תרחיש פיננסי פסימי: כך יפרוץ המשבר של 2023

מתי ואיך יתרחש המשבר הבא? "אקונומיסט" בוחן תרחיש פסימי, שבו צניחה נוספת במחירי הנפט ובריחת השקעות מאסיה יזעזעו את העולם ב-2023

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

כל התנאים להתרחשותו של המשבר הפיננסי הבא נמצאים כבר בפעולה. "אקונומיסט" מציע את התרחיש הבא, שתחילתו טראומה - וסופו עידן חדש של שיתוף פעולה בינלאומי.

עד 2023 כבר הגיעה המערכת של בנקאות הצללים מחוץ לגבולות ארה"ב, המתנהלת בעסקות דולריות, לממדים גדולים יותר מאלה של מערכת הבנקאות שבתוך ארה"ב. אמינות היורו הידרדרה עוד יותר, לאחר חדלות הפירעון החלקית של איטליה ב–2018.

הבורסה בסיןצילום: רויטרס

השאיפות של היואן להפוך למטבע בינלאומי גם מחוץ לגבולות סין נבלמו בחריקת בלמים בימים האחרונים של כהונת שי ג'ינפינג כנשיא סין, בספטמבר 2019. במאמץ אחרון להשקיט גורמים שמרנים במפלגה הקומוניסטית, הושבו זמנית מגבלות ההון בסין, נגיד הבנק המרכזי של המדינה נעצר באשמת סטייה מהדרך, והפיקדונות ביואן בהונג קונג הוקפאו. השימוש במטבע הסיני מחוץ לסין מעולם לא התאושש מכך.

פירוש הדבר הוא שהביקוש לדולר כאמצעי התשלום האמין היחיד למסחר בינלאומי נעשה גדול מתמיד ב–2023. הנכסים הדולריים של הבנק הגדול בסין, ICBC, עלו בהיקפם על כלל המאזן של בנק ג'יי.פי מורגן צ'ייס האמריקאי. האשראי הדולרי מחוץ לארה"ב הסתכם ב–26 טריליון דולר, או כ–100% מהתמ"ג האמריקאי. כלכלות מתעוררות, שהסחר שלהן עדיין נקוב בדולרים, המשיכו לבנות יתרות מט"ח דולריות גדולות יותר ויותר. כישלון הקונגרס לאשר רפורמה בקרן המטבע הבינלאומית ועזיבתן של סין, הודו וברזיל את הארגון בעקבות זאת, הביאו לכך שלא היה עוד ארגון גלובלי להלוואות לשעת חירום.

ג'יימי דיימון צילום: בלומברג

כדי ליצור מאגר גדול יותר של נכסים בטוחים, הקונגרס היה קרוב לאישור יצירת קרן אינווסט אמריקה, שהיתה אמורה למכור אג"ח ממשלתיות של ארה"ב למשקיעים זרים ולהשקיע במניות מחוץ לארה"ב. ואולם ויכוח אידיאולוגי קשה על אופן חלוקת הרווחים העודפים של הקרן גרם לחקיקה בסנאט להיתקע. חוסר האיזון בין ההיצע לביקוש לאג"ח ממשלתיות של ארה"ב הוביל לשוק מעוות.

מקלט המבטחים האחרון בעולם

המשבר, כשפרץ, הגיע ממקור בלתי־צפוי. חברות אינדונזיות ומלזיות השקיעו רבות במיזמי אנרגיה סולארית, במימון בנקים סיניים ואסיאתיים אחרים, שהשתמשו בדולרים, לכאורה מגודרים, ובמקרים מסוימים אג"חו את ההלוואות ומכרו אותן לקרנות הפנסיה הצומחות באסיה. ואולם כשקידוחי הפצלים באיחוד האירופי התחילו לפרוח, מחירי הנפט צנחו ל–14 דולר לחבית - והפרויקטים הסולאריים נהפכו ללא כלכליים. בעלי פיקדונות וקרנות אג"ח ברחו מהשוק הדולרי של אסיה לאג"ח הממשלתיות של ארה"ב - מקלט המבטחים האחרון בעולם. אנליסטים העריכו כי הצורך בנזילות חירום מסתכם ב–5–6 טריליון דולר.

התברר כי הבנק הפדרלי אינו מסוגל לעזור בעניין. חוק הבנק הפדרלי ההוגן מ–2017 מנע ממנו להציע נזילות חירום של יותר מ–300 מיליארד דולר לבנקים מרכזיים אחרים. לאף אחד מהבנקים המסחריים הגדולים של אסיה לא היו סניפים בניו יורק — מרביתם סגרו אותם במחאה לאחר שהמפקח על השירותים הפיננסיים בניו יורק ניסה, בשנת בחירות, לקנוס את בנק אוף צ'יינה ב–12 מיליארד דולר ואת הבנקים הממשלתיים הגדולים בהודו ב–9 מיליארד דולר, בטענה לשחיתות בשוקי הבית שלהם. פירוש הדבר הוא שלבנקים הסיניים לא היתה גישה להלוואות החירום של הבנק הפדרלי.

בצעד נואש הסכימו הבנקים המרכזיים של סין, הודו, אינדונזיה, סינגפור ומלזיה לאחד את היתרות הדולריות שלהם — בסך 8 טריליון דולר — ולהזרים נזילות למערכת הבנקאות הדולרית באסיה. בתחילה נראה היה כי הצליחו לבלום את הבהלה, ושיעורי הריביות הבין־בנקאיות התחילו לרדת. ואולם כשהבנקים האלה מכרו את אחזקותיהם באג"ח אמריקאיות, מחירי האג"ח הממשלתיות של ארה"ב צנחו — מה שדחף את התשואות עליהן ב–0.3%, ועורר חששות לקריסה בשוק הדיור, שתתחרה בזו שקרתה ב–2007.

בהסדר שהושג על ידי שר האוצר האמריקאי, ג'יימי דיימון, ארה"ב הסכימה להתיר לבנק הפדרלי להציע נזילות לבנקים המרכזיים של אסיה, בתמורה לכך שיקבלו אג"ח ממשלתיות של ארה"ב כערבונות. כשהמשבר הוקל, פתחו ארה"ב, סין ומדינות אחרות באסיה במגעים ליצירת מלווה חירום גלובלי, ולקידום השימוש ביואן וברופי גם מחוץ לסין ולהודו. בכך נפתח עידן חדש של שיתוף פעולה בינלאומי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ