"אקונומיסט" לבנק הפדרלי: המתן עם העלאת הריבית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אקונומיסט" לבנק הפדרלי: המתן עם העלאת הריבית

ציפיות האינפלציה הנמוכות והתנהגות השווקים והכלכלה שלא בהתאם למודלים מאותתים כי מוקדם מדי להעלות את הריבית; הסיכון להלם עז בשווקים אם הריבית תועלה הוא גבוה

2תגובות

כשהמודלים של הכלכלה משתגעים, הפרופסורים לכלכלה יכולים לחזור לשולחן ולתקן אותם. בבנקים המרכזיים אין מותרות כאלו — גם כשהשווקים משגרים אותות סותרים, ראשי הבנקים חייבים לקבל החלטות ולהמשיך לנווט את הכלכלה. וכך, בפגישתם היום ומחר של ראשי הבנק הפדרלי בארה"ב, יש סיכוי סביר כי הם יחליטו להעלות את הריבית, לראשונה מאז 2006. ההשלכות של החלטה זו לא־ודאיות בשל ההתנהגות המוזרה של הכלכלה האמריקאית מאז המשבר הפיננסי.

לפני המשבר, היתה לבנקאים מרכזיים משימה ברורה לפי המודלים הכלכליים: כל עוד ציפיות האינפלציה תואמות ליעדי האינפלציה של הבנק המרכזי, הוא יכול להתמקד בשוק התעסוקה. כשהאבטלה גבוהה, חברות יכולות לגייס עובדים בזול, לשמור על עלויות נמוכות וכתוצאה מכך מחירים נמוכים. שוק תעסוקה תוסס יותר יכול לגרום לשכר — ובעקבות הבנק הפדרליזאת למחירים — לטפס. התפקיד של הבנק המרכזי הוא להתאים את הריבית כדי לשמור על איזון בין השניים.

אי־פי

אך בשש השנים מאז שהכלכלה האמריקאית ירדה לשפל, היא לא התנהגה בהתאם למודל זה. בסוף 2009, האבטלה הגיעה לשיא של 10%. לפי המודל, האבטלה היתה אמורה להעלים את האינפלציה, אך המחירים טיפסו בעיקשות. כעת, ההיפך הוא הנכון. נתוני התעסוקה האחרונים, שהתפרסמו ב–4 בספטמבר, הראו כי האבטלה ירדה ל–5.1%, בדיוק ברמה שבה הבנק הפדרלי רוצה שהיא תהיה. ואולם, האינפלציה נעלמה: מדד האינפלציה שעליו מתבססים בבנק הפדרלי, שאינו כולל מחירי מזון ואנרגיה, מוערך ב–0.3%, הרבה מתחת ליעד אינפלציה של 2%. במפגש הפסגה של הבנקים המרכזיים בג'קסון הול באחרונה, התעלומה הזאת נדונה — ולא נמצא פתרון.

הבנק המרכזי לא רק מנווט בערפל, אלא גם צריך להתמודד עם פער הזמן שבין פעולה לתוצאות. להערכת הבנק הפדרלי, השלכותיהם המלאות של שינויים בריבית מתבררות רק כעבור 18 חודשים. כתוצאה מכך, יו"ר הבנק הפדרלי ג'נט ילן, הדגישה כי הריביות עשויות לעלות עוד לפני שנראה אינפלציה. הבנק הפדרלי מעריך כי הסיבות שגורמות לאינפלציה נמוכה כעת ייעלמו עד תחילת 2017. הצניחה האחרונה במחירי הנפט למשל, צפויה לפגוע במחירים רק זמנית. גם הדולר, שהתחזק ב–16% בשנה האחרונה, צפוי להיות רק בעל השפעה זמנית. אם מחירי הנפט ושוקי המט"ח יתייצבו, האינפלציה צפויה לטפס.

הנצים בבנק הפדרלי טוענים כי מה שיסתור את מגמת הירידה הזו תהיה עלייה בשכר העובדים שתגביר את האינפלציה. ואולם, עד כה אין שום סימנים לכך. השכר לשעה טיפס ב–2.2% בלבד בשנה האחרונה, לעומת עלייה של 4% לפני המשבר הפיננסי. גם אם לוקחים בחשבון את העלייה החלשה בפריון העבודה בארה"ב, העלייה המזערית בשכר אינה צפויה להיות אינפלציונית. הצמיחה האיטית בשכר מעידה כי יש עדיין חולשה בשוק התעסוקה. תת־התעסוקה — מדד הכולל עובדים במשרה חלקית שמעוניינים לעבוד יותר, כמו גם עובדים שהתייאשו מלחפש עבודה — עדיין גבוהה משהיתה לפני המשבר, והנה 10% כעת. מדד זה כנראה צריך להמשיך לרדת בטרם השכר יתחיל לעלות.

ייתכן כי הבנק הפדרלי לא מבין עד כמה האבטלה יכולה לרדת מבלי לעודד אינפלציה. שני חוקרים בבנק הפדרלי, אנדרו פיגורה ודיוויד רטנר, ציינו בדו"ח באחרונה כי שיעור הכנסות העובדים מהתמ"ג ירד מממוצע של 70% ב–1947–2001 ל–63% ב–2010–2014. אם זה משקף את היחלשות כוח המיקוח של עובדים כתוצאה מהגלובליזציה והירידה בכוחם של האיגודים, ייתכן כי גם שיעור האבטלה "הטבעי" אולי ירד.

סיבה אפשרית אחרת להאטה בצמיחה בשכר היא שהשכר עלה יותר מדי בתקופת המיתון. השכר הממוצע לשעה מעולם לא הצטמצם במונחי מזומנים, למרות הזינוק באבטלה. ואולם, גם מצב זה צפוי להתהפך עם הזמן ולאפשר לקשר הרגיל בין האינפלציה והאבטלה לצוץ מחדש.

גם אם הנצים ינצחו, המטרה שלהם אינה להחזיר את שוק התעסוקה לאחור, לדברי ג'ון פאוסט, יועץ לשעבר לבנק הפדרלי. כאשר שיעורי הריבית עדיין נמוכים, האבטלה צפויה להמשיך לרדת גם לאחר העלאה קטנה, אך בקצב אטי יותר. הכלכלה היא ספינה גדולה, ולוקח לה הרבה זמן להסתובב. הבנק הפדרלי אינו רוצה להיאלץ לשנות כיוון בפתאומיות.

ציפיות האינפלציה נראות יציבות מספיק. סטנלי פישר, סגנה של ילן, הדגיש בנאום באחרונה כי תוצאות הסקרים, שבודקים כמה אנשים חושבים שהאינפלציה תטפס בטווח הארוך — לא השתנו כבר שנים. ואולם, מדדי ציפיות אינפלציה מבוססי שוק ב–5 השנים הקרובות, המחושבים באמצעות השוואת התשואות על אג"ח צמודות אינפלציה לאג"ח רגילות, ירדו באחרונה לשפל של 1.2%. גם תחזיות הבנק הפדרלי עצמו מעידות כי האינפלציה תחזור ל–1.9%–2% רק ב–2017.

מצב השווקים הפיננסיים מסבך את הנושא עוד יותר. הנצים חוששים כי שיעורי ריבית נמוכים מעודדים בועות נכסים מסוכנות, שעלולות להיגרם בשל עידוד משקיעים לחפש נכסים "מסוכנים" לשם תשואות גבוהות יותר. הבנק הפדרלי ודאי מתמקד יותר בסיכון זה, כעת, כאשר האבטלה כה נמוכה.

אך השווקים גם מספקים סיבות לזהירות נוספת. מדד S&P 500 נמוך כעת ב–8% לעומת לפני חודש. ירידות בשוק המניות בפני עצמן לא אמורות לפגוע בכלכלה: ההשקעות הישירות בשוק המניות הן רק 14% מנכסי משקי הבית ומרוכזות בקרב עשירים, שלרוב אינם נוטים לצמצם צריכה בעקבות ירידה בהכנסה. ואולם, התהפוכות בשווקים דחפו כלפי מעלה את שיעורי הריבית והקשו על חברות לממן השקעות; וכל זה קרה מבלי שהבנק הפדרלי עשה דבר.

העלאת ריבית צפויה לגרום לתגובת שוק חזקה מכיוון שאין ציפיות ודאיות לה: השווקים מעניקים סיכוי של שליש להעלאת ריבית החודש. אם ילן תדחה את ההחלטה, היא תוכל להניח את היסודות להעלאה בוודאות גבוהה יותר בדצמבר. בשנים קודמות, אף אחד לא הפסיד כסף מהימור על עיכוב שכזה. אך העבר אינו מדריך לעתיד. כל בנקאי מרכזי יכול לספר לכם זאת. במשך חודשים, הבנק הפדרלי טוען כי האינפלציה תשוב בקרוב ל–2%. לא יזיק לחכות כדי לוודא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#