בסין יש יותר ויותר קשישים בודדים - והממשל לא יודע מה לעשות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בסין יש יותר ויותר קשישים בודדים - והממשל לא יודע מה לעשות

החברה הסינית מבוססת על מגורים משותפים של המשפחה המורחבת - ההורים יחד עם הדורות הצעירים ■ כעת, לאחר שצעירים רבים נטשו את הכפרים לטובת העיר, ומדיניות הילד האחד שינתה את היחס בין קשישים לצעירים, זקנים רבים נותרים לבדם - ללא רשת ביטחון חברתית

2תגובות

ליו קאיפינג, לשעבר מורה לחשבון, חיה לבדה בעיר שיאן במערב סין מאז מות בעלה בשנה שעברה. הרדיו הוא חברה הנאמן. בגיל 71, ראייתה מידרדרת, והיא כמעט אינה יוצאת מהבית. שכניה לשעבר התפזרו, ושתי בנותיה רחוקות. כשכבר לא תוכל להסתדר לבדה, תעבור לבית אבות, היא אומרת. אך אפשרות זאת עדיין נדירה ביותר עבור קשישים בסין. וזה מדגיש את הבעיה: סין מתקשה להתמודד עם חברה המזדקנת במהירות, ומגידול במספר הקשישים החיים לבדם.

במשך מרבית 2,000 השנים האחרונות, המשפחה היתה מרכזית באופן שבו סינים ראו את עצמם - והמדינה נתפשה כמשפחה ענקית. קדושת המשפחה היתה קרובה ללב הסדר הקונפוציאני המארגן את החברה, והמשפחה היתה יחידה מורחבת ויציבה של כמה דורות תחת קורת גג אחת. אמרה שכיחה ממצה את הנושא: יאנג אר פאנג לאו - "גדלו את ילדיכם לזקנתכם".

בלומברג

משפחות רב־דוריות הן עדיין הנורמה בסין. כ-60% מהאנשים בני 65 ויותר במדינה חיים עם ילדיהם, שיעור גבוה מבמרבית המדינות העשירות. אך המצב משתנה במהירות. יותר ויותר הורים חיים בנפרד מילדיהם, וכשאחד מבני הזוג מת, כפי שקרה לליו, השני נותר לבדו. חמישית מבין משקי הבית שכוללים אדם אחד הם של בני יותר מ-65. בניגוד לצעירים הסינים החיים בגפם, מעטים הקשישים שעושים זאת מבחירה. רבים מהם נעדרי השכלה. נשים הן הרוב הגדול של אוכלוסייה זאת, מכיוון שהן נוטות להאריך ימים יותר מבני זוגן.

סין אינה מוכנה להשלכות של קשישים החיים בגפם. מדיניות הממשל מקדשת את הרעיון כי על משפחות לחיות יחדיו ולדאוג לקשישים ולאחרים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם. המאמצים להרחיב את הפנסיות והגנות חברתיות אחרות אינם מספיקים, מכיוון שהממשל מניח שצאצאיהם ידאגו למבוגרים ולחולים. מערכת הרווחה אינה ערוכה לסיוע לקשישים החיים בגפם.

התמיכה הפיננסית הממשלתית השתפרה בעשור האחרון, אך למיליוני קשישים בסין עדיין אין פנסיה או הכנסה בתקופת הפרישה. ביטוח הבריאות נפוץ יותר ויותר, אך לרוב הוא מכסה רק בעיות בסיסיות. האזורים הכפריים מפגרים בהרבה אחרי הערים בתחום הפנסיה ושירותי הבריאות לקשישים.

בלומברג

הקשישים נותרים 
לבד בכפר

עד 2025, כמעט רבע מהסינים יהיו בני יותר מ-60. מדיניות הילד האחד של סין הגחיכה את עיקרון ה"יאנג אר פאנג לאו". מעטים מבין בני הדור הצעיר נמצאים בסביבה כדי לדאוג להורים קשישים, והמגמה גוברת עם הנטייה להקים משפחה בגיל מאוחר יותר.

עד 2050, צפויים להיות רק 2.5 מבוגרים עובדים על כל אדם מעל גיל 65, לעומת 8 כיום. סינים שנולדו בכפרים ועברו לערים מרוחקות בחיפוש אחר עבודה אינם יכולים לקחת עמם בני משפחה מבוגרים יותר גם אם הם רוצים בכך - בין היתר בשל רגולציה חריפה של היתרי מעבר לעיר.

למרות האתגרים, רבים בסין עדיין רואים במחויבות למשפחותיהם מאפיין חשוב בתרבותם. אין כאן הבדל גדול לעומת מדינות אחרות. אך הציפייה למסירות משפחתית פירושה כי מי שאינם זוכים לה, לרוב מרגישים מבוישים או מבודדים, לדברי ג'אן ויי־ג'ון יאונג, מהאוניברסיטה הלאומית של סינגפור. רבים חוששים לבקש את עזרתם של שכנים כשהם זקוקים לה, למשל. מחקר של יו צ'ן מאוניברסיטת פודן, מצא כי 84% מהקשישים בשנחאי מעולם או כמעט מעולם לא נכחו בפעילויות חברתיות.

הממשל הסיני מכיר בבעיה. כשהתחיל להקל במדיניות הילד האחד ב-2013, אחת הסיבות שציין היתה גידול במספר הקשישים החיים בגפם.

כמה רשויות מקומיות השיקו תוכניות המתמקדות בקשישים הגלמודים. רופאים מתמחים צעירים בהאנגז'ו שבמזרח סין יכולים לקבל חדר בחינם בדירות של קשישים החיים בגפם, בתמורה לחברה ולהענקת שירותים רפואיים בסיסיים. כמה ערים מעודדות "בנקי זמן", מודל שאול מארה"ב ומיפן, שבמסגרתו אנשים בני יותר מ-60 מסייעים לבני 80 ויותר, וצוברים "אשראי" לשנים עתידיות. אך המדינה השתלטנית בסין עדיין חוששת מיוזמות כאלה, שעליהן אין לה פיקוח ישיר.

בלומברג

עלייה במספר המתאבדים

עם רשת ביטחון חברתית חלשה, אין הרבה תמיכה למקרים שבהם המשפחות אינן מצליחות לסייע לחיים בגפם. מחקר של נא יו מהמכון לטכנולוגיה בבייג'ין מ-2013, מצא כי כמעט אין קהילות שכונתיות בבירה המציעות את שלל השירותים הבסיסיים שקשישים זקוקים להם. במקומות אחרים, ערים מציעות פעילויות חברתיות, אך כמעט ולא טיפול אישי.

בשל מחסור ברופאים בקהילה, קשישים עם בעיות כרוניות נותרים לעתים קרובות זמן ממושך בבתי החולים. יש מחסור גם בעובדים סוציאליים, הזוכים לשכר נמוך ועומס עבודה אדיר, לצד הכשרה בלתי־מספקת. בסין 5.8 מיליון מיטות בבתי אבות, המספיקות לכמעט 3% מבני 60 פלוס, אך לרוב יש בעבורן רשימות המתנה ארוכות.

זה הרקע לעלייה בשיעור ההתאבדות בקרב קשישי סין, בעוד שיעור ההתאבדות של קבוצות גיל אחרות יורד. ב-2009–2011, בני 65 ויותר היו קצת פחות ממחצית מכלל ההתאבדויות, והשיעור היה גבוה יותר באזורים כפריים.

החיים לבד בגיל מבוגר אינם קלים בשום מקום, אך בסין החוויה מבודדת במיוחד, בהתחשב בכך שצעירים סינים רבים עזבו את כפריהם והוריהם בחיפוש אחר עבודה. הממשלה ניסתה לאכוף מסירות למשפחה, והעבירה חוק ב–2013 המאיים בקנסות או בכלא על אנשים שאינם מבקרים את הוריהם ודואגים "לצרכים הרוחניים שלהם".

זוהי תגובה חסרת תוחלת. בסין המשתנה במהירות, 
נחוצה תמיכה ממשלתית רבה יותר בקשישים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#