במדינות העניות ההורים מעדיפים לשלם דולר לשבוע לבית ספר פרטי - ולהצליח - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במדינות העניות ההורים מעדיפים לשלם דולר לשבוע לבית ספר פרטי - ולהצליח

כשמערכות החינוך הציבוריות במדינות העניות כושלות ונגועות בשחיתות, בתי הספר פרטיים משגשגים ומובילים את התלמידים להישגים טובים יותר ■ כדי לזכות להצלחה בתי הספר הפרטיים נאלצים לעתים לפעול בחשאיות כדי להימנע מהתנכלויות הרשויות

תגובות

בית הספר הפרטי קן אדה לא נראה כמו מקום מעניין במיוחד. הכיתות שלו הן בקתות פח שמפוזרות ברחובות המצחינים של מקוקו, שכונת העוני הידועה ביותר בלגוס שבמדינת ניגריה, וכל שתי כיתות לומדות בחדר אחד. בחלונות אין שמשות, במנורות חסרות נורות ומאווררי התקרה לא עובדים.

אבל בשעות הבוקר עולות קריאות מחרישות אוזניים כאשר המורים מובילים את תלמידיהם במשחקים ובריקודים חינוכיים. על הלוח כתובות בגיר האותיות שיילמדו היום. בסמוך לשכנו הפרטי והרעוע שוכן בית ספר ממשלתי בבניין בן שתי קומות. התלמידים שלו יושבים משועממים, כי המורים לא הגיעו לעבודה היום.

רויטרס

לפי הערכות מעודכנות, בלגוס, הבירה המסחרית של ניגריה, יש כיום 18 אלף בתי ספר פרטיים מוזלים. שכר הלימוד הממוצע נע סביב 7,000 נאירה (35 דולר) בשנה, ויכול גם להגיע ל-3,000 נאירה. לשם השוואה, ב-2010–2011 היו בעיר רק 1,600 בתי ספר ממשלתיים. בחלק מהמחוזות, כולל החלק הצף של מקוקו, אין אפילו אחד.

במדינות המפותחות, בתי ספר גובים שכר לימוד גבוה ומלמדים את ילדי האליטות. אבל קן אדה הוא בית ספר אופייני יותר למגזר, לא רק בניגריה אלא בעולם כולו. ב-2010 היו כמיליון בתי ספר פרטיים במדינות מתפתחות. חלקם מנוהלים על ידי ארגוני צדקה וכנסיות, או נשענים על סובסידיות מהמדינה. אבל הקבוצה שצומחת במהירות הגבוהה ביותר היא של בתי ספר קטנים וזולים, שמנוהלים על ידי יזמים באזורים עניים ופונים למי שמשתכרים פחות מ-2 דולרים ליום.

יותר מ-20% לומדים בבתי ספר פרטיים

בבתי ספר פרטיים לומד נתח גדול הרבה יותר של תלמידי בית ספר יסודי במדינות העניות, לעומת המדינות העשירות: 20%, לפי נתונים רשמיים, עלייה לעומת 10% לפני 20 שנה. היות שבמקרים רבים הם אינם רשומים, זו כנראה הערכה שלוקה בחסר. סקר שנערך בלגוס ב-2010–2011, למשל, מצא מספר גבוה פי ארבעה של בתי ספר מזה שרשום בממשלה. אונסק"ו, סוכנות האו"ם האחראית על חינוך, מעריכה כי מחצית מכל ההוצאות על חינוך במדינות עניות מגיעה מכיסי ההורים. במדינות עשירות הנתח הזה קטן בהרבה.

אחת הסיבות לעליית החינוך הפרטי במדינות העניות היא שהורים בעלי שאיפות גבוהות לילדיהם מחפשים אלטרנטיבות לבתי הספר הגרועים של המדינה. במדינות דרום ומערב אסיה, מחצית מהילדים שסיימו ארבע שנות לימוד קוראים ברמה הנמוכה ביותר המצופה מהם. באפריקה הנתח הזה הוא שליש.

מדינות עניות רבות לא הצליחו לבנות מספיק בתי ספר או להכשיר מספיק מורים כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסיות בהן. במחצית מהן יש יותר מ-50 ילדים בגיל בית הספר על כל מורה מוסמך. אף שלא מעט מדינות מקדישות נתח גדול מתקציב הממשלה לחינוך, חלק מהכסף הזה נעלם בהונאות כמו מתן שכר למורים שמתו, או מימון לבתי ספר שאינם קיימים. בתי ספר ממשלתיים גם סובלים לעתים משביתות מורים והיעדרויות. מחקר של הבנק העולמי מצא כי מורים בבתי ספר יסודיים של הממשלה בכמה מדינות אפריקאיות נעדרו מהם 15%–25% מהזמן.

בהתחשב בבחירה בין בית ספר ממשלתי בחינם, שבו אין הרבה לימודים, לבין בית ספר פרטי שבו התלמידים באמת לומדים משהו, הורים שיכולים לחסוך קצת כסף מעדיפים את האפשרות השנייה. בשוק שמתפקד כראוי, הצורך למשוך תלמידים כבר היה מעורר תחרות ומשפר לאורך זמן את האיכות של כולם. אך מחקר של טהיר אנדרבי, ג'ישנו דאס ועזים איג'אז ח'ווגה, שפירסם הבנק העולמי, מסביר כי כשלי שוק לפעמים עוצרים את התהליך. בחירת בית ספר פרטי יכולה להיות בחירה אישית רציונלית, אך תהיה לה רק השפעה מוגבלת על התוצאה הכללית.

אחד הכשלים האלה הוא שלהורים בהרבה מקרים אין מידע אובייקטיבי לגבי הסטנדרטים. במדינות שבתי ספר הממשלתיים בהן חלשים אין בדרך כלל מערכת בחינות לאומית מהימנה. כדי למשוך לקוחות, בתי הספר הפרטיים לפעמים נותנים ציונים נדיבים מדי כדי להשיג ביצועים טובים.

מה שמסבך עוד יותר את העניינים היא העובדה שחינוך הוא במידה רבה עניין יחסי - המטרה שלו היא להשיג עבודה או להתקבל לאוניברסיטה, ולשם כך מספיק לעקוף מועמדים אחרים ולא להגיע לרמה הגבוהה ביותר מבחינה אבסולוטית. באזורים כפריים במיוחד אין הרבה ברירה, ורמה קצת יותר טובה מזו של בתי הספר הציבוריים מספקת כדי שלקוחות יגיעו. מכיוון שהם מוגנים מכוחות השוק, לבתי הספר הציבוריים האלה אין כל תמריץ להשתפר. הורים שיש להם יותר מידע יכולים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הטובים יותר, אשר שומרים על שמם הטוב.

אחד התחומים שבהם בתי הספר הפרטיים עוקפים את הממשלתיים הוא עלות־תועלת. במחקר שנערך באחרונה במדינה ההודית אנדהרה פראדש חולקו שוברים לבתי ספר פרטיים וזולים לכ-6,000 תלמידים שנבחרו באופן אקראי. ארבע שנים לאחר מכן, הם התחרו במועמדים שלא קיבלו את השוברים האלה. שתי הקבוצות הצליחו באותה מידה במבחני מתמטיקה וטלוגו, השפה המקומית. ואולם בתי הספר הפרטיים השקיעו פחות זמן בנושאים האלה, כדי להתמקד במערכת השעות לאנגלית והינדי, שבהן התלמידים שלהם רשמו הישגים טובים יותר. ההוצאה על כל תלמיד היתה רק כשליש מזו של המגזר הציבורי.

לגוס הוציאה 230 דולר לפחות על כל ילד שלמד בבית ספר יסודי ב-2011–2013 - כפליים מהסכום שגובים בתי הספר הפרטיים.

"אסור להתיר חינוך למטרות רווח"

המודל לחיקוי כיום של מערכת חינוך פרטית היא פרובינציית פנג'אב בפקיסטן. בפנג'אב 25 מיליון ילדים שאינם רשומים לבתי ספר ופוליטיקאים רפורמיסטים פנו למגזר הפרטי בניסיון להרחיב את מערכת החינוך במהירות ובזול. הם גם מספקים להורים מידע רב יותר לגבי הסטנדרטים והשוואה לבתי ספר מקבילים - מה שהוכח כמשפר הישגים. אחת התוכניות במחוז עוזרת ליזמים להקים בתי ספר חדשים, במיוחד באזורים כפריים. תוכנית אחרת נותנת שוברים להורים שחיים בשכונות עוני כדי שיוכלו לשלוח את ילדיהם למוסדות פרטיים מאושרים.

לבתי הספר האלה אסור לגבות כסף, והם חייבים במעקב ובהכשרה מסוימת למורים. אף שהמימון לתלמיד הוא חצי מהסכום המושקע בבתי הספר הציבוריים, התוצאות לא פחות טובות, לדברי אנילה סלמאן, מנהלת הפרויקט. "המגזר הפרטי יכול להיות הרבה יותר גמיש לגבי מי שהוא מגייס, ויכול להקים בתי ספר במהירות בבניינים שכורים ולהביא מורים מהקהילה המקומית".

ארגונים ללא מטרות רווח ופעילים רבים בתחום החינוך מתנגדים לתרבות בתי הספר הפרטיים, לעתים מתוך חשש לכך שהעניים ביותר יישארו מאחור, אך גם מטעמים אידיאולוגיים. באוקטובר 2014 אמר קישור סינג, נציב האו"ם לענייני זכויות חינוך, באסיפה הכללית של האו"ם כי "אסור להתיר חינוך למטרות רווח, כדי לשמור על המטרה הנעלה של חינוך". אחרים דורשים פיקוח הדוק יותר על המגזר.

מעדיפים לעבוד 
מתחת לרדאר

ואולם במקומות שבהם הממשלות עוינות כלפי בתי הספר הפרטיים, הרגולציה היא בדרך כלל רק תירוץ להציק להם. רבים מהקריטריונים שבהם נעשה שימוש, כמו איכות המתקנים או הניסיון של המורים, הוכחו במחקרים כלא משפיעים על יעילות בתי הספר. בשנים האחרונות הכניסו מדינות עניות רבות לבתי הספר הציבוריים מורים לא מקצועיים בחוזים זמניים, ושילמו להם פחות מאשר למורים הקבועים.

זו הסיבה שבתי ספר פרטיים קטנים רבים מעדיפים לא להיות רשומים, משום שהם יודעים שכך יש להם סיכוי טוב יותר להצליח ולחמוק מהשחיתות. עם זאת, הרצון להישאר מתחת לרדאר גורם לכך שלבתי הספר האלה אין גישה לאשראי והם אינם יכולים לגדול או ליהנות מיתרון יחסי.

אחת ההתפתחויות המבטיחות בתחום היא התפשטותן של רשתות בתי ספר זולות בערים גדולות באפריקה ודרום אסיה. חלק מהן החלו את דרכן בטיפול במשפחות בעלות הכנסה גבוהה יותר וכעת פונות גם לקהל הרחב.

ברידג' אינטרנשונל אקדמיס, שמנהלת כ-400 בתי ספר יסודיים בקניה ובאוגנדה ומתכננת לפתוח בתי ספר יסודיים נוספים בניגריה ובהודו, היא הרשת הגדולה ביותר, ועם תומכיה נמנים מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, ומייסד מיקרוסופט, ביל גייטס.

אסטרטגיית ההוצאות הנמוכות של ברידג' כוללת שימוש בבניינים עשויים מקורות עץ לא מוגמרות ורשתות ברזל, ושיעורים מוכנים מראש שהמורים מקריאים מתוך מחשבים המחוברים למערכת מרכזית. כך נחסכות הוצאות על הכשרת מורים ופיקוח. הפוטנציאל של טכנולוגיה כזו לשנות את פני מערכת החינוך בוודאי לא ימומש בקרוב בבתי הספר הציבוריים, שם המורים והאיגודים מתנגדים לכל דבר שעלול להגביר את הפיקוח או להפחית את הצורך בעובדים.

מגמה נוספת, לדברי פראצ'י סריווסטאווה מאוניברסיטת אוטווה, היא התפתחות שירותי עזר לבתי ספר פרטיים, כמו פיתוח מערכת שעות, ערכות מדעים והכשרה בניהול בית ספר. גם מקורות האשראי מתחילים להתרבות. בתי הספר הפרטיים עשויים להתגלות כעסק טוב לחברות האלה ולמשקיעים שלהן - ואם הממשלות יתירו להם לשגשג, גם לתלמידים עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#