כך הסתבך הישראלי שהקים חברה מוסרית במנהטן עם עובדי הניקיון - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הסתבך הישראלי שהקים חברה מוסרית במנהטן עם עובדי הניקיון

WeWork מציעה חללי עבודה קהילתיים לסטארט־אפים ולעצמאים ותופשת כבעלת אחריות לעובדיה ■ אלא שעקב סכסוך עם עובדי הניקיון במשרדיה בניו יורק מוטחות בה ביקורות

18תגובות
Lauren Kallen / WeWork

אדם נוימן קיפץ במטה של חברת ווי־וורק (WeWork) במנהטן בעודו מצביע על היתרונות של תוכנית חלל העבודה הפתוח. באזור המשותף ישבו כמה יזמים ופיטפטו. כאן נמצא המטבח המשותף, עם קפה וחטיפים אורגניים. זה לא נהדר? נוימן שלף את האייפון שלו ובדק את האפליקציה שבאמצעותה "חברים" (members) - כך מכנה ווי־וורק את לקוחותיה - יכולים למצוא עבודות ולהתחבר זה לזה במיזמים בעלי אחריות חברתית בחללים שהיא מציעה.

בתוך חמש שנים בלבד, נוימן ומיגל מקלווי - המייסד השני של ווי־וורק, הפכו את הסטארט־אפ שלהם לאימפריית של השכרת חללים משרדיים, עם 52 מיקומים ב-16 ערים ברחבי העולם. זו אוטופיית משרדים המתוכננת לבני דור המילניום - בתחילה התמקמו בחללי העבודה בעיקר פרילנסרים שרצו לברוח מדירותיהם, אך כיום עובדים בהם גם עסקים קטנים ואף תאגידים שמנסים למשוך עובדים יצירתיים. השווי של ווי־וורק הוערך עד לאחרונה ב-5 מיליארד דולר. ביוני ביקשה החברה לגייס סבב נוסף של מימון, וזכתה בהשקעות אדירות מצד פידליטי מנג'מנט וחברות נוספות. שוויה הנוכחי: 10 מיליארד דולר.

נוימן גדל בקיבוץ בישראל ומקלווי גדל בקולקטיב באורגון. הם לרוב מציינים את סיפורי המוצא שלהם כשהם מסבירים את אמונתם כי שטחים משרדיים צריכים להדגיש קהילה וחיבורים מזדמנים, ושהחברה שלהם פועלת לטובת הכלל. כך שנוימן נראה מבולבל למדי למצוא את עצמו מגן על ווי־וורק בפני טענות שלפיהן היא נהפכה לתאגיד קר לב, אנטי־עובדים, שהרווח חשוב לו יותר מהאנשים.

כאב הראש של ווי־וורק נובע ממחלוקת מורכבת עם קבוצה של נשים וגברים שבעבר ניקו חללים של החברה. ווי־וורק, ששאפה להיות גן עדן להשכרת שטחי משרדים, לא יכלה להסתדר עם רצפה דביקה ליד חבית הבירה או אשפה המצטברת מתחת לשולחנות הפינג פונג; היא היתה זקוקה למנקים - הרבה מהם - כדי לשמור על ניקיון המשרדים שלה.

WeWork

החברה פנתה לחברות קבלן שיספקו לה שירותי ניקיון. בבוסטון, בוושינגטון ובניו יורק חברת הקבלן היתה CBM, שסיפקה לה מאות שרתים, אך החלטה שגרתית זו חזרה לרדוף את ווי־וורק. כשהמנקים בניו יורק, שהשתכרו כ-10 דולרים לשעה ולא קיבלו זכויות סוציאליות או ימי חופשה בתשלום, ניסו להתאגד ביוני, CBM סיימה את החוזה עם ווי־וורק וביטלה את המשרות. ווי־וורק החליטה לגייס צוות ניקיון משלה, אך לא היתה מוכנה לגייס את כל עובדי CBM לשעבר, מה שהותיר כמאה אנשים מחוסרי עבודה.

התוצאה היתה התנגשות בין הכלכלה החדשה לישנה. כל הקיץ הפגינו המנקים מחוץ למשרדיה ברחבי ניו יורק. בלילה בסוף אוגוסט היו המפגינים מחוץ למטה החברה. לאחר חודשים של הימנעות מעימות ישיר, נוימן החליט לנסות לשכנע את המוחים כי הוא בסך הכל בחור טוב שלא עשה דבר רע. בתחילה ציין את לשון החוק. "ווי־וורק לא העסיקה אף אחד מכם. הכל נעשה דרך CBM", טען. "הם היו המעסיקים שלכם, לא אני". זה לא עבד. המנקים אמרו כי לבשו חולצות של ווי־וורק, הכירו את עובדי החברה ולקוחותיה, והאמינו כי לווי־וורק יש מחויבות כלפיהם.

לאחר מכן ניסה נוימן אמפתיה. "כשהייתי קטן, אני וכל משפחתי גרנו בבית בגודל חדר השינה של בתי", אמר. המנקים לא התרשמו. בסופו של דבר הסביר נוימן כי ווי־וורק מגייסת את המנקים בעצמה, משלמת להם 15-18 דולר לשעה ומציעה ביטוח בריאות לצד מניות בחברה. "החברה הולכת רחוק, והמניה, בעזרת השם, שווה הרבה".

נראה כי נוימן מאמין שההיגיון שלו והנדיבות שלו יפתרו את הבעיה: אם המנקים רק ישמעו את כל העובדות, הם לא יהיו כה נרגנים. אך לעובדים המובטלים שעבדו בשכר נמוך וללא ביטוח בריאות במדים של ווי־וורק, התנאים החדשים נראו כסטירת לחי.

דן קינן

כשאחד המפגינים הזכיר לנוימן שהחברה שווה 10 מיליארד דולר, הוא התייחס לכך בביטול. "זה לא קשור", אמר, ועבר לשאלה הבאה. אלה אולי נושאים שונים עבור נוימן, אך עבור מתבוננים מבחוץ קשה להבין מדוע חברה עם כסף רב כל כך לא מוכנה לסייע למובטלים שבעבר ניקו את משרדיה.

ווי־וורק היא אולי אחת מיקירות כלכלת השיתוף, אך היא גם מחכירה הרבה נדל"ן מסורתי. כשהמשיכה בעסקים כרגיל וגייסה חברת קבלן לשירותי ניקיון, היא נכנסה למאבק שמבליט את הפרדוקסים בשוק התעסוקה העקום של היום.

תאגידים אמריקאיים מעדיפים מיקור חוץ

בעשורים האחרונים, מיקור חוץ של עבודה זולה למשימות כמו אבטחה, מיון דואר ושירותי מזון נהפך לדבר שבשגרה בעבור תאגידים אמריקאיים. "הרבה ממה שהיה בעבר חלק מהתאגידים עצמם מטופל כיום על ידי קבלני משנה", אומרת ג'ניפר גורדון, מרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת פורדהם המתמחה בהגירה ותעסוקה.

בקבלנות משנה יש הרבה היגיון כלכלי. חברות יכולות להוריד את מספר עובדיהן ולהימנע מתשלום ביטוחי בריאות והטבות אחרות. חברות קבלן יכולות לעשות את מה שהן טובות בו, לספק שירותים ספיציפיים במחירים תחרותיים. ואולם כשהן שואפות לזכות בחוזים, חברות הקבלן מנסות לשלם כמה שפחות לעובדים.

מבחינת עובדים, הדינמיקה הזאת יכולה להכעיס. איוון קסטלן התחיל לנקות משרדים של ווי־וורק לפני שלוש שנים. הוא התחיל בניקיון אזורי המטבח ובשמירה על טריות הקפה. עם הזמן, תחומי האחריות שלו התרחבו וכללו ניהול מלאים והזמנת ציוד. אלא כשניסה לבקש העלאה, נדחה שוב ושוב. "כשביקשתי מווי־וורק עוד כסף, הם אמרו לי ללכת לדבר עם CBM", אמר. "כשביקשתי מ–CBM העלאה, הם אמרו כי על ווי־וורק לאשר את ההעלאה. זה היה מתסכל".

מצבים כאלה טיפוסיים בקבלנות משנה. ווי־וורק אולי לא היתה המעסיקה הישירה של קסטלן, אך בידיה היתה היכולת לשפר את תנאי עבודתו ותנאי עבודתם של אחרים. היא יכולה היתה לשלם ל-CBM יותר ולדרוש כי CBM תשלם לעובדים שכר גבוה יותר, או לגייס חברה שתשלם יותר לעובדיה. ל-CBM לא היה שום תמריץ לדחוף את ווי־וורק, לקוחה חשובה, להעלות שכר.

WeWork

"לפי החוק, CBM היא המעסיקה, אך אם מסתכלים על האופן שבו השכר נקבע, החברות במעלה השרשרת הן אלה שבאמת שולטות בגובה השכר", אומרת גורדון. "לווי־וורק יש את כל הכוח - יש לה הכסף והשליטה".

חברות, עובדים וחברות קבלן נאבקות בנושאים אלה כבר עשורים. בשנות ה-80 וה-90, תנועת "צדק לשרתים" נאבקה על שיפור השכר והתנאים של עובדי הניקיון, לאחר שהתחרות שחקה את שכרם. כיום נראה שחלה התקדמות: ערים ומדינות בארה"ב מעלות את שכר המינימום, ורגולטורים בוחנים מחדש את מודל הזכיינות בהקשר להעסקה. אך בינתיים, לחברה כמו ווי־וורק אין מחויבות לעובדים של חברת קבלן כ-CBM. "מבחינה מוסרית אפשר לטעון שיש להם אחריות, אך מבחינה משפטית זה הרבה יותר מורכב", אומרת גורדון.

החמיצו הזדמנות 
לדאוג לעובדים

נוימן הוא ישראלי נמרץ בן 36, בעל שיער ארוך עד הכתפיים. הוא הגיע לארה"ב ב–2001 "במרדף אחר החלום האמריקאי", אמר למפגינים באוגוסט. "הגעתי מתוך רצון לשנות את העולם", הוסיף. הוא הקים חברה לבגדי תינוקות, אך עזב אותה אחרי שרעייתו ציינה כי לא נראה שהוא מתלהב מבגדים. לאחר מכן הקים חלל ידידותי לסביבה לעבודה משותפת עם ידידו מקלווי ומשקיעים אחרים, אך מכר את אחזקותיו בחברה ההיא, מכיוון שרצה שליטה הדוקה יותר במוצר, והקים את ווי־וורק עם מקלווי. המטרה המוצהרת של ווי־וורק היא "ליצור עולם שבו אנשים יוצרים לעצמם חיים, ולא רק נמצאים שם בגלל השכר".

נוימן מוטרד מהאופן שבו הוא מוצג על ידי איגוד העובדים, אך המנקים אומרים כי נוימן החמיץ הזדמנות חשובה להמחיש את דאגתו להם. כשהתחילו להתאגד בקיץ, CBM ביקשה מווי־וורק לשנות את החוזה כדי להעלות את שכר המנקים ולהתיר להם להתאגד. ווי־וורק סירבה, בטענה כי ההצעה של CBM קצת חשודה. CBM ביטלה את החוזה עם ווי־וורק. CBM לא השיבה לבקשות תגובה.

לדברי נוימן, הפעולה של CBM רק קידמה את הבלתי־נמנע: עוד לפני תחילת המחאה, ווי־וורק תיכננה להתחיל להעסיק את המנקים באופן ישיר. לדבריו, שירותיה של CBM נשכרו לפני שנים, בתקופה שבה ווי־וורק צמחה במהירות והיתה זקוקה מיידית לשירות זול וזמין. אך השנה, ארתור מינסון, לשעבר סמנכ"ל הכספים של טיים וורנר כייבל, הצטרף לווי־וורק כסמנכ"ל תפעול. מינסון החליט די מהר כי לחברה מוטב להעסיק מנקים בעצמה. "היינו מותג של חמישה כוכבים עם שירותי ניקיון של כוכב אחד", אמר. המהלך היה מנוגד למגמה בעולם העסקי, אך מינסון חשב שהוא חיוני לווי־וורק, מכיוון שעובדי הניקיון נמצאים בקשר כל הזמן עם לקוחות החברה, וצריכים להיות חלק מהתרבות התאגידית בה. הוא גם רצה להרחיב את תחומי האחריות של עובדי הניקיון.

כש-CBM ביטלה את החוזה, ווי־וורק התחילה לגייס כ-100 עובדים בתחום "שירותי קהילה", כדי לנקות את משרדיה בניו יורק. היא מציעה להם 15–18 דולר לשעה, חיסכון פנסיה, ימי מחלה וקצת מניות בחברה. בסך הכל, העלות לעובד היתה כפליים ממה ששילמה ווי־וורק ל-CBM. החברה נמנעה מגיוס עובדים של CBM בשל סעיף אי־גיוס בחוזה ביניהן. ווי־וורק אמרה כי ביקשה מ–CBM לוותר על הגבלה זו, אך CBM סירבה בתחילה. לאחר מכן ניאותה לוותר על הסעיף, אבל ווי־וורק כבר גייסה עובדים אחרים, וחלק מעובדי CBM נותרו ללא עבודה.

לדברי איגוד עובדי השירותים הבינלאומי (SEIU, מהאיגודים הגדולים בארה"ב), העובד עם המנקים לשעבר של ווי־וורק, החברה נמנעה במכוון מגיוס עובדים לשעבר של CBM כדי למנוע ממנקים מאוגדים להצטרף לחברה. מועצת יחסי העבודה הלאומית (NLRB), רגולטור יחסי העבודה בארה"ב, עדיין לא טיפלה בתלונה של האיגוד, שאותה ווי־וורק מכחישה. בשבועות האחרונים גייסה החברה כ-20 מהעובדים המפוטרים.

"הם החליטו לגייס עובדים חדשים ולתת להם את מה שאנחנו ביקשנו", אומר קסטלן, שהגיש מועמדות לווי־וורק אך לא גויס. "זה לא הוגן".

ללקוחות ווי־וורק
אכפת מהמנקים

אותן תכונות שסייעו להצלחת ווי־וורק גם חשפו אותה למאבק המנקים. כפי שמגלה נוימן, גם ללקוחות אכפת מהמנקים. ג'יין באראט, המנהלת פלטפורמות השקעות בשם גולדבין ועבדה במשרדי ווי־וורק בסוהו בניו יורק במשך שנה וחצי, ביטלה את חברותה לאחר תסכול גובר מצד החברה. "היחס למנקים היה הקש ששבר את גב הגמל", אמרה.

יותר מ–500 חברים בווי־וורק חתמו על עצומה שבה דרשו כי החברה תגייס את מנקי CBM לשעבר. ג'ולי סיגייל, מייסדת חברת ההלבשה התחתונה דיר קייט, העובדת במשרדים בניו יורק, הגישה באחרונה את העצומה למינסון, בלוויית שני מנקים לשעבר. "אני מאמינה כי לווי־וורק יש אחריות להתחייב לגייס את כל המנקים לשעבר העומדים בדרישות וביקשו להתקבל למשרות החדשות", אמרה סיגייל לאחר הפגישה.

בניגוד לסטארט־אפים רבים, נראה כי ווי־וורק מצליחה להרוויח. החברה אינה מפרסמת תוצאות פיננסיות, אך לפי מסמכים פנימיים שהגיעו לידי אתר The Information, היו לה הכנסות בסך 75 מיליון דולר ורווחים בסך 4.2 מיליון דולר. לפי מדדים מסורתיים, נתונים כאלה אינם אמורים להביא להערכת שווי של 10 מיליארד דולר, מה שהופך את אותה לחלק ממה שיש המכנים "בועת הטכנולוגיה החדשה" - אפילו שהחברה צופה צמיחה אדירה ורווחים של כמעט מיליארד דולר עד 2018. עם זאת, הערכת השווי היא הנתון שמעניין את המנקים - עם שווי של 10 מיליארד דולר, לדעתם, ווי־וורק יכולה להרשות לעצמה לשלם להם שכר ראוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#