הצעירים בסין מגלים 
כמה כיף לחיות לבד

עד השנים האחרונות כמעט שלא היו בסין אנשים שחיו בגפם ■ התעשרות, השכלה ועיור מגדילים כיום את מספר הצעירים שמסירים מעליהם את עול הפיקוח המשפחתי - וכך מתפתחות רשתות חברתיות חדשות, קבוצות אינטרס ואף שאיפות פוליטיות שהמדינה עשויה להסתייג מהן

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

בדירתה הקטנה, שאותה היא חולקת עם שני חתולים וחבורת ינשופים מפורצלן, צ'י יינגיינג מתארת את הוריה כמי שרצו להיות בעלי השליטה בחייה. גם כשהיתה בתחילת שנות ה–20 לחייה, אמה זעמה על כך שלא נישאה. בגיל 28, קיבלה צ'י "את ההחלטה האמיצה ביותר בחיי", ועברה לדירה משלה. כיום, בת 33, היא מתענגת על הפרטיות. עם זאת, יש לכך מחיר: השכירות החודשית של 4,000 יואן בולעת כמעט מחצית ממשכורתה.

במדינות רבות, עזיבת בית המשפחה הרבה לפני הנישואים היא טקס מעבר. בסין, לעומת זאת, בחירה לחיות לבד ולא להינשא, כפי שעשתה צ'י, היא צעד שנחשב אקסצנטרי, על סף שבירת טאבו. התרבות הסינית מעניקה חשיבות רבה לרעיון כי על משפחות לחיות יחדיו. אלא שיותר ויותר אנשים חיים לבדם.

פתיחת חנות ג'וני ווקר בשנחאיצילום: בלומברג

בעשור שהסתיים ב-2010 הוכפל מספר משקי הבית של אנשים יחידים. כיום, יותר מ–58 מיליון סינים חיים בגפם, לפי נתוני המפקד בסין - נתון שגבוה יותר משל משקי בית יחידניים בארה"ב, בבריטניה ובצרפת גם יחד. אנשים המתגוררים לבדם הם 14% מכלל משקי הבית. זה עדיין שיעור נמוך לעומת יפן וטייוואן, אך הוא צפוי לטפס.

הדפוס של סינים החיים לבדם שונה מעט מזה הנהוג במערב, מכיוון שעשרות מיליוני מהגרי עבודה, בעיקר עניים, עזבו את ביתם כדי למצוא עבודה באזורים משגשגים יותר בסין. רבים מהם חיים לבדם, לרוב בחדרים ודירות זעירים. ואולם מרבית הסינים הצעירים שחיים בגפם מגיעים דווקא משכבות גבוהות יותר. "חירות ועושר חדש" שברו את מבנה המשפחה המסורתי של סין, אומר ג'ינג ג'ון מאוניברסיטת טסינגהואה בבייג'ין.

ככל שצעירים עד גיל 30 משכילים יותר ואמידים יותר, כך סביר יותר שיחיו בגפם, וחלקים עשירים יותר של סין מתאפיינים יותר באנשים שחיים לבדם ואינם אלמנים. חמישית ממשקי הבית בבייג'ין, למשל, הם של אדם אחד בלבד. גם גיל הנישואים מטפס, בעיקר בערים גדולות כמו שנחאי וגואנז'ו, שם הגבר נישא אחרי גיל 30 בממוצע והאשה בגיל 28 - גילים מבוגרים יותר ממקביליהם האמריקאים. במקביל צומחים שיעורי הגירושים, אף שהם עדיין נמוכים בהרבה מבארה"ב. יותר מ–3.5 מיליון זוגות בסין נפרדים מדי שנה, מה שמגדיל את מספר משקי הבית של יחידים.

יש מי שעבורם החיים לבד הם שלב מעבר בדרך לנישואים, לנישואים שניים או לאיחוד משפחות. ואולם עבור מספר גדל והולך של אנשים זה עשוי להיות מצב קבוע. בערים, נשים משכילות רבות נותרות רווקות מתוך בחירה - אות למעמדן המשתפר ואפשרויות התעסוקה הטובות יותר. לעומת זאת, באזורים כפריים יש יחס מגדרי מעוות - יש הרבה יותר גברים מנשים, כתוצאה משנים של העדפת בנים והפלה או נטישת תינוקות בנות, בשל מדיניות הילד האחד הממשלתית. התוצאה היא מיליוני רווקים בעל כורחם.

בעבר, בגרות של אדם בסין היתה נישואים וילדים כמעט ללא יוצא דופן, בהבניה חברתית קפדנית בכפר או בעיר. כיום, מספר גדל והולך של סינים חיים מחוץ לטווח הראייה של עיניים סקרניות, וכך יכולים לבחור בחיים החברתיים והמיניים שבהם הם מעוניינים, בלי לתת דין וחשבון.

בטווח הארוך, יש בכך אתגר פוליטי: אהבת החירות האינדיווידואלית היא דבר שהמדינה מנסה לדרוס כבר זמן רב. החיים לבד אין פירושם הפרת נורמות חברתיות בהכרח, בעוד הסמארטפונים והאינטרנט מקלים את השמירה על קשר עם קרובי משפחה. עם זאת, התרופפות קשרי המשפחה עשויה לאפשר רשתות חברתיות חדשות, קבוצות אינטרס, ואף שאיפות פוליטיות שהמדינה עשויה להסתייג מהן.

בינתיים, מי שחיים בגפם לרוב חשופים ללעג. נשים לא נשואות מכונות "השאריות", וגברים לא נשואים הם "ענפים חשופים", על שם עץ המשפחה שהם לא יפתחו. קבוצה מקוונת בשם "נשים החיות לבד" מלאה בתלונות על הערות כמו "תשיגי חבר".

גם אכילה בחוץ היא לא דבר פשוט, שכן תרבות המזון הסינית כרוכה בקבוצות אנשים החולקים מגוון רב של מנות. לאחר ביקורות רבות על אכילה לבד, העיתונאית יאני קאי משנחאי פירסמה ב–2014 את הספר "לאכול לבד", על האופן שבו אנשים יחידים יכולים להתאים את המטבח הסיני כך שמנה בודדת תהיה ארוחה בפני עצמה. לפי המסורת, גם ארוחה סינית חסכונית מכילה "ארבע מנות ומרק אחד". סועד אחד עשוי להתקשות לעכל את כל זה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ