ארה"ב צריכה לתקן את המערכת הפיננסית העולמית ולהתפייס עם סין - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סדר עולמי חדש

ארה"ב צריכה לתקן את המערכת הפיננסית העולמית ולהתפייס עם סין

מאז המשבר הפיננסי של 2008 התגלו יותר ויותר סדקים במערכת הפיננסית העולמית ■ על ארה"ב לייצב אותה - ואחת הדרכים לעשות זאת היא שיתוף פעולה עם כלכלות אחרות ובנקים מרכזיים אחרים, ובראשם סין ■ כתבה שנייה בסדרה

תגובות

הדיון בנוגע לתפקידה המיוחד של ארה"ב בכלכלה העולמית ועלייתה של סין רדוף על ידי עבודתו של צ'רלס קינדלברגר, שחקר את המיתון של שנות ה–30. עשור אבוד של מאבקי שכר, אבטלה ופיחותי מטבע הוביל בסופו של דבר למירוץ חימוש ולמלחמת עולם. קינדלברגר הסיק כי בעתיד, על מדינה אחת להיות אחראית על שמירה על ביטחון העולם.

"המערכת הכלכלית הבינלאומית איבדה יציבות בשל חוסר היכולת של בריטניה לקחת אחריות לייצובה, וחוסר הרצון של ארה"ב לעשות זאת. כשכל מדינה פנתה להגן על האינטרסים הלאומיים שלה, האינטרס הציבורי הגלובלי ירד לטמיון - ועמו גם האינטרס הפרטי של כלל אזרחי העולם".

קינדלברגר, שכתב את המחקר ב–1973, חשש כי ארה"ב כבר אינה מסוגלת לשחק תפקיד זה - אף שבאותם ימים הוא חשב שאירופה תהיה זו שתנסה לקחת את התפקיד. מאוחר יותר אירופה הוחלפה על ידי יריבה אחרת לכאורה, יפן, אך גם התיאוריה הזו דעכה עד 1991.

אדם סביר יכול להסיק כי גורואים כלכליים מביעים חשש לגבי יכולתה של ארה"ב לשמור על מעמדה הכלכלי כבר עשרות שנים, והרי גם סין יכולה לקרוס.

בלומברג

האדם הסביר אולי היה מוסיף כי במשבר הכלכלי של 2007–2008, ארה"ב עשתה פחות או יותר את מה שקינדלברגר חשב שההגמון צריך לעשות - שמירה על שוק פתוח למוצרים ואספקת נזילות קצרת־טווח.

אך אזעקות־שווא אינן שוללות את האפשרות שהתרחיש שמפניו הן מתריעות יתממש בסופו של דבר. הרבה השתנה מאז שנות ה–70 וה–80. חלקה של ארה"ב בתפוקה העולמית ירד מ–36% ב–1970 ל–22% כיום, במונחים של מחירי שוק. עם כל פגמיה, סין היא מתחרה אמינה בהרבה מיפן. חלקה בתפוקה העולמית קרוב לזה של יפן כשזו היתה בשיאה, אם כי באופן יחסי, היא הרבה יותר ענייה משיפן היתה בשיאה, כך שיש לה עוד הרבה מקום לגדול. מעבר לכך, זרימת ההון הגלובלית התגברה בצורה ניכרת מאז שנות ה–70 וה–80, מה שהופך את המערכת הפיננסית העולמית לפחות יציבה ומביא לגידול במספר המשברים הפיננסיים.

התגובה של ארה"ב למשבר הפיננסי של 2007–2008 יכולה להיראות גם כתרועה האחרונה. פקידי ממשל, כמו תמיד, עשו כל שביכולתם כדי לחלץ את הבנקים ולהעמיד את העולם הפיננסי על רגליו - אך המחיר היה ריסוק אמון הציבור האמריקאי בקובעי המדיניות ויצירת תגובת־נגד פופוליסטית שעדיין מהדהדת כיום. ייתכן כי ארה"ב לא תוכל להציל את העולם שוב כפי שעשתה ב–2007–2008. כל זה מצביע לכיוון פסימי למדי. במלותיו של קינדלברגר: "מבוי סתום ושפל כלכלי".

ואקום במאזן הכוחות

אך כפי שהתנאים הגלובלייים השתנו מאז שנות ה–70, כך גם התגובה העולמית לריק במאזן הכוחות יכולה להיות שונה מזו של שנות ה–30. האנשים שאינם מתגוררים בארה"ב או בסין - 75% מאוכלוסיית כדור הארץ - עשויים למצוא פתרונות משלהם לחלק מהבעיות האלה.

ניתן להתמודד חלקית עם הצורך בכללים שימשלו בסחר העולמי באמצעות רשת־טלאים של הסכמי סחר - 450 הסכמים כאלה נמצאים כיום במשא ומתן.

אם הדולר ישמור על מעמדו כמטבע הדומיננטי, אך גם ארה"ב וגם קרן המטבע לא יוכלו לפעול כמלוות למוצא אחרון - יש פתרונות אחרים. כפי שהאנגלית התעלתה מעל בריטניה ונהפכה לשפה בינלאומית, הדולר עשוי לעבור לבעלות גלובלית.

בנקים מרכזיים זרים יוכלו להשתמש ביתרות הדולריות שלהם כדי לערוב לנזילות של המערכת הדולרית מחוץ לארה"ב, ולהתאגד כדי ליצור מערכת תשלומים דולרית שעוקפת את ארה"ב כליל. הם יוכלו לנסות לעשות רפורמה בקרן המטבע הבינלאומית באמצעות הדרת ארה"ב ממנה, או ליצור גופים אזוריים חדשים שיתחרו בה. ניסיונות כאלה לא צלחו בעבר: מועדון אסיאתי בשם יוזמת צ'יאנג מאי, למשל, לא הצליח לצבור השפעה - אך ניתן לחזקם.

בתגובה לגלי ההון שגועשים בעולם, בעיקר בשל התנאים הפיננסיים בארה"ב, כלכלות מתעוררות יוכלו להטיל הגבלות הון, לצד הגבלות על בנקים עולמיים ועל מנהלי קרנות גידור, ולהמשיך להגדיל את יתרות המט"ח.

עולם שנראה 
קצת יותר כמו סין

יהיו גם חסרונות בעולם שכזה. יהיה קשה בהרבה לאכוף שלל הסכמי סחר בינוניים מאשר קומץ הסכמים כמעט־אוניברסליים. הוא גם יהיה הרבה פחות יעיל, מכיוון שחסכונותיהן של מדינות עניות יידרשו לשבת ללא מעש כיתרות המושקעות באג"ח ממשלתיות של ארה"ב. ייתכן כי גם משיכת הון תהיה קשה יותר למדינות אלה, אף כי הניסיון של סין מעיד כי בתנאים המתאימים השקעות לטווח ארוך עשויות להמשיך לזרום גם כשההשקעות לטווח קצר נפסקות. ההגבלות על בנקים בינלאומיים עשויות גם הן לעצור את זרימת ההון, ולא תהיה דרך לשלוט בפיחותי מטבע תחרותיים. כל זה עדיין יהיה בטוח יותר מהיעדר כל סדר.

מנקודת מבט אמריקאית, העלות של ההזנחה של השנים האחרונות עשויה להיות עולם שנראה קצת פחות כמו ארה"ב וקצת יותר כמו סין: פחות פתוח, יותר שמור, נחוש לפעול. כלל לא ברור כי הדבר ייטיב עם ארה"ב.

העולם לא צריך להיות שבוי של שנות ה–30, אך גם אי־אפשר להניח שהלך הרוח בארה"ב תמיד יהיה זועם כפי שהיה מאז המשבר הפיננסי, או שסין תסבול משיתוק בשל הפרדוקסים הרבים שלה. אם הכלכלה האמריקאית תמשיך לצמוח בקצב יפה ולהוסיף משרות, ייתכן והשכר בארה"ב יעלה סוף סוף - ומעמד הביניים האמריקאי ינשום אנחת רווחה שתישמע מסביב לעולם. לפי סקרי דעת קהל, אמון הציבור האמריקאי במשימה הייחודית של ארצו כבר התאושש מעט מאז ימי המשבר. ייתכן והוא יכול להתאושש קצת יותר. נשיא חדש ובית נבחרים חדש ב–2016 עשוי לטהר את האוויר. יכול גם להיות שזה יקרה במערכת הבחירות שלאחר מכן.

דמיינו ממשל 
אמריקאי מושלם

דמיינו לרגע ממשל אמריקאי וקונגרס מושלמים, שיפעלו הן לטובת ארה"ב והן לטובת העולם. הם יתמודדו עם הפרנויה העולמית לגבי היעדר מלווה למוצא אחרון. ממשל כזה יוכל לשלש את המימון הזמין לקרן המטבע ל–3 טריליון דולר, ולהכין תוכנית לביטול הווטו האמריקאי בקרן. הוא יאפשר לבנק הפדרלי להעניק נזילות לבנקים מרכזיים זרים ללא מגבלה, וידרוש ממנו לפתוח במגעים עם בנקים מרכזיים שעמם אין לו עדיין הסדרי החלף, ובראשם הבנקים המרכזיים של סין והודו.

רשת ביטחון גדולה ואמינה אמורה לצמצם את הצטברות יתרות הדולרים האדירות, שייתכן ויש להן השפעה מערערת. אך כדי להתמודד עם חששות ארוכי טווח בנוגע למחסור בנכסים בטוחים, ארה"ב תוכל להקים קרן השקעות ממשלתית, שתוכל להנפיק אג"ח ממשלתיות ולהשקיע את הרווחים מחוץ לארה"ב למטרות רווח, מה שישפר את הנזילות האמריקאית.

כדי לחזק את הקשר בין ארה"ב למערכת הבנקאות העולמית, ארה"ב תעודד את הבנקים הגדולים בכלכלות המתעוררות לפתוח או להרחיב את נוכחותם בניו יורק, ולהעביר את כל כוחות הפיקוח מממשלות מקומיות לגופים פוליטיים פחות ומתפקדים יותר.

לאחר שתחיה את קרן המטבע ותחזיר לה לגיטימציה, ארה"ב תוכל להחיות או להחליף את שני עמודי־התווך היסודיים האחרים של הכלכלה העולמית - הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי. היא תוכל לנסות להשתמש בהסכמי הסחר האזוריים שהיא עובדת עליהם, כמו TTP, כדי ליצור פלטפורמה חדשה שבה ישולבו גם הסכמי סחר מתחרים וכפולים - ולגרום לסין והודו להצטרף אליה.

ארה"ב דמיונית זו תצטרף גם למוסדות שהקימה סין, כמו AIIB, בנק ההשקעות האזורי בהובלתה. היא תתמוך בשאיפות של סין לשדרג את היואן כמטבע יתרות, בין אם בעידוד צירופו לסל המטבעות של קרן המטבע ובין אם בביסוס ניו יורק כמוקד למסחר ביואן. כיום ניו יורק היא המרכז הפיננסי היחיד בעולם שאין לו תוכנית לתמיכה ביואן.

יידרש מאמץ גדול כדי להגדיל את ההשקעות הסיניות בארה"ב. כיום, על כל דולר של השקעה ישירה סינית בארה"ב, יש 2 דולרים של השקעה סינית באירופה ו–5 דולרים של השקעה אמריקאית בסין.

מה סין תצטרך לעשות בתמורה לתמיכה הזאת? מרבית הפרשנים מצביעים על רשימת רפורמות נחוצות ארוכה, אך אין כל ערובה לכך שהן ייצאו לפועל. ועדיין, נראה שלארה"ב אין מה להפסיד - ייצוב הכלכלה העולמית יזכה אותה בחברים בכל מקום, וגם יחסוך לה כסף בטווח הארוך.

אם יתברר כי כלכלת סין היא בית קלפים, שאיפתה להיות מעצמת־על כלכלית תתגלה כחלולה בין כה וכה. אם סין תהפוך ליותר אוטוקרטית, היא תיאלץ ליהפך לסגורה יותר כדי למנוע בריחת הון והשפעות זרות - מה שיגביל את יכולתה להשפיע על הכלכלה העולמית מחוץ לגבולותיה. אבל אם היא תמשיך לצמוח, להיפתח ולבצע רפורמות - ארה"ב תצטרך להגיע להסדר עמה ביום מן הימים. מדוע לא להתחיל כבר עכשיו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#