בדרך לפסגה האקדמית: השינוי ההיסטורי שמובילה סטנפורד במחקר הכלכלי

האוניברסיטה היוקרתית בלב עמק הסיליקון נוקטת מאמצים רבים לגייס את הכלכלנים הצעירים המבריקים ביותר מהרווארד ו–MIT שבמזרח, כדי להוות את חזית המחקר הכלכלי של הדור הבא ■ "יש בסטנפורד התלהבות שבבוסטון ובקיימברידג' לא מתקרבים אליה"

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מוקד המשיכה של המחשבה הכלכלית בארה"ב נמצא זה שנים רבות לאורך ארבעה קילומטרים בקיימברידג', מסצ'וסטס, המפרידים בין אוניברסיטת הרווארד למכון הטכנולוגי מסצ'וסטס (MIT). אבל כעת יש תחרות חדשה לתואר הזה, והיא מגיעה מהמערב הרחוק.

אוניברסיטת סטנפורד שבפאלו אלטו, קליפורניה, הצליחה למשוך אליה שורה של כלכלנים כוכבים בשנים האחרונות — תוך הדיפת מאמצים של הרווארד ו–MIT לחזר אחר כלכלנים מסטנפורד.

פרופ' אלווין רוטצילום: רויטרס

המרצים החדשים בסטנפורד כוללים את חתן פרס נובל אלווין רות', לשעבר בהרווארד, אבל השינוי ניכר יותר בקרב כלכלנים מבריקים צעירים. מאז 2000, מתוך 11 האנשים שזכו במדליית ג'ון בייטס קלארק לכלכלן הטוב ביותר מתחת לגיל 40, ארבעה נמצאים בסטנפורד — יותר מכל אוניברסיטה אחרת. שניים מהם הצטרפו בחודשים האחרונים: חוקר האי־שוויון ראג' שאטי, שהגיע מהרווארד, ומתיו גנצקאו, שעזב את אוניברסיטת שיקגו.

ההצלחה של סטנפורד בקרב כלכלנים היא חלק מקמפיין גדול יותר להפוך לאוניברסיטה הטובה ביותר בארה"ב. כוח המשיכה שלה מורכב ממעמד של היותה האוניברסיטה "הנכונה" יחד עם שיעורי קבלה הנמוכים ביותר בארה"ב ללימודי תואר ראשון, והתבססותה במקום שני אחרי הרווארד בהיקף גיוס הכספים — הרבה בזכות קרבתה לכמה מהחברות הדינמיות בעולם.

המאבק של סטנפורד עם אוניברסיטאות ממזרח ארה"ב מהדהד לקרבות בענפים אחרים שבהם חברות ותיקות, בין אם הן מלונות או יצרניות רכב, מאותגרות על ידי הכסף והחדשנות של עמק הסיליקון.

התהליך הזה משקף גם שינוי רחב יותר בלימודי כלכלה, שבהם העבודה החדשנית ביותר נשענת יותר ויותר על היכולת לחלץ תובנות חדשות ממאגרי נתונים בתחומים מגוונים — מהאופן שבו רמת ההכנסות משתנה בחברה ועד האופן שבו תעשיות מארגנות את עצמן.

מעמדה של קיימברידג' עדיין איתן

"מי לא היה רוצה להיות במקום בו העתיד של העולם נוצר?", אומר טיילר קואן, כלכלן באוניברסיטת ג'ורג' מייסון וכותב קבוע ב"ניו יורק טיימס", שלעתים קרובות כותב בבלוג שלו על מגמות בחוגי הכלכלה באקדמיה. במחלקה לכלכלה בסטנפורד, הוא אומר, "יש התלהבות שבוסטון וקיימברידג' לא יכולות להתקרב אליה".

אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה
אוניברסיטת סטנפורדצילום: רויטרס

בחוג לכלכלה, סטנפורד מדורגת לעתים קרובות מיד אחרי הרווארד, MIT, פרינסטון ואוניברסיטת שיקגו, כולל בסקר האחרון של U.S ניוז אנד וורלד הבוחן דירוגים של תלמידי תואר שני, שנערך ב–2013, ובחישובים של מספר הציטוטים ממחקרים של בוגרי מחלקות בספרות אקדמית. אבל זה עשוי להשתנות. בארבע השנים האחרונות, סטנפורד הגדילה את מספר חברי הסגל ב–25%, ו–11 חוקרים עם שכר כולל של מיליון דולר גויסו ממוסדות יוקרתיים אחרים או שדחו הצעות דומות ממוסדות אלה.

למרות השמות הגדולים, המוניטין של סטנפורד בעתיד עשויים להישען פחות על כמה כוכבים שגייסה ויותר על יכולתה להכשיר דוקטורנטים שמצוטטים רבות ומעצבים מחדש דיונים כלכליים חשובים, או כאלה שיהפכו לקובעי מדיניות רבי השפעה שמייעצים לנשיאים ומובילים בנקים מרכזיים.

עשרת האנשים האחרונים שכיהנו כיו"ר המועצה הכלכלית של הבית הלבן היו כולם בעלי דוקטורט מהרווארד או MIT. (האחרונה שלא היתה ממוסדות אלה היא יו"ר הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, שסיימה את תפקידה ב–1999 וקיבלה את הדוקטורט שלה מייל.

בין הכלכלנים בעלי דוקטורט מ–MIT שלהם השפעה גדולה על מדיניות הכלכלה הגלובלית בשנים האחרונות ניתן למנות את יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר בן ברננקי, נשיא הבנק המרכזי של אירופה, מריו דראגי, הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינ"ל, אוליביה בלנשאר, וסגן יו"ר הבנק הפדרלי הנוכחי, סטנלי פישר.

שלא במפתיע, רבים בקרב בוגרי התוכניות היוקרתיות של אוניברסיטאות במזרח ארה"ב סבורים כי מעמדה של קיימברידג' כמובילה אינטלקטואלית נותר איתן. "העניין העז של סטנפורד בגיוס חברי סגל מהרווארד הוא עדות לחוזק שלנו", אומר דיוויד לייסבון, יו"ר המחלקה לכלכלה של הרווארד. "יש לנו מטרה גדולה להדוף את הגל הזה, משום שרבים מהחוקרים המלהיבים, היצירתיים והחדשניים ביותר נמצאים בפקולטה שלנו, וסטנפורד מנסה לגייס אותם מסיבה טובה".

לייסבון מציין שלמחלקה שלו יש שיתופי פעולה רבים עם בתי ספר אחרים בהרווארד, וש–MIT והמשרד הלאומי למחקר כלכלי הסמוכים להרווארד יוצרים מוקד עמוק של מחשבה כלכלית. לחוג שלו, הוא מוסיף, יש מאמץ משלו לגייס חוקרים מובילים.

מתמחים במיקור כלכלה אמפירית

אבל ההצלחה בסבב הגיוסים האחרון של סטנפורד מצביעה על מגמה רחבה יותר, שנוגעת לאופן שבו מקצוע הכלכלה משתנה. המגויסים החדשים מתמחים בתחומים שונים, אבל הם כולם דוגמאות לאופן שבו המומנטום בכלכלה עבר ממודלים תיאורטיים לעבר "מיקרו כלכלה אמפירית" — ניתוח של הדרך שבה הדברים עובדים בעולם האמיתי, לרוב באמצעות ארגון של אירועים מורכבים או ניתוח מאגרי נתונים גדולים. עבודה מסוג זה דורשת עוזרי מחקר רבים, עבודה בדיסציפלינות שונות כמו סוציולוגיה ומדעי המחשב, ושימוש בשיטות מיחשוב מתקדמות שלא היו בנמצא לפני דור.

המגמה הזאת ניכרת בקרב מחלקות מובילות לכלכלה בהרווארד ו–MIT. "הייתי מרוצה מאוד בשיקגו, אבל הרגשתי תחושה של התלהבות אמיתית של בניית משהו חדש בסטנפורד", אמר גנצקאו. "סטנפורד כאוניברסיטה נמצאת בעמדה חזקה מאוד כעת, ויש לה הרבה משאבים, ונראית מחויבת להשתמש בהם כדי לבנות את חזית הכלכלה".

החוג לכלכלה בשיקגו, תחת מנהיגותו של מילטון פרידמן, היה מוביל בחשיבה הניאו־קלאסית, ששמה דגש על יעילות השווקים והסיכונים של התערבות ממשלתית. למחלקה לכלכלה של MIT יש מוניטין ארוך שנים של חשיבה כלכלית קיינסיאנית, והיא הצמיחה כמה ממקבלי ההחלטות המובילים שהכווינו את הכלכלה העולמית בטלטלה לפני כמה שנים.

"אין חשיבה כלכלית של סטנפורד", אמר דאגלס ברנהיים, יו"ר המחלקה לכלכלה של סטנפורד. "זה לא מקום של דוקטרינה שלטת. לרוב, דוקטרינה מחייבת הפשטה, ואילו אנחנו מזהים יותר ויותר שהנושאים שאנחנו מנסים להבין הם מורכבים בצורה פנומנלית. הקונסנזוס בסטנפורד סובב סביב הרעיון שחוקר צריך להיות פתוח להרבה גישות ודרכים לחשוב על דברים, להיות קפדני, יסודי וזהיר בייצור סטנדרטים של עבודה מחקרית ברמה הגבוהה ביותר".

במלים אחרות, זה פחות עניין של מסקנה ספציפית שאליה מגיע החוקר, ויותר האופן שבו הוא מגיע אליה. "התחושה שלי היא שזאת התפתחות טובה לכלכלה", אמר צ'טי מהרווארד. "אני חושב שסטנפורד תהיה מחלקה מעולה נוספת ברמה של הרווארד ו–MIT בסוג המחקר הזה, שממחיש כי הכלכלה נעשית תחום מעמיק יותר. זה דבר נהדר לכל האוניברסיטאות - אני לא חושב שזה משחק סכום אפס".

ובסבב הגיוסים האחרון, ייתכן שלסטנפורד היה נשק סודי, שהגיע מהשמים. "אפילו מזג האוויר שיתף אתנו פעולה השנה", אמר ברנהיים. "שניים וחצי מטר של שלג בבוסטון בחורף האחרון לא בדיוק הזיקו לנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ