מדחום האינפלציה מבלבל - ועל נגידי המערב לאמץ חשיבה נועזת - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדחום האינפלציה מבלבל - ועל נגידי המערב לאמץ חשיבה נועזת

העובדה שהירידה באבטלה במדינות המערב העשירות לא מלווה בשנים האחרונות בעלייה באינפלציה מבלבלת את ראשי הבנקים המרכזיים בהן ■ לכן עליהם לאמץ יעדים חדשים, כמו תמ"ג נומינלי ■ הצבת יעד נומינלי כזה לא תדרוש יותר הפרדה בין תחזיות הצמיחה - ולפיכך האבטלה - לבין תחזיות האינפלציה

5תגובות

יש מקרים שמוטב לא לעשות בהם דבר. ב–17 בספטמבר, הבנק הפדרלי קיבל את ההחלטה הנכונה, והותיר את הריבית בארה"ב בלא שינוי - כפי שנהג מאז 2008 - קצת מעל 0%. כשהאינפלציה נמוכה משמעותית מהיעד שהציב הבנק המרכזי של ארה"ב, 2%, והחששות לגבי חוסן הכלכלה הסינית גוברים והולכים, העלאת הריבית במשק האמריקאי היתה עלולה להיות סיכון מיותר.

אבל ג'נט ילן, יו"רית הבנק הפדרלי, צפויה להתמודד עם החלטה קשה לא פחות החודש, וייתכן שגם בחודשים רבים נוספים. גם כאשר ה"המראה" המיוחלת בריבית הפד תתרחש סוף־סוף, השווקים הפיננסיים צופים עדיין ריביות נמוכות מאוד במונחים היסטוריים בשנים הקרובות.

אי־פי

במלים אחרות, לא נראה שעידן התנאים המוניטריים הלא־שגרתיים צפוי להסתיים בתקופה הקרובה. אם העומדים בראש הבנקים המרכזיים במדינות המערב רוצים לחזור לשגרה שהם כה כמהים לה, ייתכן שארגז הכלים הסטנדרטי שלהם אינו מספיק יותר. הגיעה העת לחשוב בצורה נועזת יותר - על אחת כמה וכמה בכל הקשור ליעד האינפלציה.

הסיבה לכך היא שסימנים רבים מעידים על כך שנשבר הקשר הרגיל בין אינפלציה לאבטלה. בטווח הקצר, כלכלנים חושבים ששני המשתנים אמורים לנוע בכיוונים הפוכים. לפי המודל המקובל, אבטלה גבוהה אמורה לדחוף מחירים כלפי מטה, ואבטלה נמוכה לשמש רוח גבית לעליות מחירים, באמצעות עליות בשכר.

אלא שלמרבה הצער, במדינות עשירות רבות מדחום האינפלציה הסטנדרטי יצא מכיול. ב-2008, הצמיחה הכלכלית במדינות אלה נבלמה, ואף נסוגה, האבטלה גאתה, והאינפלציה זחלה באטיות אל מתחת ליעד הבנק הפדרלי. כיום, לעומת זאת, האבטלה ירדה לרמות נמוכות מאוד, אבל האינפלציה אנמית ביותר.

התעסוקה התאוששה והאינפלציה נתקעה

מצב עניינים זה קצת בילבל את הבנקים המרכזיים. הן הבנק הפדרלי והן הבנק המרכזי של בריטניה הניחו כי בעקבות ההתאוששות בשוק התעסוקה האינפלציה תרים ראש ותתחיל לדהור מעלה. בשני הבנקים החליטו לסיים את התוכניות לרכישת אג"ח, שנועדו לתמרץ את הכלכלה, והכינו את השווקים להעלאות ריבית. אבל ההתאוששות בשתי המדינות כמעט נטולת אינפלציה.

גרוע מכך, כשהריביות אפסיות, לבנקאים המרכזיים יש פחות מרחב תמרון אם הם יטעו בהערכת סיכוני האינפלציה ויעלו ריביות מוקדם מדי. בהתחשב במכשול כפול זה, הגיוני לבחון נתונים אחרים מלבד אינפלציה - למשל, תמ"ג נומינלי (NGDP).

יעד לתמ"ג נומינלי - סכום כל הכספים שמייצרת הכלכלה מדי שנה, בלא התחשבות באינפלציה - אינו רעיון רדיקלי כפי שנדמה. הוא היה חלופה סבירה בתקופה שבה יעדי האינפלציה נהיו שכיחים, בשנות ה-90. יעד צמיחה בתמ"ג הנומינלי - כלומר הצמיחה במונחי הכנסה במזומן - מביא בחשבון בצורה נכונה יותר יבוא זול, המעודד צמיחה אבל פוגע במחירים, ולכן מושך את הבנקים המרכזיים לשני כיוונים מנוגדים. הכנסה נומינלית חשובה יותר גם לחוסן הכלכלי של נושים מאשר אינפלציה או צמיחה, כיוון שחובות לרוב קבועים במונחי מזומן.

מהי המשמעות של
יעד תמ"ג נומינלי?

מבקרים חוששים כי קשה למדוד תמ"ג נומינלי, ולכן במקרים רבים הוא מתוקן כמה פעמים, מה שגורם בין השאר לכך שנתון זה לא ברור כל כך לציבור. אבל אם תמ"ג נומינלי נשמע מרתיע, הרי הצמיחה בהכנסות אינה כזאת. ואף על פישניתן למדוד אינפלציה בקלות יחסית, בנקים מרכזיים נסמכים כיום לא פחות על הערכות מצב של שוק העבודה — נתון מעורפל ביותר.

חשוב מכך, יעד תמ"ג נומינלי ישחרר את הבנקים המרכזיים מהבלבול שנוצר כתוצאה ממד האינפלציה הבעייתי. לשם קביעת מדיניות כיום, בנקים מרכזיים נדרשים לקבל החלטה כיצד הם חושבים שהאינפלציה תגיב לאבטלה היורדת, ועל השווקים לנחש מה הבנקים חושבים בעניין זה. הצבה של יעד תמ"ג נומינלי לא תדרוש יותר הפרדה בעייתית בין תחזיות צמיחה (ולפיכך אבטלה) לבין תחזיות אינפלציה.

אבל מהי למעשה המשמעות של יעד תמ"ג נומינלי? כלכלות רבות מפגרות בהרבה אחר הצמיחה בהכנסות הנומינליות שלהן מהתקופה שקדמה למשבר הפיננסי. לפני המשבר הפיננסי העולמי, צמיחה של 5% בתמ"ג הנומינלי בארה"ב נחשבה נורמלית. אבל הכלכלה "נמוכה" כיום ב–16% מהרמה שאליה היתה מגיעה לו היתה צומחת בקצב זה מאז 2006.

גם בבריטניה התמ"ג הנומינלי נמוך ב–15% מזה שהיה מגיע להגיע אליו אם היה ממשיך במגמה של השנים שקדמו למשבר. המצב של יפן ושל גוש היורו חמור אף יותר.

פערים כאלה הם גדולים מכדי לדלג מעליהם במהרה. כדי לעשות זאת, נדרשות רמות אינפלציה מסוכנות בגובהן. אבל גם ביחס למגמות האחרונות, הכלכלות העשירות אינן עומדות בקצב.

התמ"ג הנומינלי נמוך ב–5% משניתן היה לצפות ב–2010 בנוגע לימינו. צמיחה מהירה יותר בתמ"ג הנומינלי עשויה להגיע משיפור הפריון, מהתגברות קצב גיוסי העובדים או מאינפלציה מהירה יותר — שלושה דברים שלא היו מזיקים לכלכלות העשירות כיום.

כבר לא מספיק לחכות

קביעת יעד שונה אין פירושה שהבנקים המרכזיים ישיגו אותו מיידית. נראה שארגז הכלים הלא־שגרתיים שלהם מוצה. הרחבה כמותית, שעדיין מיושמת באירופה וביפן, מאבדת מהפופולריות שלה בשל חששות מניפוח נכסים ויצירת בועות. לא ניתן להוריד את שיעורי הריבית מתחת ל–0% בלי לשנות רדיקלית את טיב הכסף.

עם זאת, מציאת היעד הנכון היא התחלה חשובה מבחינת הבנקים המרכזיים. כבר לא מספיק פשוט לחכות בסבלנות להתאוששות האינפלציה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#