המלכוד של סינגפור: אי קטנטן וצפוף שזקוק נואשות למהגרים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המלכוד של סינגפור: אי קטנטן וצפוף שזקוק נואשות למהגרים

אוכלוסיית סינגפור המזדקנת מחייבת כניסה של כוח עבודה מבחוץ - ובכל שנה מקבלים 20 אלף מהגרים אזרחות ■ האי, שבו 5.5 מיליון תושבים, מצטופף יותר ויותר, והסינגפורים כועסים על הזרים שמעלים את מחירי הדיור

2תגובות

כשסינגפור נפרדה ממלזיה היא היתה כמו מוח ללא ריאות ורגליים, אומר טאן קונג ים, כלכלן בבית הספר לי קואן יו למדיניות ציבורית. ממרכז עירוני בעל עורף כלכלי היא נהפכה למדינה שאספקת המים שלה תלויה במלזיה והמזון שלה תלוי בעולם החיצוני.

המדינה סבלה ממחסור חמור בשטח. פתרון אחד היה להוסיף קצת שטח: מאז עצמאותה ב-1963 התרחבה סינגפור ב-20%, מ-580 קמ"ר לכמעט 720 קמ"ר, באמצעות כיסוי הים בחול מיובא. מתחם הנופש מרינה ביי סנדס, כמה בנייני משרדים ומגרש גולף, נמצא כולו על קרקע שפעם היתה ים. הממשלה צופה כי שטחה של סינגפור יתרחב ב-8% נוספים עד 2030. עם זאת, להתרחבות הזאת יש גבול.

רויטרס

אפשרות אחרת - לחפש עורף כלכלי במקום אחר - התגלתה כבעייתית. וונג פו קאם, כלכלן בבית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה הלאומית בסינגפור, אומר כי ג'והור, המדינה המלזית שמעבר למיצר, יכולה לשמש לסינגפור מה שדרום סין משמשת עבור הונג קונג, ולהציע קרקעות וכוח עבודה במחירים נמוכים יותר. ג'והור וסינגפור כבר קשורות זו לזו בקשרים כלכליים הדוקים. בכל יום נוסעים כ-50 אלף מלזים מג'והור בהרו, בירת המדינה, לעבודה בסינגפור. יותר ויותר סינגפורים עושים אותו הדבר - הם מתגוררים בג'והור בבנייני דירות חדשים המציעים יותר שטח בדמי שכירות נמוכים יותר. אבל אף שהיחסים עם מלזיה היו מצוינים בשנים האחרונות, סינגפור לא רוצה להיות תלויה ברצון הטוב שלה, שכבר הוכח כמה פעמים כהפכפך.

איים אינדונזיים סמוכים מספקים גם הם מקום להשקעות סינגפוריות. תקוות גדולות נתלו בעבר בבאטאם, אי בארכיפלג ריאו, שגודלו כשל סינגפור אך מספר התושבים בו פחות מחמישית מאוכלוסייתה, ויש בו פעילות כלכלית המספיקה ליותר מ-400 חברות סינגפוריות. עם זאת, האופטימיות דעכה לאחר גל מיליטנטיות ששטף את העובדים באינדונזיה. בשנות ה-90 היה לסינגפור חזון להקים בסין פארק תעשייתי עצום של 80 אלף דונם מחוץ לעיר העתיקה סוז'ו. אלא שהחזון לא עלה יפה, ובסופו של דבר העבירה סינגפור את השליטה באתר לידי הרשויות בסוז'ו.

למחסור בקרקעות תורמת מדיניות הממשלה לגבי אופן השימוש בהן. חמישית מכלל השטח, רובו ג'ונגל, שמור לכוחות הצבא. שטחים המוקצים לתעשייה, שמורות טבע, דיור, כבישים ופארקים (כולל מגרשי גולף המכסים כ-2% מהמדינה) הם צפופים מאוד. ואולם אוכלוסיית סינגפור, כ-5.5 מיליון איש כיום, הוכפלה ב-30 השנים האחרונות ועדיין מתרחבת. ב-2013 צפה מסמך ממשלתי כי היא תגדל ל-5.8–6 מיליון נפשות עד 2020, ול-6.5–6.9 מיליון עד 2030.

יותר ממחצית תושבי האי לא נולדו בו

התחזיות האלה לגבי התרבות האוכלוסייה יצאו מנקודת הנחה שסינגפור תמשיך לקלוט מהגרים רבים. מבין המהגרים האלה, 15–25 אלף בכל שנה מקבלים אזרחות, אך המספר הכולל של זרים הנכנסים למדינה גבוה בהרבה. עד 2030 תצמח אוכלוסיית התושבים הקבועים מכ-500 אלף כיום לכ-600 אלף, ומספר העובדים הזרים שאינם תושבים יגדל מ-1.6 מיליון ל-2.3–2.5 מיליון איש. נתון זה כולל הן מהגרי עבודה בשכר נמוך, שעובדים בענף הבנייה, למשל, והן זרים ממדינות מערביות שמקבלים שכר גבוה.

התחזיות האלה עוררו בהלה במדינה. כבר עתה כנראה שיותר ממחצית האנשים שחיים בסינגפור לא נולדו בה, ושיעורם צפוי לעלות. סינגפור תמיד היתה חברה של מהגרים המטמיעה בתוכה תושבים חדשים במהירות, אבל הפתיחות והסובלנות נשחקו, היות שחלק מהסינגפורים חשים שהם נדחקו החוצה, והזרים מואשמים בהעלאת מחירי הנדל"ן ולירידה במשכורות.

הממשלה טענה שסינגפור זקוקה לרמות ההגירה הגבוהות כדי לשמור על צמיחה מתונה במספר התושבים, היות שהסינגפורים אינם מתרבים בעצמם. ב-2014 היה שיעור הפריון הכולל, הערכה של מספר התינוקות שיהיו לאשה במהלך חייה, 1.25, הרבה מתחת לשיעור תחלופה מינימלי של 2.1. כך סינגפור עומדת ליפול מהמצוק הדמוגרפי. החל ב-2020 יתחיל מספר הסינגפורים בגיל העבודה להצטמק, וב-2030 יהיה כבר יחס של רק 2.1 עובדים על כל אזרח מעל לגיל 64 - לעומת יחס של 6 ל-1 ב-2014.

במקומות מקבילים בדרום מזרח אסיה - הונג קונג, מקאו, דרום קוריאה, טייוואן וערים סיניות מסוימות כמו שנחאי - הנתונים האלה דומים (יפן, דוגמה מוכרת יותר, דווקא פורה יותר). מה שיוצא דופן לגבי שיעור הפריון של סינגפור הוא שהיא התנגדה בעקשנות לניסיונות לשנות אותו במשך 30 שנה, לעומת סוגיות אחרות שלהן דווקא הקדישה הממשלה את תשומת לבה. בזמן הזה אזרחיה הסינים של המדינה, למשל, למדו מנדרינית, שאינה שפת אמם. ילדים רבים, דוברי אנגלית ומנדרינית, מתקשים לתקשר עם סביהם, שמדברים שפות סיניות מקומיות אחרות.

יחסית לממשלה בעלת כושר שכנוע חזק כל כך, כישלון המאמצים להעלות את הפריון מעיד על חוסר רצון. הממשלה אמנם ניסתה להגביר את האטרקטיביות של ההורות באמצעות "בונוסים לתינוקות" ושיפור בתנאי חופשות הלידה לאמהות ולאבות. ואולם אם הסיבה להימנעות מהולדת ילדים היא כלכלית, אולי מה שמשמר אותה הן התנגדות עקרונית להגדלת התמיכה של המדינה בגידול ילדים וההשפעות הפסיכולוגיות של מגורים באי קטן, שהולך ונהיה צפוף יותר ויותר. תהא אשר תהא הסיבה לכך, היא מציבה בפני הממשלה את אחד האתגרים הגדולים ביותר שלה - כניסה מאסיבית של מהגרים. אזרחים רבים לא אוהבים את זה, אך למדינה אין כיום אפשרות אחרת.

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#