מרוב תוכניות כבר לא רואים טלוויזיה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרוב תוכניות כבר לא רואים טלוויזיה

שיעורי הצפייה בטלוויזיה האמריקאית נמצאים כבר זמן מה במגמת ירידה, ויש הטוענים כי הסיבה היא שפע התוכניות שמבלבל את הצופים ■ כיצד מגיבות חברות המדיה הגדולות מול האתגרים והאם זה הזמן להתאבל על "משחקי הכס"?

11תגובות

דבריו של ג'ון לנדגרף, מנכ"ל FX נטוורקס, הגיעו כרעם ביום בהיר. הוא אמר כי הטלוויזיה בימינו סובלת ממחלה שמורגשת בקרב מנהלי הרשתות, הצופים והמבקרים. לדבריו, מחלה זו היא תוצאה ישירה של דבר אחד: יש יותר מדי טלוויזיה.

השפע הזה, אותו תיאר לנדגרף באירוע של איגוד מבקרי הטלוויזיה בתחילת אוגוסט, מקשה על תוכניות "להתבלט בתוך עומס התכנים ולייצר באזז אמיתי, מה שמציב אתגר רציני של מציאת סיפורים מקוריים מרתקים וכישרונות ברמה הנדרשת להחזיק את הסיפורים האלה".

אי־פי

על פניו, הטענה הזאת נשמעת מגוחכת. אחרי הכל, מבקרים וצופים כבר שיבחו את התקופה הנוכחית כתור זהב נוסף של הטלוויזיה, שבו תוכניות מגוונות ופופולריות כמו "משחקי הכס" ו"אימפריה" כבר נהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות, והעלו את הטלוויזיה ממעמד של סוג ב' למדיום שמושך שחקנים ובמאים מהשורה הראשונה.

האמירה של לנדגרף עוררה דיון רציני ושאלות לגבי כמה זה יותר מדי, ואם משהו לא בסדר בממלכת הטלוויזיה. "אני שומע את זה כל הזמן", אומר מייקל לומברדו, נשיא לענייני תוכן 
ב–HBO. "אנשים אומרים 'אני לא יכול להתחייב לעוד תוכנית, אין לי זמן להתחייב רגשית לצפייה בעוד תוכנית'. אני שומע את זה, אני מודע לזה - ואני מבין".

לומברדו ובכירים אחרים בעולם הטלוויזיה טוענים כי קשה כיום יותר מאי־פעם לבנות קהל לתוכנית, כשבפני הצופים עומדות כל כך הרבה אפשרויות והם יכולים לזפזפ לערוץ אחר בכל רגע. כתוצאה מכך, קשה להרוויח כסף מתוכניות.

שיא בהפקת תוכניות

אי־פי

ההצלחה של סדרות מתוסרטות, כמו "משפחה מודרנית", "המתים המהלכים" ואחרות, עוררה מצב של מעין "תפיסת קרקעות". לפי נתוני FX, מספר התוכניות המתוסרטות שמופקות על ידי רשתות, חברות כבלים ושירותי אינטרנט זינק בשנה שעברה ל–371. לנדגרף מאמין שנתון זה יעלה השנה על 400, וכמעט יכפיל את מספר התוכניות שהופקו ב-2009 - 211.

"מה שאני רואה כבר שנים, כשאנחנו יוצאים ומדברים עם צופים, הוא שהטלוויזיה פחות יקרה להם מכיוון שההיצע רחב כל כך", אומר לנדגרף. "פרקים של סדרות ותוכניות - הכל נמכר על המשקל". לדבריו, "יש כיום חוסר התאמה בין הקצאת ההון ליצירת תוכניות טלוויזיה ושיווקן, לבין הקהל שהן מייצרות".

דברי האזהרה האלה מגיעים בתקופה שבה חברות טלוויזיה רבות עוברות שינויים. מניות חברות המדיה נפלו בתחילת אוגוסט בשל מה שאנליסטים הגדירו היעדר אמון בחבילות הכבלים בארה"ב, שנהפכו לגדולות ויקרות מדי. התעשייה גם עברה שורה של מיזוגים, עם ניסיונותיהן של חברות מדיה לצמוח ולהשיג עוד מינוף.

שיעורי הצפייה בטלוויזיה יורדים כבר זמן מה, אך ירידה זאת מיוחסת בעיקר לאתגרים טכנולוגיים ושינויים בהרגלי הצפייה. לנדגרף מייחס את הירידה, בין היתר, לאפשרויות הבחירה הרבות מדי, ללא קשר לאיכות התוכניות.

שובר שורות
אי־פי

בפני יוצרי התוכניות עומד אתגר קריאייטיבי: האם יש מספיק כישרונות לכולם? לערוצי הכבלים והרשתות יש בעיה אחרת - יש להם עסקים שנתמכים על ידי פרסומות, אז מה קורה כשאנשים לא יכולים למצוא את התוכניות שלהם?

"למה שאתחיל סדרה חדשה שלנדגרף יצר ל–FX, כשאני יכול להתחיל לראות את 'שובר שורות' מהתחלה?" שואל ריץ' גרינפילד, אנליסט מדיה ב–BTIG. "אני אולי אגיע לסדרה של לנדגרף , אך לא בשלוש השנים הקרובות. עבור חברות שחלק עצום מהמודל העסקי שלהן בנוי סביב פרסום בטלוויזיה, אם אנשים לא רואים את התוכנית בתוך שלושה ימים משידורה, היא לא שווה כלום מנקודת מבט של פרסום".

ואולם דיוויד נווינס, נשיא שואוטיים, סבור שהצופים לא מוטרדים מכך שמוצע להם תפריט גדול מדי של תוכניות. "לא משנה כמה הם אוהבים תוכנית כלשהי שהם צופים בה עכשיו, הם אומרים 'במה עוד אנחנו יכולים לצפות?' הם רוצים עוד".

נשיא AMC, צ'רלי קולייר, בוטה אף בוטה יותר. "'יותר מדי טלוויזיה' נשמע כמו כניעה", הוא אומר. "למעשה, התשובה ליותר מדי טלוויזיה תמיד היתה הסדרה הטובה הבאה, זו שגורמת לצופים לעזוב הכל כדי שיוכלו לצפות בה".

אפשרות לגוון 
את התוכניות

אחרים מצביעים על כך שריבוי התוכניות נותן הזדמנויות לתוכניות עם גיוון רב יותר מבחינת שחקנים ונושאים, כמו למשל "ג'יין הבתולה", "טרנספרנט" ו"כתום זה השחור החדש".

מרטי נוקסון, יוצרת הסדרות "UnREAL" של לייפטיים ו–"Girlfriend's Guide to Divorce" של בראבו, אומרת שחל שינוי בהלך הרוח בחמש השנים האחרונות. "לא הייתי מקבלת את שתי הסדרות האלה לפני חמש שנים", היא אומרת. "לא היו מספיק הזדמנויות לקולות שמדברים לקהל מצומצם יותר. כיום רבים מהמקומות האלה רוצים להגיע לחלק מהאנשים - לא לכולם. זה פתח הזדמנות עצומה לנשים ולאנשים אחרים שנותרו מחוץ לשיח".

תחייתן מחדש של תוכניות הטלוויזיה גם הגדילה את מאגר הכישרונות בתעשייה, אומר כריס אולברכט, מנכ"ל ערוץ סטארז. לדבריו, "תוכניות טובות הן בית ספר טוב לכותבים טובים שנהפכים מאוחר יותר ליוצרי תוכניות".

התחייה המחודשת הזאת נובעת מכמה גורמים: עונת הטלוויזיה היא כיום אירוע שנמשך כל השנה, ותוכניות חדשות עולות לאוויר אפילו בקיץ.

ואולם שירותי סטרימינג, כמו נטפליקס והולו, לא רק יוצרים תוכניות חדשות - הם גם מצילים תוכניות ותיקות. הסדרה "מינדי", למשל, לא זכתה לפופולריות רבה כששודרה ובוטלה לאחר העונה השלישית שלה. הולו, שנשענת בעיקר על מינויים בתשלום, לקחה לידיה את הסדרה, והעונה הרביעית שלה תשודר אצלה בחודש הבא.

"אין יותר מדי תוכניות, יש הרבה בחירה, ואנחנו שמחים להיות חלק מכך", אומר קרייג ארוויץ', ראש מחלקת תוכן בהולו. "אחד הערכים שלנו כאן הוא שאנחנו מציבים את הצופים במקום הראשון, ורוצים להציף אותם באפשרויות ולתת להם להחליט מה הם רוצים לעשות".

בעיה נוספת היא שהתוכניות כבר לא מתחרות רק זו בזו, אלא גם בסדרות ישנות שממשיכות לחיות בארכיונים של אמזון, הולו או נטפליקס. כך, למשל, עונה חדשה של "סקנדל" מתחרה גם מול סדרה ישנה כמו "הסמויה".

לנדגרף צופה כי מספר הסדרות יירד בהדרגה ויחזור בשנים הבאות לכ–325 בשנה, בעיקר מכיוון שיקר להפיק סדרות מתוסרטות. "זה עסק מורכב", הוא אומר. "מצלמות, סאונד, לוקיישנים, ביטוח, משאיות, שחקנים, צוות, במאי, תסריטאים. זה לא עסק שאפשר לתכנן בצורה אחרת. יוטיוב יכולה ליצור סוג שונה של תכנים טלוויזיוניים בעלויות נמוכות יחסית ולצלם אותם במחסן, אבל תכני טלוויזיה מתוסרטים ומקצועיים הם עתירי הון ולכן מצריכים קהל גדול".

חברות המדיה הגיבו על האתגרים המתרבים בכמה דרכים שונות. לנדגרף אמר כי FX פועלת באגרסיביות בכל הנוגע להפקת תוכניות משלה. HBO, שאינה תלויה בפרסום, מגיבה בדרך משלה. לומברדו אומר כי הוא משקיע את זמנו בסוגים אחרים של תכנים, היות שיש כל כך הרבה סדרות מתוסרטות.

"הקהל כבר נהיה אדיש לייחוד של כל תוכנית", לדבריו. "האם אנחנו רוצים לעשות עוד סדרת דרמה? לא, אלא אם יש לה פוטנציאל להיות מצוינת. מה שאנחנו רוצים לעשות הוא להציע מגוון של חוויות בידור טלוויזיוניות".

לומברדו מציין את הסדרה התיעודית "הג'ינקס" על רוברט דרסט, מולטי־מיליונר שנחשד ברצח, ותוכניות בידור כמו זו של ג'ון אוליבר או זו שקיבל פרשן הספורט ביל סימונס, כדוגמאות לתוכניות שזוכות לתשומת לב רבה יותר בימינו. HBO גם רכשה את הזכויות ל"רחוב סומסום". "בשנים האחרונות ניהלנו לא פחות דיונים רציניים לגבי תוכניות אירוח כמו של סימונס מאשר לגבי סדרת הדרמה הגדולה הבאה", הוא אומר.

לנדגרף, שהרשת שלו אחראית ללהיטים "לואי", "פארגו" ו"האמריקאים", אומר כי הצופים נהפכו לבררנים, מצב שמקשה עליהם לשמור אמונים לתוכניות חדשות. בחלק מהתוכניות לוקח זמן עד שהמפיקים לומדים כיצד לעשות אותן כמו שצריך, ועד שהקהל לומד כיצד לצפות בהן, הוא אומר. "כמה מהדברים הגדולים ביותר - למשל 'סיינפלד' - היו תוכניות שאנשים לא הבינו בהתחלה, שהרעיון שלהן היה רדיקלי מדי", אומר לנדגרף.

לדבריו, כיום סדרות כאלה כבר לא יכולות להרשות לעצמן את הזמן הזה. "ל'סיינפלד' כיום היתה בעיה לעבור את הסינון של הקהל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#