האנטי-קפיטליזם חוזר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סדר עולמי חדש

האנטי-קפיטליזם חוזר

הגל האנטי-קפיטליסטי סוחף את הכלכלה וגם את הפוליטיקה - אך יש מי שטוענים שהמאבק הוא בין הקפיטליזם הרע של המונופולים לקפיטליזם הטוב של החדשנות

2תגובות

דייב ספארט היה הכוכב של "Private Eye", מגזין בריטי סאטירי, מאז שנות ה-70. הבולשביק המזוקן לא ויתר על אף הזדמנות לצאת נגד הקפיטליזם (אותו כינה "מבחיל לגמרי"). עם זאת, בשנים האחרונות, עורכי המגזין נתנו פחות ופחות מקום לדמות הבדיונית של הפרשן, בשעה שהשמאל השלים עם השוק החופשי ותרבות הצרכנות.

עכשיו ספארט חוזר - לא רק אל עמודיו של "Private Eye", אלא גם אל מוקדי הכוח. הלייבור, מפלגת האופוזיציה הגדולה בבריטניה, קיימה בשבוע שעבר את הוועידה הראשונה שלה תחת הנהגתו של המנהיג הרדיקלי החדש, ג'רמי קורבין. ביוון ובספרד כוחן של מפלגות שמאל חדשות עולה. סיריזה היוונית ניצחה בשתי מערכות בחירות רצופות, ופודמוס בספרד צפויה לרשום אף היא הישג גדול בבחירות הכלליות שיתקיימו במדינה בדצמבר. בארה"ב, ברני סנדרס, המתאר את עצמו כסוציאליסט עצמאי, מתמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. ואפילו בוותיקן, האפיפיור פרנציסקוס מוקיע את "הרודנות הנעלמה של השוק" וממליץ "להחזיר את הכלכלה לשירות בני האדם".

אי־פי

מדוע האנטי־קפיטליזם צובר תאוצה? דייב ספארט היה בוודאי טוען שאנשים סוף־סוף מבינים שהשוק החופשי הוא אשליה. תאגידים גדולים מתנהגים כמונופולים רודפי רנטות, ומנהליהם עושים לובינג אצל פוליטיקאים כדי לקבל הטבות מס.

מעמד המנהלים מתגמל את עצמו בחבילות שכר עצומות ללא קשר להצלחה או כישלון - השמועות הן שמרטין וינטרקורן, המנכ"ל היוצא של פולקסווגן, צפוי לעזוב את החברה עם חבילת של פיצויים ופנסיה בשווי 60 מיליון יורו.

בלומברג

הטיעון הזה משכנע רבים בימין וגם בשמאל. צ'רלס מור, הביוגרף הרשמי של מרגרט תאצ'ר, כתב ב"וול סטריט ג'ורנל" ב–25 בספטמבר כי לקרל מרקס היו תובנות חשובות "לגבי הכוח הלא פרופורציונלי של הבעלות על ההון". סקר גאלופ שבדק את האמון במוסדות האמריקאיים מצא כי התאגידים הגדולים היו במקום השני מהסוף, ומתחתיהם רק הקונגרס. רק 21% מהנשאלים הביעו בהם אמון רב או מסוים.

הקפיטליזם הטוב 
צובר תאוצה

לחסידי השוק החופשי יש תשובה מוכנה לטיעון הזה: הם אומרים כי ספארט ומור מתלוננים על הבעיות של קורפורטיזם (תאגידיות) ולא של הקפיטליזם. הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיות של "הקפיטליזם הרע" (של המונופולים והעדפת המקורבים) היא לתת יותר מקום למאפיינים של "הקפיטליזם הטוב" (תחרות וחדשנות).

החדשות הטובות לתומכי השוק החופשי האלה הן שהקפיטליזם הטוב צובר תאוצה. ראו כמה קשה לתאגידים גדולים ולמנהלים גדולים לחזק את מעמדם. משך הזמן הממוצע שחברה נמצאת במדד פורצ'ן 500 צנח מ–70 שנה בשנות ה–30 לכ–15 שנה כיום; ואורך חיי המשרה הממוצע של מנכ"ל פורצ'ן 500 ירד מעשר שנים בשנת 2000 לחמש כיום. החדשות הרעות הן שהקפיטליזם הטוב תורם לא פחות מהקפיטליזם הרע ליחס העוין אליו.

הגלובליזציה והדיגיטיזציה האיצו את קצב ההרס היצירתי, וחברות מצליחות יכולות כיום להגיע גם ממקומות כמו אסטוניה (סקייפ) וגליסיה שבספרד (אינדיטקס, הבעלים של רשת חנויות האופנה זארה). הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת לחברות להיהפך לענקיות תוך זמן קצר. פלטפורמת המסרים למכשירים ניידים ווטסאפ הגיעה ל–500 מיליון משתמשים בתוך חמש שנים מהשקתה.

אבל העולם החדש והמופלא הזה גם מעורר חששות. החברות האלה בדרך כלל מצומצמות - הן מבחינת כוח אדם, הן מבחינת נכסים, בין היתר משום ששירותים דיגיטליים רבים הם אוטומטיים, וגם בגלל מיקור חוץ. לפני עשר שנים לבלוקבאסטר היו 9,000 סניפים בארה"ב עם 83 אלף עובדים. נטפליקס לעומת זאת, מעסיקה רק 2,000 עובדים ושוכרת את השרתים לשירותי הסטרימינג שלה מאמזון.

ג'רלד דיוויס מבית הספר רוס למינהל עסקים של אוניברסיטת מישיגן חישב כי 1,200 החברות שהונפקו בארה"ב מאז שנת 2000 יצרו בממוצע פחות מ–700 משרות בכל העולם כל אחת. הן ממציאות את עצמן כל הזמן מחדש ועושות הכל כדי להימנע מגורלן של חברות טכנולוגיה שהיו בעבר מובילות, כמו AOL ונוקיה.

יציבות מול מסוגלות תעסוקתית

השינוי המהיר הזה מעורר חרדה והתנגדות. תומכי הקפיטליזם הטוב טוענים כי מה שחשוב הוא המסוגלות התעסוקתית (employability) - הסיכויים של אדם בעל כישורים מסוימים להשיג עבודה) ולא התעסוקה (employment).

אבל מה קורה כשהשינוי מתחולל כה מהר, עד שגם אנשים אשר כישוריהם מבוקשים מאוד מוצאים את עצמם חסרי ביטחון תעסוקתי? אנשי מחנה הקפיטליזם הטוב אומרים כי השינוי המהיר הוא המחיר שעל אנשים לשלם על השגשוג.

אך האם אנשים לא מעריכים יציבות לצד פירות הטכנולוגיה? ב–1988 הכלכלנים ויליאם סמואלסון וריצ'רד צקהאוזר תיארו מקרה שבו הרשויות בגרמניה רצו להזיז עיירה קטנה כדי לכרות במכרה שנמצא תחתיה. הם הציעו אפשרויות רבות לעיירה החדשה שתוקם, אך במקום משהו חדשני, תושביה בחרו לתכנן את העיירה החדשה "בצורה דומה מאוד למבנה של העיירה הישנה, שהתפתח במשך מאות שנים ללא תכנון".

הפרו־קפיטליסטים טוענים, ובצדק, כי בהרס היצירתי, החלק היצירתי עולה על ההרס. הודות לגוגל ודומותיה אנחנו יכולים לחפש חלק גדול מהידע האנושי באופן מיידי. הודות לחברות כמו אפל, כל אחד מאתנו נושא בכיסו מחשב על. הודות לחברות כלכלת שיתוף כמו אובר אנשים שאינם רוצים לעבוד בשעות הרגילות יכולים למצוא עבודה בכל שעה שמתאימה להם.

הדרך הטובה ביותר לפתור חלק מהבעיות המטרידות ביותר היא לתת חופש לחדשנות. Airbnb מורידה את מחיר הלינה, והקורסים המקוונים הפתוחים עושים דמוקרטיזציה כשהם מציעים גישה חופשית לאוניברסיטאות העילית.

ואולם, הפרו־קפיטליסטים צריכים גם לזכור שני דברים. הראשון הוא שרוב האנשים אינם מבחינים בין הקפיטליזם הטוב לקפיטליזם הרע: הם רואים עולם שבו המנצחים גורמים הרבה אי־ודאות תוך שהם שומרים לעצמם את המקומות היוקרתיים ביותר בסירות ההצלה.

השני הוא שהכוחות שסוחפים את הכלכלה הקפיטליסטית סוחפים כיום גם את הפוליטיקה: המפלגות קורסות, וליזמים הפוליטיים יש הזדמנות להשתלט על המפלגות הוותיקות או להקים חדשות. האנטי־קפיטליזם שוב מתחזק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#