"טראמפ ופיורינה? כשלונות עסקיים נרקיסיסטיים - חבל שבלומברג לא נכנס למרוץ" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"טראמפ ופיורינה? כשלונות עסקיים נרקיסיסטיים - חבל שבלומברג לא נכנס למרוץ"

פרשן "ניו יורק טיימס" ג'ו נוסרה משועשע לראות את מי שהודחה מראשות HP ומי שהחברה שלו פשטה רגל 4 פעמים מתווכחים מי מהם הוא איש עסקים גרוע יותר

2תגובות

כפרשן כלכלי, הרגע האהוב עליי בעימות הרפובליקאי של השבוע שעבר היה כאשר קרלי פיורינה ודונלד טראמפ התווכחו למי מהם היו ביצועים גרועים יותר כמנהל עסקי.

"החברה הזו היא אסון", הטיח טראמפ, בהתייחסו ל-HP, חברת הטכנולוגיה האייקונית שפיורינה ניהלה בין 1999 ל-2005. טראמפ המשיך: "כשקרלי אומרת שההכנסות עלו, זה משום שהיא קנתה את קומפאק. זו היתה עסקה נוראית, והיא באמת הובילה להרס החברה".

פיורינה הגיבה בכך שהתמקדה באופן שבו הוביל טראמפ את שלושת בתי הקזינו שלו באטלנטיק סיטי לפשיטת רגל. "היו לך הררי חובות, כמו גם הפסדים", אמרה. "השתמשת בכספים של אחרים, ונאלצת להכריז על פשיטת רגל לא פעם, לא פעמיים, אלא ארבע פעמים, מספר שיא של ארבע פעמים".

שניהם צודקים. הכהונה של פיורינה ב-HP היתה אכן אסון, ובתי הקזינו של טראמפ באמת פשטו רגל פעמים רבות. כעת, כשטראמפ ופיורינה הם במקומות הראשון והשני, לפי סקר שנערך לאחרונה - אוי ואבוי - שווה לבחון מקרוב את הביצועים העסקיים שלהם.

הניסיון של פיורינה לתקן את תדמיתה החל באוקטובר 2006, כ-20 חודשים אחרי שהודחה מתפקיד מנכ"לית HP, כאשר פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה. בספר היא טענה כי קיבלה לידיה חברה שהיתה במצוקה והפכה אותה שוב לחיונית. היא תיארה את פיטוריה כצעד של דירקטוריון לא מתפקד, כפי שהוא באמת היה. אבל זה היה גם לא מעט משום שהדירקטוריון הקשיב לה. שוב ושוב היא נהגה לומר שההתקדמות מעבר לפינה, והם האמינו לה. ושוב ושוב, היא איכזבה.

אי־פי

לפי כל פרמטר שנבדק, HP היתה במצב גרוע הרבה יותר כשפיורינה פוטרה מאשר כשמונתה לתפקיד. מניית החברה צנחה ביותר מ-50% במהלך כהונתה לעומת ירידה של 7% במדד S&P 500 באותה תקופה. והרווח הנקי של החברה ירד במהלך כהונתה ל-2.4 מיליארד דולר לעומת 3.1 מיליארד דולר. המיזוג עם קומפאק היה כישלון מחפיר. כיום פחות או יותר כל שרידיו נעלמו מ-HP. סגנון מנהיגות ה"אני-אני-אני" של פיורינה פגע במורל של החברה ושל בעלי המניות שלה. כשהיא יצאה מדלת משרד המנכ"ל בפברואר 2005 – עם חבילת פיצויים של 21 מיליון דולר – המניה זינקה בכמעט 7%.

וטראמפ? הוא אגדה עסקית, בסדר - זה מה שהוא חושב. כשמקשיבים לו אפשר לחשוב שהוא איש העסקים המצליח ביותר בכל הזמנים, והוא אפילו לא מתקרב לכך. הוא קרוב יותר למנהל קרקס.

הדבר העיקרי שיש לזכור לגבי ההצלחה המוקדמת של טראמפ הוא שהיא מעולם לא היתה מתרחשת ללא הכסף של אביו פרד. כפי שטים אובריאן מציין בביוגרפיה המעניינת שלו מ-2005, "טראמפ-ניישן", טראמפ היה נכשל בפרויקט הגדול הראשון שלו - הפיכת מלון קומודור לגרנד היאט במרכז מנהטן - אלמלא אביו הלווה את הכסף כדי לכסות על עלויות גדולות מהצפוי.

לפי אובריאן, פרד טראמפ חילץ את בנו גם בכמה הזדמנויות אחרות, ובעיקר כשקנה ז'יטונים בשווי 3.5 מיליון דולר באחד מבתי הקזינו של טראמפ – ואז לא השתמש בהם כדי להמר, מה שמפר בעצם את חוקי הקזינו של המדינה – על מנת שלבנו יהיה מספיק כסף לפרוע הלוואה.

בנוגע לפשיטות הרגל של בתי הקזינו, טראמפ אוהב לתאר אותן כצעדים עסקיים ממולחים, ומדגיש כי הוא עצמו מעולם לא פשט רגל. אבל פשיטות הרגל התאגידיות האלה גבו ממנו מחיר. הוא נאלץ לוותר על רבות מאחזקות הנדל"ן שלו, ואפילו חי לפי תקציב חודשי במשך זמן מה.  

בעזרת 900 מיליון דולר בערבויות אישיות, הוא הצליח בקושי להימנע מפשיטת רגל אישית. ושוב, לפי אובריאן, לווה טראמפ מיליונים מאחיו כדי לשרוד. כיום, דונלד טראמפ זהיר הרבה יותר מנהל חברה שבעיקר נותנת רישיון על ה"מותג" שלו. רק מעט בניינים שנושאים את שמו נמצאים באמת בבעלותו.

טראמפ טוען כי הוא שווה יותר מ-8 מיליארד דולר (ב"פורבס" מעריכים אותו במחצית מכך). אבל אפילו אם מאמינים למילה שלו, הסכום הזה הרבה פחות מרשים מכפי שחושבים. כפי שכמה עיתונאים ציינו, גם אם ב-1988 הוא פשוט היה משקיע את הכסף שלו בקרן שעוקבת אחר מדד מניות, הוא היה שווה כיום 13 מיליארד דולר. למעשה, הקריירה העסקית שלו אחרי 1988 עלתה לו 5 מיליארד דולר.

אפילו אם שמים בצד את העמדות הפוליטיות שלהם, הרי שהנרקיסיזם, הניסיון הדל שלהם כמנהיגים והקלות שבה הם מתארים את הכישלונות שלהם כניצחונות מראים כולם כי פיורינה וטראמפ יהיו נשיאים גרועים. לדעתי, ישנו רק יזם אחד עם ניסיון של הישגים עסקיים אמיתיים ושירות המדינה ששווה לשקול כמועמד לנשיאות. האם יכול להיות שאני היחיד שרוצה שמייקל בלומברג יכנס למירוץ?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#