נורווגיה צריכה למצוא מחדש 
את הרוח הוויקינגית שלה

מחירי הנפט צנחו, וכלכלת נורווגיה מבוססת הנפט צריכה למצוא דרך להזרים דם חדש לעורקי העולם העסקי, שיעודד יזמות וחדשנות

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

נורווגיה היא מדינה קפיטליסטית, אך נשלטת על ידי תאגידים ממשלתיים. היא ענקית נפט, אך נמנעת מצריכה רבה. במשך עשורים, מודל כלכלי חריג זה שירת את נורווגיה היטב. בשנות ה–70 היא ניצבה ברמה בינונית באירופה במונחים של הכנסה לנפש. כיום הנורווגים עשירים מכל מדינה אחרת באירופה מלבד לוקסמבורג. עם זאת, נראה כי המודל מתחיל לאבד אנרגיה.

עלייתה של נורווגיה לגדולה החלה עם תחילת תפוקת הנפט שלה ב-1971. מגזר האנרגיה הציף את הכלכלה בגלי שגשוג, הפך את ברגן מעיירת דייגים למרכז תעשייה, יצר חברות שהתמחו בהפקת נפט וגז ממעמקי הים, ומילא את המלונות בעובדי מגזר הנפט. הגלים גדלו וגדלו כאשר מחיר הנפט זינק מ-10 דולרים לחבית בסוף שנות ה–90 לכמעט 150 דולר ב-2008. הנפט והגז אחראים כיום לכרבע מהתמ"ג של נורווגיה וכמעט למחצית מהיצוא שלה.

אסדת קידוח בנורווגיהצילום: בלומברג

צונחת עם מחיר הנפט

ואולם הצניחה של מחירי הנפט באחרונה לכ-50 דולר לחבית הופכים מגמה זו. חברת הנפט הממשלתית סטאטויל חוותה צניחה ברווחיה ובמניותיה. חברות הנפט פיטרו 10% מכוח האדם שלהן ועשויות לפטר 20% נוספים. מדאיג לא פחות עבור מדינה המצטיינת בייצור ציוד להפקת נפט ממעמקי הים, הוא עלייתה של תעשיית הפקת נפט מפצלים, הנשענת על טכנולוגיה שונה בתכלית.

הצניחה במחירי הנפט חושפת שתי חולשות של המודל הנורווגי. הראשונה היא הביורוקרטיזציה, שנולדה מהאימוץ הנלהב של קפיטליזם ממשלתי במדינה. הממשלה מחזיקה בכ–40% משוק המניות, עם אחזקות גדולות במפעילת הטלקום טלנור, ביצרנית האלומיניום נורסק הידרו, ביצרנית הדשנים יארה ובבנק DNB, נוסף על סטאטויל כמובן.

מצב זה מוביל לתרבות תאגידית מאוד חד־גונית. הנורווגים אוהבים להתפאר בכך שהם מובילים את העולם בגיוון תאגידי, כיוון שהחברות שלהם מחויבות בחוק לשמור 40% ממושבי הדירקטוריון לנשים. עם זאת, איזון מגדרי אינו מפצה על אחדות תרבותית. רבים מאנשי העסקים המובילים במדינה למדו יחדיו בבית הספר לכלכלה של נורווגיה ונעים באותם חוגים חברתיים.

החולשה השנייה היא מדינת הרווחה הבשלה מדי. המגזר הציבורי מעסיק 33% מכוח האדם בנורווגיה, לעומת ממוצע של 19% במדינות OECD. המדינה חותרת תחת מוסר העבודה: מרבית האנשים נהנים משבוע עבודה בן 37 שעות, וסופי שבוע בני שלושה ימים הם דבר שכיח. ב-2011, נורווגיה הוציאה 3.9% מהתמ"ג על קצבאות נכות ופרישה מוקדמת, לעומת ממוצע של 2.2% ב-OECD. לנורווגים יש פועל בשם "נאב", שפירושו להשיג כסף מ-NAV, הביטוח הלאומי שלהם.

למדינה יש גם הרבה יתרונות. קרן הפנסיה הנורווגית היא אולי אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של חשיבה לטווח ארוך של ממשלה מערבית. במקום לבזבז את עושר הנפט שלה, נורווגיה חוסכת אותו בקרן ההשקעות הממשלתית, הגדולה בעולם, בשווי 873 מיליארד דולר כיום.

לא רק נפט - גם דגים

בים הנורווגי יש גם דגים, ולא רק נפט. נורווגיה מייצאת דגים בשווי 10 מיליארד דולר בשנה, סכום לא רע עבור מדינה שאוכלוסייתה מונה 5 מיליון נפשות בלבד. תומס פרסטד, מנכ"ל חברת מסחר הדגים הפרטית נורוויי סיפודס, אומר כי סירובה של נורווגיה להצטרף לאיחוד האירופי הקשה על המגזר שלו.

חברות דיג נאלצות להתמקד בנפח, מכיוון שעליהן לשלם מכסים גבוהים על יצוא דגים מעובדים לאיחוד האירופי. עם זאת, פירוש הדבר הוא גם כי יש להם יד חופשית לניהול הדגה שלהם בעצמם. למרות הדגש על נפח, ענף הדיג השתנה משמעותית. גידול הדגים צמח מאפס ב-1970 ל-70% משלל הדיג. דייגים מסורתיים מטפסים אף הם במעלה שרשרת הערך, כשהם משתמשים בסירות יעילות יותר לצמצום כוח האדם, ודיג באזורים עמוקים יותר ויותר באוקיינוס, כולל של פלנקטון, המשמש כמזון בריאות.

נורווגיה עדיין מייצרת יזמים נועזים, כמו יון פרדריקסן בספנות, קז'ל אינגה רוקה בתחום הנדל"ן וביורן ז'וס בתעופה. יזמים אלה מנסים ליצור ניגוד בינם לבין עובדי הציבור הנינוחים העומדים בראש עסקים כה רבים בנורווגיה. כל השלושה התחילו את הקריירה שלהם "בשתי ידיים ריקות", כפי שנהוג לומר בנורווגיה. רוקה החל דרכו כדייג שנשר מבית הספר, פרדריקסן היה בנו של רתך וז'וס בנו של בעל מנסרה בעיירה זעירה.

הם נהנים לשבור את הכללים הנוקשים המושלים בחיים בנורווגיה. פרדריקסן חי בלונדון, מחזיק בדרכון קפריסאי והינו בעל נטייה מאוד לא סקנדינבית לפזר כסף. רוקה השתמש בהנדסה פיננסית מורכבת כדי להפוך מספנה עזובה באוסלו לאזור קניות מלא חיים. ז'וס נאבק באיגודי העובדים החזקים של נורווגיה באמצעות העברת נמלי הבית של מטוסים לספרד ושימוש בצוותי אוויר ספרדיים. חברת התעופה שלו, נורוויג'ן אייר, רווחית יותר מיריבתה SAS וזוכה לדירוגי שירות טובים יותר.

המודל השוודי המפתה

כעת, כאשר נראה כי מחירי הנפט עשויים להישאר נמוכים זמן מה, נורווגיה צריכה לתת לוויקינגים התאגידיים יותר מרחב לצמוח. היא גם צריכה ליישם את אותה מדיניות לרפורמה במדינת הרווחה. עד כה, תגובת המדינה לירידה במחירי הנפט היתה לאמץ לחיקה את הסוציאליזם עוד יותר: בבחירות המקומיות ב-14 בספטמבר מפלגות השמאל התחזקו במרבית הערים הגדולות במדינה, בהן אוסלו וברגן, על בסיס מצעים המציגים הוצאות כבדות לצד רפורמות אפסיות.

זמנים קשים עשויים לעודד חשיבה מעמיקה יותר בנושא. לנורווגיה יש מזל, כי היא יכולה ללמוד ממדינות שכנות בעלות תרבות דומה, שביצעו רפורמות נרחבות. שוודיה הזרימה דם חדש למודל שלה באמצעות צמצום פעילויות הממשל, הפרטת בתי ספר, בתי חולים ומרפאות, והורדת נטל המס בה. בתקופת פריחת הנפט נורווגיה התרגלה לעובדים שוודים צעירים ששירתו בברים ובמסעדות שלה. כעת, הסיכוי הטוב ביותר שלה להמשיך לשגשג הוא לייבא לא רק אנשים משוודיה, אלא גם רעיונות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ