חוקי נשק רופפים והגבלת הפלות: ככה תיראה ארה"ב אם הרפובליקאים ינצחו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חוקי נשק רופפים והגבלת הפלות: ככה תיראה ארה"ב אם הרפובליקאים ינצחו

תקציבי חינוך מצומצמים, פחות משרות ממשלתיות, זכות הצבעה לפחות אנשים, העברת נטל המס לעניים וגירעונות תקציביים מנופחים ■ כך נראות המדינות שבהן הרפובליקאים שולטים בבית המושל ובשני בתי המחוקקים

7תגובות

החוקה האמריקאית מעניקה למדינות שליטה כמעט מלאה לגבי האופן שבו האמריקאים חיים ומצביעים. נראה שרוב הרפובליקאים הבינו את החשיבות בכך, אך רוב האמריקאים לא. מאז שהפסידה בבחירות לנשיאות ב–2008 ואיבדה את הרוב בקונגרס, המפלגה הרפובליקאית השקיעה זמן, כסף וכישרונות בהשתלטות על ממשלות מקומיות במדינות.

המאמצים השתלמו. בבחירות האמצע - בחירות שבהן לא מתקיימת הצבעה לבחירת נשיא ארה"ב אלא רק לבית המחוקקים, חלק מהסנאט והרבה מושלים ובתי מחוקקים מדינתיים - ב–2010 ו–2014, מצביעים מבוגרים, לבנים ואמידים (כולל תומכים רבים בתנועת מסיבת התה), הגיעו בהמוניהם להצביע. זאת בעוד המצביעים הדמוקרטים, ובהם צעירים ומיעוטים רבים, נותרו בבית. התוצאה היא שהרפובליקאים זכו הן במושלות והן בבתי המחוקקים ב–24 מדינות. בסך הכל הרפובליקאים שולטים ב–70 מבין 99 בתי המחוקקים המדינתיים, בשני בתי הקונגרס המדינתי של 30 מדינות, ב–31 בתי מושלים ובבית המחוקקים הבודד של נברסקה.

אי־פי

כמעט 90% מהרפובליקאים בבית הנבחרים של ארה"ב בוושינגטון נמצאים בקצה הימני של הספקטרום השמרני. הדבר נכון גם בבתי המחוקקים המדינתיים. הרפובליקאים מחזיקים ברוב גדול במדינות רבות, ולא ביזבזו זמן באימוץ הרכיבים הרדיקליים של האג'נדה הרפובליקאית. מה שעשו עד כה מספק תמונה ברורה של האופן שבו תיראה ארה"ב רפובליקאית.

מדינת צפון קרוליינה היא נערת הפוסטר של מה שיכול לקרות למדינה אדומה. אף שמצביעיה מתחלקים כמעט באופן שווה בין שתי המפלגות, הרפובליקאים מחזיקים ברוב גדול בשני בתי המחוקקים המדינתיים, והמפלגה שולטת בנציגות המדינה בקונגרס מאז שונו מחוזות הבחירה 
במדינה ב–2011.

עד 2010, הרכב חברי הקונגרס מצפון קרוליינה היה שמונה דמוקרטים וחמישה רפובליקאים. ב–2012 הדמוקרטים זכו ב–50% מהקולות לעומת 48.9% לרפובליקאים, אך הזזת גבולות מחוזות הבחירה העניקה לרפובליקאים תשעה מושבים בקונגרס. כעת, הרפובליקאים מחזיקים בעשרה מושבים בבית הנבחרים, אף שזכו רק ב–55% מקולות המצביעים.

העניים משלמים שיעור מס זהה לעשירים

ב–2011, כשהרפובליקאים השתלטו על הקונגרס בצפון קרוליינה, הם התחילו ליישם במהירות אג'נדה שמרנית. הם רופפו את חוקי הנשק, הגבילו את זכויותיהם של אזרחים להגיש תביעות אזרחיות, וצימצמו את התקציבים לתוכניות חינוך טרום חובה. לאחר שפאנל מדינתי הזהיר מפני עלייה בגובה פני הים בשל התחממות גלובלית ב–2012, בית המחוקקים אסר על שימוש במדע שינוי אקלימי בקביעת מדיניות חופים.

ב–2013, כשבית המשפט העליון פסל חלק חשוב בחוק זכות ההצבעה הפדרלי, הרפובליקאים בצפון קרוליינה מיד העבירו חוק דיכוי מצביעים - לחוק יש 20 סעיפים, ו–19 מהם מקשים על הצבעה. נגד החוק כבר הוגשה תביעה. באותו מושב, צפון קרוליינה צימצמה את תשלומי האבטלה והרגולציה הממשלתית, וכן ביטלה את חוק הצדק הגזעי, שאיפשר לרוצחים מורשעים להימנע מעונש מוות אם הצליחו להוכיח אפליה גזעית.

במקביל לכך, בקרוליינה הצפונית הפסיקו את הקלות המס לבעלי הכנסות נמוכות, הרחיבו את הקלות המס לעשירים והחליפו את מס ההכנסה הפרוגרסיבי במדינה במס קבוע לכולם - בשיעור של 5.75%. בעלי הכנסות נמוכות כיום משלמים אותו שיעור מס כמו מולטי־מיליונרים. המפלגה הרפובליקאית גם שינתה את חוקי הבחירות המקומיים בכמה מריכוזי המצביעים הדמוקרטיים, באופן שיגביר את כוחם של הרפובליקאים עוד יותר. למשל, נחקק חוק שאסר על העיר גרינסבורו לשנות את מחוזות מועצת העיר ללא אישור בית המחוקקים המדינתי - הגם שאף עיר אחרת במדינה לא נדרשת לאישור כזה. בית משפט פדרלי פסל את החוק, בטענה כי אין לו סיבה רציונלית.

גם בפנסילווניה היתה חתירה תחת האוטונומיה המקומית. עד כה, יותר ממאה ערים אימצו תקנות נשק משלהן. בחלקן נאסר על הבאת רובים לגני שעשועים ואזורים ציבוריים, ובחלקן הוגבל רישיון הנשק לאנשים שנמצאו אשמים באלימות במשפחה. אך חוקים אלה עלולים להיעלם.

חוק מדינתי חדש מעניק כעת לכל קבוצת זכויות נשק, שבה חבר תושב פנסילווניה, את הזכות לערער על התקנות המקומיות. ה–NRA, איגוד הנשק הלאומי, כבר תבע רבות מרשויות מקומיות אלה. בהתחשב במגבלות התקציבים שלהן, מעטות הרשויות שהעזו להסתכן בהפסד בתביעה כזו, שעלולה לגרור הוצאות משפט בסך מיליוני דולרים. לכן, חלקן ביטלו את התקנות.

במקביל לכך, הפלות הן יעד מרכזי נוסף של בתי המחוקקים המדינתיים בשליטה רפובליקאית. בתי מחוקקים רבים התמקדו בפגיעה בזכותן של נשים להפלה. כ–267 הגבלות על הפלות הוטלו ב–31 מדינות מאז 2011, לפי מכון גוטמאכר. מדינות דורשות יותר ויותר תקופות המתנה וביקורים חוזרים עם הרצאות מצד רופאים, לפני אישור הפלה. תקנות רפואיות דורשות כי המרפאות שבהן מבוצעות הפלות יהיו כמעט בתי־חולים, מה שאילץ רבות מהן להיסגר. כמה מדינות אסרו על ביצוע הליכי הפלה.

איסור על חופשות מחלה בתשלום

גם עובדים צפויים לחוות זמנים קשים יותר תחת השלטון המדינתי של הרפובליקאים — בין אם הם מאוגדים ובין אם לא. לפני כשנתיים, צפון קרוליינה אסרה על רשויות מקומיות ליצור מדיניות של חופשות מחלה בתשלום או דרישות לשכר מחיה עבור קבלניות של הממשל. מישיגן וויסקונסין - שביטלה את זכויות המשא ומתן הקיבוצי עבור מרבית עובדי המדינה לפני כמה שנים - העבירו חוקים המאפשרים לעובדים במקומות שבהם יש ועדי עובדים לא לשלם דמי 
חבר לאיגוד.

מ–2010, מדינות רפובליקאיות אחרות הורידו את המסים לעשירים, והבטיחו למצביעים כי צעד זה יניב שגשוג לכולם. מושל קנזס, סם בראונבק, הוריד מסים והניב גירעון של יותר מ–442 מיליון דולר בתקציב השנה הנוכחית. הבטחותיו לעשרות אלפי משרות חדשות ולגידול באוכלוסייה מעולם לא התממשו. אך במקום לבטל חלק מהורדות המסים, בראונבק ובית המחוקקים העלו מסים כמו מע"מ, וצימצמו את ההשקעה בחינוך ב–51 מיליון דולר. בראונבק רוצה להמשיך להוריד את המסים על העשירים.

הנפגעים העיקריים: ילדים ועניים

מימון הממשל באמצעות מע"מ ומכס פוגע בעיקר בעניים, שכן מסים אלה בולעים שיעור גדול יותר מהכנסותיהם. בקנזס, למשל, החמישון התחתון משלם 11.17% מהכנסותיו כמסי מדינה, ואילו המאיון העליון משלם 3.6% בלבד. ילדים הם לרוב הקורבנות העיקריים של מדיניות כזו. נטישה המונית של מורים בקנזס הותירה יותר מ–700 משרות הוראה בלתי מאוישות. צפון קרוליינה קיצצה 10 אלף משרות של מורים ועוזרי הוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה, וביטלה את גני הטרום־חובה עבור 30 אלף ילדים.

בנוסף לכך, אוניברסיטאות־מדינתיות הפכו למטרה לחצי המושלים הרפובליקאים. טום קורבט, לשעבר מושל פנסילווניה, קיצץ את מימון האוניברסיטאות ב–20%. מושל ויסקונסין, סקוט ווקר, קיצץ את המימון למערכת האוניברסיטאית ב–250 מיליון דולר, ובראונבק קיצץ את תקציב האוניברסיטאות ב–16 מיליון דולר.

כך נראית ארה"ב האדומה כיום. בהינתן בתי המחוקקים הרבים שהרפובליקאים שולטים בהם, ברוב גדול, מציאות זו אינה צפויה להשתנות בקרוב - לפחות לא עד לאחר בחירות 2020, אז מפקד אוכלוסין חדש עשוי להביא לשינוי מחוזות הבחירה בארה"ב כולה. הרוב של הרפובליקאים ברמת המדינה כה גדול כיום, עד שהוא עשוי להישמר גם אם הדמוקרטים יצליחו היטב בבחירות 2020. אם זה יקרה, הרפובליקאים יוכלו שוב לנהל את שינוי מחוזות הבחירה ב–2021 במדינות שבהן הם שולטים.

אך בחלק מהמדינות הדמוגרפיה משתנה. כמה מדינות - ובהן צפון קרוליינה, ויסקונסין, מישיגן, פלורידה, נוואדה ווירג'יניה - עשויות להפוך סגולות (כלומר מעורבות) או אפילו כחולות, בבחירות 2020. זה ידרוש ממצביעים שאינם מרוצים ממה שקורה, להתחיל להגיע בהמוניהם לבחירות האמצע של 2018.

הסיכויים לכך נראים קלושים. אף שיש מודעות מסוימת לבעיה בקרב חלק מאנשי המפלגה ותורמיה הגדולים, רוב הפוליטיקאים והמצביעים הדמוקרטיים אינם מתעניינים במי שולט במדינות. באופן מדהים, זה נכון גם עבור מנהיגי מרכז המפלגה הארצי. אם זה לא ישתנה, ייתכן שמעשי הרפובליקאים בחמש השנים האחרונות עשויים להיות רק 
הקדמה לעתיד.

בלומברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#