור עיתונאי. אני משוטט כעת בין כפרים הודיים עם הזוכה, אוסטין מאייר מאוניברסיטת סטנפורד, כדי לבחון מקרוב את אחת התעלומות הגדולות בעולם: מדוע מאות מיליוני ילדים כאן סובלים מתת־התפתחות פיזית ומנטלית?

הודו היא דמוקרטיה תוססת שכבר שלחה רכב חלל למאדים. ואולם הילדים שלה הם בעלי סיכוי גדול יותר לסבול מרעב מאשר במדינות עניות הרבה יותר באפריקה.

NYT / Nicholas Kristof

כעדות לכישלון מהדהד של דמוקרטיה, הודו היא המוקד הגדול בעולם לתת־תזונה: 39% מהילדים ההודים סובלים מתזונה לקויה, לפי נתוני הממשלה (הערכות אחרות גבוהות עוד יותר). המצב בהודו חמור יותר מאשר בבורקינה פאסו, האיטי, בנגדלש וצפון קוריאה.

באוטר פראדש שבה אני מבקר, מדינה של 200 מיליון תושבים בצפון הודו, תת-התזונה מזעזעת עוד יותר. לפי הערכות הממשלה, יותר ממחצית הילדים עד גיל חמש סובלים ממנה - גרוע מאשר כל מדינה באפריקה למעט בורונדי, לפי נתוני דו"ח התזונה הגלובלי ל-2015.

המחיר הגבוה ביותר שגובה תת־התזונה אינו בקומה הפיזית, אלא בכוח המוח. מחקרים מצאו שתת־תזונה בשנות החיים הראשונות מפחית את האינטליגנציה בדרכים שלא ניתן יהיה לשקם. המוחות של הילדים הרעבים אינם מתפתחים כראוי - אפשר לראות את ההבדל בסריקות מוח. זאת כנראה הסיבה שבגללה ילדים שסבלו מתת-תזונה נושרים מבית הספר בשלב מוקדם.

"אנחנו מתמקדים בתת-תזונה לא משום שאנחנו חוששים שילדים יהיו נמוכים", אמר שון בייקר, מומחה תזונה בקרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס, שהתלווה אלי בביקורים באזורים כפריים בהודו. "אנחנו מתמקדים בה משום שזה מדד להתפתחות קוגניטיבית, ומשום שילדים נמצאים בסכנת חיים".

סובלים מתת-תזונה כבר ברחם

המסע הזה הוא הזדמנות להאיר נושאים שאינם נחשבים סקסיים, אבל חשובים יותר מכל. כשמאות מיליוני ילדים סובלים מתת־תזונה באופן שאינו מחויב המציאות ונשרכים מאחור כל חייהם, הסוגיה הזאת צריכה להיות בסדר עדיפות עולמי.

שתי תיאוריות חדשות ואמיצות מנסות להסביר מדוע הודו מתפקדת בצורה כה גרועה בכל הנוגע להזנת ילדים.

הראשונה היא שהמעמד הנמוך של נשים מוביל לתת־תזונה במידה חמורה הרבה יותר מכפי שסברו בעבר. נשים לרוב אוכלות אחרונות במשפחות הודיות, ו–42% מהנשים ההודיות נמצאות בתת־משקל לפני ההריון, לפי הכלכלנית דיאן קופיי מאוניברסיטת פרינסטון. במהלך ההריון, נשים הודיות עולות רק מחצית מהמשקל המומלץ.

"האשה הממוצעת בהודו יולדת כשהיא שוקלת פחות מהאשה הממוצעת באפריקה שמדרום לסהרה כשהיא בתחילת ההריון", כותבת קופיי בפרוטוקול האקדמיה הלאומית למדעים. התוצאה היא שילדים רבים סובלים מתת־תזונה כבר ברחם ולעולם לא יתאוששו.

לפי התיאוריה השנייה, הבעיה נעוצה בסניטציה עלובה, בייחוד עשיית צרכים בציבור. כמחצית מההודים עושים את צורכיהם בחוץ ללא בתי שימוש. התוצאה היא שילדים נדבקים בטפילים וזיהומים כרוניים שפוגעים ביכולת של המעיים שלהם לספוג חומרים מזינים - וכ-117 אלף ילדים הודים מתים בכל שנה משלשול, לפי יוניס"ף.

זה עשוי להסביר אנומליה: תמותת תינוקות בקרב הודים מוסלמים נמוכה יותר מאשר בקרב הינדואים, אף שמוסלמים עניים יותר. סיבה אחת עשויה להיות שכפריים מוסלמים הם בעלי סיכוי גדול יותר להשתמש בבתי שימוש.

זה עניין של חיים או מוות. ממשלות משקיעות בטנקים ובמטוסי קרב כדי להגן על תושביהם, שעה שהאיום הגדול יותר לאזרחים מגיע מהצואה של עצמם.

יותר טלפונים סלולריים מבתי שימוש

רק מעטים מודעים לסכנה. ברחבי העולם, להרבה יותר אנשים יש גישה לטלפונים סלולריים מאשר לבתי שימוש. המצב הוא כזה מפני שטלפונים נחשבים גבוהים יותר בסדר העדיפויות. בכפרים שבהם אוסטין ואני ביקרנו, לכפריים רבים היו טלפונים סלולריים, אבל רק למעטים היו תאי שירותים. עוד פחות אנשים באמת השתמשו בהם: לארגוני סיוע קל לבנות מחראות, אבל קשה יותר לגרום לאנשים להשתמש בהם.

אישה אחת שפגשנו, סהליחה באנו, היא כפרית עם ילדה בת 11 חודשים בשם מוני, שסובלת מתת־תזונה חריפה. למשפחה אין בית שימוש (רק למעטים בכפר יש). באנו עצמה משקפת גורמים נוספים שלעתים מקושרים לתת־תזונה. היא אנאלפביתית ונישאה כשהיתה בת 14, ומוני היא בתה השישית. באנו מסרבת להשתמש באמצעי מניעה משום שהיא מאמינה שהדבר נוגד את רצון האל.

אלה נושאים מורכבים, אבל אם אפגניסטאן ובנגלדש יכולות להתקדם (לצד מדינות בהודו כמו קראלה), כך גם הודו כולה. מנמוהן סינג, לשעבר ראש הממשלה של הודו, הגדיר את תת־התזונה בקרב ילדים "בושה לאומית", אבל עדיין אין רצון פוליטי אמיתי להתמודד עמה.

במקום זאת, במהלך פוליטי שנועד לקבל תמיכה מקבוצות דתיות שמתנגדות לאכילת ביצים מפוסטרות, מדינת מאדיהה פראדש דחתה לאחרונה הצעה לכלול ביצים בתוכניות הזנת ילדים. התוצאה תהיה עוד ילדים שיתווספו למאות המיליונים שכבר משתרכים מאחור לאורך חייהם, ואומה אדירה שמחלישה את עצמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#