שיווק אגרסיבי ושערוריית הפוטבול האוניברסיטאי: הכישלון של ההשכלה הגבוהה בארה"ב - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיווק אגרסיבי ושערוריית הפוטבול האוניברסיטאי: הכישלון של ההשכלה הגבוהה בארה"ב

האוניברסיטאות אינן מוסדות הומוגניים, וכשבודקים את ההבדלים ביניהן מגלים שהם מזעריים ■ ה"מצוינות" של המוסדות שבראש הדירוגים נובעת יותר מיכולתם לבחור סטודנטים מוכשרים - ופחות ממה שהם מציעים להם

כדי להבין את הכשלים של מערכת הקולג'ים האמריקאית - מהשיווק האגרסיבי לסטודנטים, ועד לשיעורי סיום הלימודים - כדאי להתחיל בשערורייה ידועה בתחום הפוטבול האוניברסיטאי.

בנובמבר 2006, בוץ' דיוויס, מאמן ידוע עם משרות קודמות בליגת הפוטבול הלאומית (NFL) ובאוניברסיטת מיאמי, גויס כמאמן הפוטבול באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. המשרה החדשה הציעה לדיוויס הזדמנות נדירה - לעבוד באוניברסיטה שזכתה בעשרות אליפויות במגוון ענפי ספורט, תוך הימנעות מהשערוריות ומהשחיתויות שנדמה כי היו נפוצות במיאמי ובמקומות רבים אחרים.

ASSOCIATED PRESS

ואולם, עד מהרה הבין דיוויס כי התדמית של צ'אפל היל למצוינות בספורט ללא פשרות היא רק מיתוס. ב–2009–1991 המחלקה ללימודים אפריקאים ואפרו־אמריקאיים ניהלה הונאה אקדמית אדירה. אלפי סטודנטים, בהם אתלטים, אך לא רק, המנסים לעמוד בדרישות, היו רשומים לקורסים מזויפים, שבהם לא רשמו נוכחות ולא היה צריך להיפגש עם מרצים או להגיש עבודה אקדמית. עבודות הוגשו בשמם על ידי תלמידים מצטיינים, בידיעת גורמים רשמיים באוניברסיטה.

לאחר שההונאה נחשפה, הן דיוויס והן נשיא האוניברסיטה פוטרו. חוקרים חיצוניים גילו כי לאוניברסיטה לא היתה מערכת לשמירה על יושר אקדמי של הקורסים. "כל עוד המחלקה הציעה קורס", אמר מרצה ידוע אחד לחוקרים, "הקורס נחשב לגיטימי". דיוויס הבין זאת היטב. כפי שכתבו החוקרים בדו"ח האחרון שלהם, דיוויס "חשב שהגישה של צ'אפל היל לעבודה האקדמית של הסטודנטים הספורטאים היא כמו ביצת 'חג פסחא' - יפה ומרשימה לעולם החיצוני, אך חסרת חיים מבפנים".

רוב המכללות, יש להניח, אינן מסתירות מדפסות ציונים. עם זאת, בתכנון היסודי שלה, הערכים הארגוניים והתפעול היומיומי, אוניברסיטת צפון קרוליינה אינה שונה במיוחד ממכללות ואוניברסיטאות אחרות. ארגונים אלה אינם מוסדות אקדמיים אחידים, עם מדדים עקביים של מצוינות בלימודים. בכל הנוגע להשפעה על הוראה ולמידה - אין כמעט מדדים עקביים המצביעים על מצוינות.

זה מסביר מדוע המכללות משקיעות זמן ומאמצים כה רבים ביצירת תחושת סולידריות שבטית בקרב סטודנטים ובוגרים. דוגמה טובה לכך היא התמיכה שהביעו סטודנטים מאוניברסיטת פנסילבניה (פן סטייט), שיצאו להפגין באלימות נגד פיטוריו של ג'ו פטרנו, מאמן הפוטבול של נבחרת האוניברסיטה, בעקבות שערוריית ניצול מיני של קטינים. התחפושות, הטקסים והתחרויות הגלדיאטוריות מול מכללות יריבות נועדו כולן להציג את האוניברסיטה כמאוחדת. מכללות חדשות, שלהן חסרה זהות שורשית עמוקה, משקיעות מיליוני דולרים בייעוץ למיתוג בניסיון ליצור זהות כזאת. הן עושות זאת כדי להחליק אמיתות שחשפו החוקרים שלהן עצמם.

רוב החוקרים לא מצאו הבדלים בין מכללות

התנ"ך של המחקר על השפעת המכללות על סטודנטים הוא ספר הנקרא בפשטות: "כיצד מכללות משפיעות על סטודנטים". זהו ניתוח בן 848 עמודים של אלפי מחקרים עצמאיים שהתבצעו לאורך השנים. המהדורה האחרונה שלו פורסמה ב–2005 על ידי ארנסט פסקארלה ופטריק טרנזיני, מרצים באוניברסיטת איווה ובפן סטייט.

החלקים במחקר המוקדשים להבדלים בין המכללות ראויים לציון דווקא בשל מיעוט ממצאיהם. כפי שמתעדים פסקארלה וטרנזיני, מחקרים העלו כי יש מכללות טובות יותר מאחרות במובנים מסוימים. סטודנטים לומדים יותר במכללות שבהן יש להם קשרים קרובים יותר עם הסגל ועם עמיתים, ומרוויחים קצת יותר אם הם מסיימים את לימודיהם במוסדות בררניים יותר. עם זאת, ממצאים אלה מתגמדים לעומת המקרים הרבים שבהם חוקרים המנסים לאתר הבדלים בין המכללות - לא מצאו דבר.

"נראה שלרוב מוסדות ההשכלה הגבוהה יש באופן מפתיע השפעה דומה על התפתחות הסטודנטים", כותבים החוקרים. "אם יש דבר אחד שמאפיין את המחקר על השפעות המכללות על רכישת ידע וכישורים אקדמיים - זה שבמרבית המחקרים, כשבכלל נמצאו קשרים סטטיסטיים, נמצאו קשרים חלשים וטריוויאלים.

אין לבלבל את העובדה שהאוניברסיטאות אינן בדיוק ארגוני הוראה אחידים עם השאלה - אם "שווה" ללמוד במכללות. בוגרי המכללות לרוב מצליחים הרבה יותר בשוק התעסוקה מהסטודנטים שלא מסיימים לימודים.

תוכניות השכלה גבוהה רבות דורשות מסטודנטים עבודה קשה ורכישת ידע חשוב, כמו גם כישורים והרגלי חשיבה. סטודנטים לרוב יוצרים קשרים ארוכי טווח עם עמיתים, ולומדים להתנהג כבעלי השכלה גבוהה. אוניברסיטת צ'אפל היל עצמה מציעה קורסים רבים ומסלולים אקדמיים הדורשים מסטודנטים להגיע להרצאות, לסכם שיעורים, להיפגש עם מרצים ולהניב עבודה אמיתית.

ההבדלים האמיתיים הם בתוך הכיתות

אנשים יכולים ללמוד הרבה בקולג', ורבים מהם אכן לומדים. ואולם, השאלה באיזה מכללה ללמוד, משמעותית הרבה פחות ממה שנוטים לחשוב. כפי שמסבירים פסקרלה וטרנזיני, ההבדלים האמיתיים קיימם ברמה המחלקתית, או בתוך הכיתות של מרצים שונים, הנהנים מאוטונומיה רבה במסגרת עקרונות החופש האקדמי. האוניברסיטה המדומיינת מעמידה פנים שכל המרצים מונחים על ידי תחושה משותפת של מצוינות חינוכית הייחודית למוסד. למעשה, כפי שציין קלארק קר, נשיא אוניברסיטת קליפורניה לשעבר, מרצים הם "סדרה של יזמים פרטיים בסגל האקדמי המחוברים אחד לשני דרך התלונות המשותפות שלהם על חניה".

הבעיה עבור סטודנטים היא שכמעט בלתי־אפשרי לדעת מראש איזה חלק מהאוניברסיטה הבלתי־מאוחדת הוא החלק הטוב ואיזה חלק הוא הפחות טוב. צרכני השכלה גבוהה למדו כי הבחירה העיקרית שלהם היא בין מוסדות שלמים ששונים זה מזה מבחינת איכותם. מכיוון שזה לא נכון, שוק ההשכלה הגבוהה לרוב נכשל, וזו כנראה אחת הסיבות לכך ששליש מהסטודנטים הנרשמים לתואר ראשון של ארבע שנים עוברים מכללה או נושרים תוך שלוש שנים.

Nan-Cheng Tsai

מכלול הקבלה הבררנית למכללות נועדה לבלבל בין דברים שקיימים במציאות לבין דברים שאינם קיימים. מרבית המכללות היוקרתיות עשירות יותר ובררניות הרבה יותר מאוניברסיטה ממוצעת. אלה למעשה הגורמים העיקריים למיקומן בראש דירוגי המכללות "הטובות ביותר". ההנחה היא שההבדלים באיכות החינוך שהן מספקות הם בסדר גודל דומה - אך אין כל ראיות התומכות בכך.

כאשר מנהיגי המכללות מדברים על סטנדרטים אקדמיים, הם לרוב מתכוונים לסטנדרטים של קבלה לאוניברסיטה, ולא למה שמתרחש בכיתות עצמן. לעתים הן מנסות לפנות בצורה מעורפלת למסורות ולערכים משותפים, ללא כל ראיה לכך. ניתן להבין זאת כשחושבים על כך שהחלופה היא הודאה כי מוסדות בררניים רבים אינם מצוינים בפני עצמם, אלא רק בני מזל מספיק בשביל להצליח לבחור את המוכשרים והנבונים ביותר לפני כל יתר המוסדות.

בלתי־אפשרי להעריך מוסד אקדמי שלם

מכיוון שהאוניברסיטאות אינן מה שהן נראות, מערכות שנועדו לשפרן נוטות להיכשל בכך. הגנה על צרכנים בהשכלה הגבוהה מושגת בעיקר באמצעות הכרה רשמית שבמסגרתה המכללות, בעזרת סוכנויות ללא כוונת רווח, נבחנות על ידי חברי מכללות אחרות שמאשרים כי הן עומדות בתקני איכות מינימליים.

במלים אחרות, למעניקי רישיונות ההכרה למוסד אקדמי יש משימה בלתי־אפשרית: לאשר כי למכללה שלמה, שלמעשה אינה קיימת כגוף אחיד במונחים חינוכיים, יש בסיס חינוכי יציב. נוצר מצב שבו בלתי־נמנע שמכללות רבות המוכרות כמוסדות השכלה גבוהה, מעניקות תארים לסטודנטים שלהם כישורים פחותים מהרצוי. כל המכללות עם כוונות הרווח שהגיעו לכותרות בשנים האחרונות על מנהגים דורסניים והונאה, היו בעלי הכרה רשמית, כולל כמובן אוניברסיטת צ'אפל היל.

סוג הדיסוננס הזה יכול לעוות את המצפן המוסרי של אנשים שלכאורה הקדישו את חייהם המקצועיים לחינוך. כיצד אחרת ניתן להסביר את כל האנשים בצ'אפל היל, כולל מנהל מכון האתיקה באוניברסיטה, שסייעו או העלימו עין מההונאות הנפוצות? כשבצורה רחבה יותר, הם פגעו באיכות החינוך שלו זוכים סטודנטים, בתקופה שבה הלמידה חשובה מאי־פעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#